לא ניסח ולא נישכח גם עד יום אחרון
בשורות וטורים עומדים חלק יחפים ובגדים קרועים, מקטן עד גדול מושפלים ומנוקרים לשאול ולתאי הגזים כולם בדממה פוסעים,ועיין דומעת וכאב מפלג אך אין מושיע ואין מי שירחם מחכים לדקת השקט ודומיה , ויודעים שעוד דקה רק עוד שניה אחתה כול יסתיים אחד את השני כבר ניראה בעולם הבא ושורה עוד ארוכה והטור לא מסתיים ודמעותנו וצעקתנו כנהר גועש מנסים לברוח ולצרוח אך אבנים חוסמים וכולם לאותו שביל מולכים היה זכרכם ברוך ומלבנו לא תשכחו לעד