יום השואה שלי
יום השואה שלי - זו המחנכת חוה ז' בכיתות א-ב. ניצולת שואה. אשה ערירית זקופה וחזקה שלא הסתירה את המספר השחור המקועקע על ידה הלבנה. המורה חוה היתה לרוב רצינית וזעופה. ליבי נכמר עליה. מידי פעם הייתי עושה שטויות כדי להוציא ממנה חיוך ולא היה אכפת לי שהיא תעמיד אותי בפינה יום השואה שלי - זה אבא של חבר מכיתה ד' שהגיע לכיתתנו ביום השואה לספר את סיפורו. הוא סיפר על החיים בגטו, על הבריחה ועל הלחימה יחד עם הפרטיזנים. לא הצלחתי להבין איך לאיש כזה מבוגר יש ילד כזה צעיר. היה לי קשה להכיל את כל הסיפורים. הרגשתי מועקה אבל גם הצלחתי להרגיש את התקווה. יום השואה שלי - אלו השנים של היסודי בהן צפיתי ללא הפסק בסרטי השואה שגרמו לי לשקוע בתחושה קשה של אובדן וחוסר אונים. יום השואה שלי - אלו הדיונים המורכבים בביה"ס הדתי ובתנועת הנוער "בני עקיבא" על שאלת האמונה בעקבות השואה - אם יש אלוהים, איך הוא יכול היה לעשות זאת לעמו. לא תמיד קיבלתי את התשובות. בכל מקרה היה ברור שלא ניתן לשפוט את אלו שאיבדו את אמונתם באל בעקבות השואה. יום השואה שלי - אלו השנים של התיכון בהן ברחתי מכל מה שמזכיר את השואה הרגשתי שאני לא מסוגלת יותר עד שיצא האלבום "אפר ואבק" יום השואה שלי - זהו האלבום הטעון של יהודה פוליקר ויעקב גלעד שהקשבתי לו שוב ושוב בניסיון להכיל את הסיפורים והמסרים של השירים הקשבתי ובכיתי הקשבתי ובכיתי עד אשר תחושת המועקה התחלפה בתחושה של תקווה. מאז לא נגעתי באלבום במשך שנים רבות. יום השואה שלי - להעביר היום לילדיי את המסר שיש לזכור ולהזכיר אך אין לחשוש. עם חזק וחסון אנחנו ונוכל לכל האיומים. זהו מסר של "נזכור את העבר - למען העתיד" זהו מסר של "לעולם לא עוד"!
יום השואה שלי - זו המחנכת חוה ז' בכיתות א-ב. ניצולת שואה. אשה ערירית זקופה וחזקה שלא הסתירה את המספר השחור המקועקע על ידה הלבנה. המורה חוה היתה לרוב רצינית וזעופה. ליבי נכמר עליה. מידי פעם הייתי עושה שטויות כדי להוציא ממנה חיוך ולא היה אכפת לי שהיא תעמיד אותי בפינה יום השואה שלי - זה אבא של חבר מכיתה ד' שהגיע לכיתתנו ביום השואה לספר את סיפורו. הוא סיפר על החיים בגטו, על הבריחה ועל הלחימה יחד עם הפרטיזנים. לא הצלחתי להבין איך לאיש כזה מבוגר יש ילד כזה צעיר. היה לי קשה להכיל את כל הסיפורים. הרגשתי מועקה אבל גם הצלחתי להרגיש את התקווה. יום השואה שלי - אלו השנים של היסודי בהן צפיתי ללא הפסק בסרטי השואה שגרמו לי לשקוע בתחושה קשה של אובדן וחוסר אונים. יום השואה שלי - אלו הדיונים המורכבים בביה"ס הדתי ובתנועת הנוער "בני עקיבא" על שאלת האמונה בעקבות השואה - אם יש אלוהים, איך הוא יכול היה לעשות זאת לעמו. לא תמיד קיבלתי את התשובות. בכל מקרה היה ברור שלא ניתן לשפוט את אלו שאיבדו את אמונתם באל בעקבות השואה. יום השואה שלי - אלו השנים של התיכון בהן ברחתי מכל מה שמזכיר את השואה הרגשתי שאני לא מסוגלת יותר עד שיצא האלבום "אפר ואבק" יום השואה שלי - זהו האלבום הטעון של יהודה פוליקר ויעקב גלעד שהקשבתי לו שוב ושוב בניסיון להכיל את הסיפורים והמסרים של השירים הקשבתי ובכיתי הקשבתי ובכיתי עד אשר תחושת המועקה התחלפה בתחושה של תקווה. מאז לא נגעתי באלבום במשך שנים רבות. יום השואה שלי - להעביר היום לילדיי את המסר שיש לזכור ולהזכיר אך אין לחשוש. עם חזק וחסון אנחנו ונוכל לכל האיומים. זהו מסר של "נזכור את העבר - למען העתיד" זהו מסר של "לעולם לא עוד"!