בעצם הטקס
הייתה תחושה מוזרה, אולי כמו הפנמה שהכל נגמר, נסגרת דלת, תפתחנה חדשות. כשיצאנו משם וכל אחד פנה לדרכו, היה לי קשה. הרגשה של עצב אבל עם אופיטימיות, עם מבט אל המחר, עם המון כח. והידיעה שמאותה נקודה יצאתי למלחמת השרדות עבור ילדתי ועבורי בכל מאודי, וכלום לא ימנע ממני לעמוד על הרגליים, למרות הקשיים שבדרך. בהצלחה