אגנוסטיקן אדוק
New member
יום השואה =תשעה באב
בעקבות כתבה שקראתי היום באתר מעריב,
התחלתי לחשוב פעמיים לגבי הדברים שנאמרו כאן אתמול,
על זלזולם של החרדים ליום השואה.
כותב המאמר דרור זרסקי. ואני מביא את עיקרי דבריו:
"פורסם אתמול כי כמאתיים צעירים חרדים ציינו את יום השואה בהדלקת מנגל בגן סאקר בירושלים.
את הידיעה ליוותה תמונה שמפלילה את אותם צעירים,
ולצדה מאמר של בכיר הכותבים של העיתון, נחום ברנע. "אין גבול לזלזול" נכתב בידיעה.
אין קורא שלא הזדעזע מכך, ואין ישראלי שלא חש עצב ובוז כלפי המנגליסטים בבירת ישראל.
אפשר ומותר לא להזדהות, רק אנא עשו זאת בחדרי חדרים, בצנעה - ובלי לפגוע במרבית הציבור,
שבוחר להתייחד עם זכר הנספים. רגע אחרי הזעזוע, עוד בטרם הפכתי דף,
הגיעו ההכרה וההבנה שהפילוג והניכור בין שבטי ישראל אינם דווקא נחלתם הבלעדית של החרדים,
שאחרי 68 שנה מתעלמים מהיום הקדוש הזה.
קחו לדוגמה את תשעה באב: לפני אלפיים שנה לערך, בהפרש של כמה מאות שנים, הוחרבו שני בתי המקדש;
הראשון על ידי נבוכדנצר, מלך בבל, והשני בעזרתו האדיבה של רמטכ"ל צבא רומי טיטוס.
בכלל, 9 בחודש אב הוא יום מועד לפורענויות בעם ישראל, וחורבנות הבית לא היו האירועים הקשים היחידים שהתרחשו ביום הזה.
אבותינו קבעו כי יהיה זה יום תענית לכלל עם ישראל,
ומאז ועד ימינו נחשב צום 9 באב כמועד התענית החמור ביותר שנקבע על ידי רבנן.
בתשעה באב ימצא שרבים מבתי השעשועים והתענוגות פתוחים לכל.
אני משוכנע שאלה ששותים קפה ולוגמים בירה לא עושים זאת כדי להכעיס,
אלא בסך הכל ממשיכים בשגרת חייהם. הרי בכל זאת חלפו כבר אלפיים שנה מחורבן הבית.
בואו נתקדם הלאה, יגידו רבים מהם; חיו ותנו לחיות, יגידו אחרים; ומי אמר בכלל שהיה בית מקדש? ישאלו המקטרגים.
אין ברצוני להתווכח עם אותם אנשים. זו זכותם המלאה, כל עוד החוק מאפשר זאת,
ובמיוחד כשהרוב בישראל אינו נמנה עם שומרי התענית. אבל דמיינו מה יקרה בעוד מאה שנה בירושלים,
כשזו תהיה ברובה חרדית: ישנו סיכוי רב שרק בשכונות מעטות עוד יכבדו את זכר יום השואה.
ואם תביטו קדימה עוד יותר במרחק השנים, תגלו שלא רק בירושלים מדברים אחרת ביום השואה, אלא גם במקומות אחרים יעדיפו לנפנף,
במקום להצטנף בזיכרון אבותינו בשואה."
עד כאן המאמר.
לכאורה הוא צודק, איך אנחנו מצפים מהחרדים לכבד את יום השואה , אם בעצמינו איננו מכבדים את יום תשעה באב,
יום האבל הגדול מבחינתם???
מה אתם אומרים?
בעקבות כתבה שקראתי היום באתר מעריב,
התחלתי לחשוב פעמיים לגבי הדברים שנאמרו כאן אתמול,
על זלזולם של החרדים ליום השואה.
כותב המאמר דרור זרסקי. ואני מביא את עיקרי דבריו:
"פורסם אתמול כי כמאתיים צעירים חרדים ציינו את יום השואה בהדלקת מנגל בגן סאקר בירושלים.
את הידיעה ליוותה תמונה שמפלילה את אותם צעירים,
ולצדה מאמר של בכיר הכותבים של העיתון, נחום ברנע. "אין גבול לזלזול" נכתב בידיעה.
אין קורא שלא הזדעזע מכך, ואין ישראלי שלא חש עצב ובוז כלפי המנגליסטים בבירת ישראל.
אפשר ומותר לא להזדהות, רק אנא עשו זאת בחדרי חדרים, בצנעה - ובלי לפגוע במרבית הציבור,
שבוחר להתייחד עם זכר הנספים. רגע אחרי הזעזוע, עוד בטרם הפכתי דף,
הגיעו ההכרה וההבנה שהפילוג והניכור בין שבטי ישראל אינם דווקא נחלתם הבלעדית של החרדים,
שאחרי 68 שנה מתעלמים מהיום הקדוש הזה.
קחו לדוגמה את תשעה באב: לפני אלפיים שנה לערך, בהפרש של כמה מאות שנים, הוחרבו שני בתי המקדש;
הראשון על ידי נבוכדנצר, מלך בבל, והשני בעזרתו האדיבה של רמטכ"ל צבא רומי טיטוס.
בכלל, 9 בחודש אב הוא יום מועד לפורענויות בעם ישראל, וחורבנות הבית לא היו האירועים הקשים היחידים שהתרחשו ביום הזה.
אבותינו קבעו כי יהיה זה יום תענית לכלל עם ישראל,
ומאז ועד ימינו נחשב צום 9 באב כמועד התענית החמור ביותר שנקבע על ידי רבנן.
בתשעה באב ימצא שרבים מבתי השעשועים והתענוגות פתוחים לכל.
אני משוכנע שאלה ששותים קפה ולוגמים בירה לא עושים זאת כדי להכעיס,
אלא בסך הכל ממשיכים בשגרת חייהם. הרי בכל זאת חלפו כבר אלפיים שנה מחורבן הבית.
בואו נתקדם הלאה, יגידו רבים מהם; חיו ותנו לחיות, יגידו אחרים; ומי אמר בכלל שהיה בית מקדש? ישאלו המקטרגים.
אין ברצוני להתווכח עם אותם אנשים. זו זכותם המלאה, כל עוד החוק מאפשר זאת,
ובמיוחד כשהרוב בישראל אינו נמנה עם שומרי התענית. אבל דמיינו מה יקרה בעוד מאה שנה בירושלים,
כשזו תהיה ברובה חרדית: ישנו סיכוי רב שרק בשכונות מעטות עוד יכבדו את זכר יום השואה.
ואם תביטו קדימה עוד יותר במרחק השנים, תגלו שלא רק בירושלים מדברים אחרת ביום השואה, אלא גם במקומות אחרים יעדיפו לנפנף,
במקום להצטנף בזיכרון אבותינו בשואה."
עד כאן המאמר.
לכאורה הוא צודק, איך אנחנו מצפים מהחרדים לכבד את יום השואה , אם בעצמינו איננו מכבדים את יום תשעה באב,
יום האבל הגדול מבחינתם???
מה אתם אומרים?
