יום יום את קמה

[שירה כמים 1959]

יום יום את מתעוררת משנתך
יום יום את קמה ממיטתך
למה לא נפלא הדבר בעינייך?
יום יום את נושמת
את הסחי והמאוס של החיים
את הפיח והערפיח יום יום
ולפעמים גם קצות אקליפטוס ועלי עץ לימון שאת ממוללת בידייך
מבקשת להוציא לסחוט למחוץ מהם את האימאימאימא של הציצי שלהם
כל טיפת חלב לימון - טובה לך
כל משב ריח לימון - טוב לך
אוי, הגשם
אוי, הגשם שאת מפללת לבואו
אוי, החתול שאת מתייגעת לשומרו
אוי, החיים האלה הדשנים והמבוקעים
החותרים בנהר הלבה הרותחת

 

[צללית_לבנה]

יום יום את מתעוררת משנתך
יום יום את קמה ממיטתך
למה לא נפלא הדבר בעינייך?
יום יום את נושמת
את הסחי והמאוס של החיים
את הפיח והערפיח יום יום
ולפעמים גם קצות אקליפטוס ועלי עץ לימון שאת ממוללת בידייך
מבקשת להוציא לסחוט למחוץ מהם את האימאימאימא של הציצי שלהם
כל טיפת חלב לימון - טובה לך
כל משב ריח לימון - טוב לך
אוי, הגשם
אוי, הגשם שאת מפללת לבואו
אוי, החתול שאת מתייגעת לשומרו
אוי, החיים האלה הדשנים והמבוקעים
החותרים בנהר הלבה הרותחת

לפעמים הדברים הקטנים הם אלה שמחזיקים אותנו. לא קל למצוא אותם...

 

[שירה כמים 1959]

לפעמים הדברים הקטנים הם אלה שמחזיקים אותנו. לא קל למצוא אותם...

תודה יקירתי

 

[שירה כמים 1959]

שמטי את הזעם, שמטי!

איך?

 

[שירה כמים 1959]

ושוב הכול השחיר והציף
הגשם ירד לי בתוך הוורידים
ולא הותיר כוחות. ממרחק
אישה בלי שיניים צרחה
בקול של הקלדה
בווטסאפ. כל העולם מהר-מהר השתנה
ואני זכרתי דברים שרק זקנים זוכרים
וחשבתי שאולי הגשם שבפנים יפרה
את הדברים האלה שנוסעים בתוך הוורידים
לפעמים קוראים להם דם, לפעמים - תאים,
זה תמיד תלוי את מי שואלים

 

[שירה כמים 1959]

הזקנה שבחבורה תהיה הראשונה להכין מדורה
ולהדליק את האש הנעה כמו משוט בתוך מים כחולים שלוווים
עם ברווז הגומי שפעם אימא

 

[שירה כמים 1959]

שירה כמים, תני יד, שלא תכבי את האש בשירייך, הגשם עוד יירד,
גם על כפות רגלייך, אם רק שוב תהיי יחפה, אם רק שוב תפסעי
צעד, ועוד צעד, עד הזריחה

 

[שירה כמים 1959]

איך אני מרגישה?
אני מרגישה כמו שדיים זקופות, כמו שיניים רכות,
כמו גומות חן הממלמלות
את השיר שלא שרו לי בילדותי,
תודה שאת מתעניינת בי,
את שהיא אני,
אהובתי,
שירה כמים

 

[שירה כמים 1959]

עכשיו, שהשינה מתקרבת
מה את כותבת
מה את חושבת
איך המילים שאמרו לך והיו תפארת
הופכות עפר ואפר ושוב צומחות תפארת
ושוב עפר ואפר ושוב צומחות תפארת
עד גשמה של המבוגרת
שנובע ונובע
כמעיין אינסוף

 

[שירה כמים 1959]

מי את איפה את הזרה בטווים
הטובה בעיוותים השמורה בטיולים
הו גברתי רבת המימדים
עופי לך אל גשר
לא יחזיק

 

[שירה כמים 1959]

תזכורת:
ביום בארבע נתרגל
את מה שרוצה להיתרגל
בתוך הנשמה ונזכור ונזכיר
את הגשם שדורש מנוחה ואם הסבל יבוא אל הדיר
נרגיע את הטלאים הרכים
ונשיר להם הללויה
ובכלל ננסה להרפות
ננסה לשמוט
את ההגנה
אולי רק עכשיו אפשר
בידיים רפויות
אל תוך העולם הזה
ולשחות במים הצלולים
כאילו אין שדים
נעורים
בתוכי
בתוך
המצולה

 

[שירה כמים 1959]

מי שאהב את מ.ב.ש.
לא אהב אותי
ולא ידעתי אפילו אם
אני אוהבת אותו
רק ידעתי
שבליל חורף קר
כאשר הברקים ניתזים אל הקיר
והגשם אכזר
אז הייתי צריכה שכל העולם יאהב אותי
ויחבק אותי ויאמץ אותי וינשק אותי
והוא סירב

 

[שירה כמים 1959]

עוד שיר אחד
לפני שממריאים
כן, כן, גם אני ממריאה
החוצה מפה
החוצה מהפנים
החוצה אל המרומים של
העשייה והקטנים ובסופר המצרכים
והכבישים והמדרכות. אם היו עצים ועלים -
העצים והעלים חלק מהם בתוכי
הם נטועים בי
הם שלב המעבר שבין האוקיינוס שבתוכי
לבין החוץ והאנשים וההישרדות והנאנקים והנאנחים
הלוואי שהיו בי יותר מסתורין
אלוהים, את שומעת
איך אפפעם
אין בי
די?

 

[שירה כמים 1959]

בסופר היו המון אנשים בתור לדלפק הבשר
וריח של דגים מתים ודם נוזלי ורדרד ליד העגלה

 

[שירה כמים 1959]

ומי ייתן שנוכל
או שלא
מה שתוכל
אלוהים שברירי שלי
ורך, מה שתמצא לנכון
מה שתחשוב
כמה שיתאים
מי ייתן
או שלא
אתה
אני
אלוהים

 

[שירה כמים 1959]

השמיים שחורים כנראה
דרך חריצי התריס מין אור
שאולי הוא של פנס רחוב
העיר הזאת נוסעת עוד מעט ממני
ועיר אחרת באה אלי
תחת אותם שמיים
ללא חריצי תריסים שיסגירו