יום השואה

יום השואה

התפרסמה כתבה על קבוצת נערים שפתחו מנגלים ועשו על האש אתמול הערב, חלק מהנערים לפי מה שכתוב שם פשוט לא הבינו מה בסדר בזה.
אני מאמינה להם, כי אני זוכרת את עצמי ואת השיעורים שהוקדשו לנושא ושעיקרם היה זלזול והתנשאות.

החרדים מצפים שיתחשבו ברגשות העדינים שלהם ולא מהססים לדרוש ולכפות ולהגיב כלפי אחרים באלימות מילולית (או פיזית) במידה ש"פגעו" בריגשותיהם
איפה כל ההתחשבות הזו כלפי הצד השני? זה לא שביקשו מהם ללכת חשוף בתל אביב כי לא נעים לנו לראות אותם בשחור, זה לא שביקשו מהם לאכול חזיר בימות השנה כנגד חוק החמץ... בסך הכל נדרש מהם לחנך למעט רגישות, התחשבות במה שמסמל יום השואה עבור אנשים אחרים (אחרים?)

אני כותבת את כל זה בכאב לב עצום כי אני זוכרת את עצמי חושבת ומאמינה באותם הדברים כמו הנערים האלו,
וכל התרוצים על שטיפת מוח וחינוך גס רוח לא מעבירים את הכאב הזה או מקילים עליו.
 
זה באמת עובר כל גבול הגיוני וזה חמור מאוד.

אבל נראה לי שזה בעיקר אצל הבנים.
וזה חמור בעיקר בגלל, שנראה לי שהזלזול וההתנשאות מגיעים ממקום הרבה יותר אפל, ממקום של אי הבנה שהחילוני מסוגל לכאוב כאב אנושי עמוק כל כך ולהבין היקף של טרגדיה כמו השואה, הם כאילו מזלזלים בלגיטימציה של החילוני לכאוב 'כי הרי אתה לא באמת מבין מה זה עשה לעם היהודי, וזה כנראה גם לא אכפת לך, הרי אתה מתנהג וחושב ומרגיש כמו גוי'.
אצלינו הבנות, היה דיבור מאוד הגיוני לגבי היום הזה.
בלי שום זלזול או התנשאות (אולי מוסתרת, בין המילים והנימות)
ולא נראה לי שבנות היו מסוגלות לעשות זאת.
 
נכון, וזה אגב

תקף רק ביום השואה, אך ביום הזיכרון ויום העצמאות- הזלזול וההתנשאות
הופכים לבוטות ושחצנות אצל שני המינים.
 
בכלל

החילוני המצוי להבנת החרדי המצוי הוא אדם חסר רגשות חסר ידע וחסר תוחלת. הוא פשוט מיותר.
 
זכרונות מילדותי

הם של תלישת דגלים מבתים (גניבה? השגת גבול? נו באמת! הייתי ילדה חרדית, לא דתיה!) ושריפתם במדורות לג' בעומר. עידוד להליכה מכוונת בעת האזעקה וכולי.

אבא שלי ז"ל היה היחיד שהכניס פעם סטירה לילד ששם דגל בראש המדורה ורץ למעלה והוריד אותו. אבא שלי ז"ל היה היחיד שהכריח אותנו להשאר בבית בעת הצפירה ולומר פרק תהילים ואם יצא שאנו בחוץ לעמוד ולומר תהילים.

מאידך, אבא שלי, שהיה חרדי צ'למר בכל רמ"ח ושס"ה גם שירת בלח"י... כנראה שהחרדים פעם היו אחרים....
 

nini132

New member
יום השואה

יום התירוצים החרדי:
החרדים חושבים על השואה תמיד
החרדים סבלו יותר
החרדים זוכרים יותר
החרדים כואבים יותר
החרדים לא צריכים יום ספציפי
החרדים...

ולא שהתירוצים משנים משהו, במצב שבו כולם מכופפים את הראש "לכבד" וכל פעם שאישה עולה לאוטובוס זו "פרובוקציה"
אם לא היה מדובר בציבור החרדי, הייתי מצפה לקצת רצון טוב מהצד השני בחזרה.
אז בדברים הלכתיים הם לא יוותרו על כפיה במרחב הציבורי,
על דברים בתחום האפור הם לא יוותרו, בשום מצב
על ללכת לצבא אפילו לגדוד חרדי, למסלול חרדי, ללא חשש משהו אישה, אין מצב שהציבור אפילו לא יתנגד. (אינדבונדאלים כן, ציבור? ממש לא)
אבל פה זה די שובר את הגבול כל פעם מחדש.
אסור לאישה ללכת ברחוב הלא נכון במאה שערים כי זו פרובוקציה,
מותר לבחור ישיבה לעשות מנגל במקום ציבורי והומה אדם, כי זו לא דרכנו לעמוד בצפירה.

לתפארת מדינת ישראל והתפוצות.

ואצלנו בבית הכאילו-חרדי:
אמא עומדת בצפירה וקוראת תהילים בשקט, בדמעות.
 
בדיוק

 
הגזמתם כולכם זה לא בחורי ישיבה זה קבוצת ערסים

יש ביקורת כמובן אבל לא כל מאורע מהווה עילה לזרוק בוץ
 

nini132

New member
גם אם נניח שזו חבורת ערסים

1. אני לא מדבר על המקרה אלא על התופעה המקוממת שחרדים פשוט מזלזלים בצורה בוטה ומגעילה ביום השואה, או בכל דבר אחר שקשור ל "ציונות" שזה גם יום העצמאות כמובן
2. תקרא גם בפורומים שם, בחדרי חרדים, מאמרים בנוגע ליום השואה, כמעט כל אשכול בנושא יסביר לך בצורה מנומקת למה זה החל מכפיה חילונית ועד לבושה וחרפה הסתה ורדיפה שמזכירים את השואה.

לכבד את השונה, למה מה קרה?
 
למעלה