תודה על החיבוקים והברכות.
(עונה לך על כל מה שכתבת)
בהחלט גאה בהן, בהחלט מוצפת רגשות.
בהחלט עסוקה במחשבות,מה היה קורה אם אבא היה כאן?
כאילו וואוו היה 'מתאפק מלמות דוקא בשנה הזו.
נכון, שאין תאריך נוח לפרידה, ואני מבינה היטב שזה לא נתון לשיקול ובחירה,
אבל העיתוי הזה, ה'צפיפות' הזו משום מה מטרידה את מנוחתי.
אבא אכן נפטר בי"ז בתמוז, אלא שקיבלנו הנחיה שיום הזכרון של השנה הראשונה
הוא יום הלויה (כדי להשלים שנה) והוא נקבר ב-י"ח תמוז, לכן האזכרה השנה היא בתאריך זה,
וזה יהיה מחר--יום רביעי.
אני ממש משתדלת, להיות 'מאופסת' לארגן את הדברים שיהיה מכובד וראוי,
כפי שמגיע לאבא שלנו.
וכן, אני מרגישה ורואה שגם לילדי הדמות של אבא משמעותית מאוד,
והוא מוזכר הרבה, בהקשרים של הבנה, צניעות, טוב לב, אכפתיות,
וזה מצד אחד, גורם להרגשת 'החמצתי' מצד שני ל'איזה כיף להיות הבת של...'
(ויש למה להשוות)
אז כן, הפרידה ברורה, ובכ"ז הגעגוע קיים.
מאילת לכולנו--שנצליח להכיל את 'האין' ויהיה בנו כח להתגבר.
ובאמת מכל הלב--מודה לכולן וכרגע במיוחד לך, על המילים החמות ועל החיבוקים.
