רחוב האגס 1
New member
יום השנה הלועזי ../images/Emo16.gif
היום יום השנה החמישי הלועזי למות אבא שלי - ולא רק זה, אלא שכמו באותה השנה, גם השנה זה יום חמישי. שעת המוות הייתה בערך 20:30, וזה נודע לי, בערך, בשעות כמו השעה שעכשיו. זה לא בא בהפתעה - במשך יומיים לפני כן כבר היינו בכוננות, הבנו שהמצב שלו מחמיר ושכבר אי אפשר לשפר. הוא היה אחרי שבע שנים של חוסר הכרה, וזה שהוא החזיק מעמד כל השנים האלה זה כבר היה "הישג" בפני עצמו. דווקא ביום המוות קיבלנו הודעה שהמצב שלו משתפר, ולכן הייתה הפתעה מסויימת בהודעה על מותו בערב - אבל זה בכל זאת הרגיש כמו דבר צפוי. הופתעתי מזה שלא הגיע השוק שחששתי ממנו. כבר התרגלנו לחיות בלעדיו, ופתאום, מרגע ההודעה על המוות, כל ההליך נראה כמו "פרוצדורה" - לארגן הלוויה למחר, להודיע למי שצריך, אח"כ לשבת שבעה - וכל האוירה שסביב זה כבר הייתה מוכרת לנו מהתקופה של שבע שנים לפני כן, כשהתפרצה המחלה וכולנו חשבנו שהיא ספונית ושהמוות כבר קרוב. אז מה עברתי בחמש השנים האלה? הרבה, אולי גם לא מספיק, אבל משום מה בתקופה שמעט אחרי השבעה התחלתי בתהליך של שדרוג החיים שלי - החלפתי חוג בלימודים ועברתי לתחום שהרבה-הרבה יותר מתאים לי, עברתי לדירה יותר טובה, ובאופן כללי התחלתי בחיים שהיה לי הרבה יותר טוב איתם ושהרבה יותר התאימו לרצונות שלי, לצרכים שלי ובאופן כללי לאמת שלי. אולי הייתי צריך לעבור שוק בשביל זה? אבל למה שוק כזה? מחר בצהריים לפני חמש שנים הייתה ההלוויה. סתם מוזר לי לחשוב על מחר כעל יום שישי רגיל. אגב, עד השנה שעברה עלינו לקבר כל שה, בשנה שעברה לא עשינו זאת, ואין תכנון לגבי השנה. בכל מקרה, אני אדליק נר נשמה אצלי בבית. התאריך הלועזי הוא היום, אבל את התאריך העברי יותר קל לזכור - ט"ו בשבט.
היום יום השנה החמישי הלועזי למות אבא שלי - ולא רק זה, אלא שכמו באותה השנה, גם השנה זה יום חמישי. שעת המוות הייתה בערך 20:30, וזה נודע לי, בערך, בשעות כמו השעה שעכשיו. זה לא בא בהפתעה - במשך יומיים לפני כן כבר היינו בכוננות, הבנו שהמצב שלו מחמיר ושכבר אי אפשר לשפר. הוא היה אחרי שבע שנים של חוסר הכרה, וזה שהוא החזיק מעמד כל השנים האלה זה כבר היה "הישג" בפני עצמו. דווקא ביום המוות קיבלנו הודעה שהמצב שלו משתפר, ולכן הייתה הפתעה מסויימת בהודעה על מותו בערב - אבל זה בכל זאת הרגיש כמו דבר צפוי. הופתעתי מזה שלא הגיע השוק שחששתי ממנו. כבר התרגלנו לחיות בלעדיו, ופתאום, מרגע ההודעה על המוות, כל ההליך נראה כמו "פרוצדורה" - לארגן הלוויה למחר, להודיע למי שצריך, אח"כ לשבת שבעה - וכל האוירה שסביב זה כבר הייתה מוכרת לנו מהתקופה של שבע שנים לפני כן, כשהתפרצה המחלה וכולנו חשבנו שהיא ספונית ושהמוות כבר קרוב. אז מה עברתי בחמש השנים האלה? הרבה, אולי גם לא מספיק, אבל משום מה בתקופה שמעט אחרי השבעה התחלתי בתהליך של שדרוג החיים שלי - החלפתי חוג בלימודים ועברתי לתחום שהרבה-הרבה יותר מתאים לי, עברתי לדירה יותר טובה, ובאופן כללי התחלתי בחיים שהיה לי הרבה יותר טוב איתם ושהרבה יותר התאימו לרצונות שלי, לצרכים שלי ובאופן כללי לאמת שלי. אולי הייתי צריך לעבור שוק בשביל זה? אבל למה שוק כזה? מחר בצהריים לפני חמש שנים הייתה ההלוויה. סתם מוזר לי לחשוב על מחר כעל יום שישי רגיל. אגב, עד השנה שעברה עלינו לקבר כל שה, בשנה שעברה לא עשינו זאת, ואין תכנון לגבי השנה. בכל מקרה, אני אדליק נר נשמה אצלי בבית. התאריך הלועזי הוא היום, אבל את התאריך העברי יותר קל לזכור - ט"ו בשבט.