יום השואה שלי

[BennyKa]

זהו "מחק החיים"

כמה אירוני אינני איש של טלנובלות אבל כשמקורקעים בבית נתפשים גם לזה צפינו בסידרה "משחק החיים" ובמקביל שיחקנו את משחק החיים שלנו....... את סוף הסידרה - כשהכול מסתדר ויש "Happy End"........ ראיתי לבדי......... לכן גם קל לי להתחבר למילות שיר הנושא .... משחק החיים ריקי גל מילים: מירית שם אור לחן: צביקה פיק מול השמש, הזוהרת שעולה מן ההרים תחת ענני עופרת ברגעים של יאוש עצובים החיים. המסך תמיד פתוח וכולם משחקים באותו משחק ידוע במשחק המזל שנקרא החיים. משחק החיים הוא קשה ופרוע ואין לו חוקים ואין בו תשובה העבר לא ברור העתיד לא ידוע וכולם מחפשים אהבה משחק החיים הוא כמו תעתוע שתמיד נעלם אל הרגע הבא הוא מותיר כיסופים אל האור הזרוע אל האור הגנוז שקוראים לו תקווה אלו עלילות חיינו הצגה אחת גדולה יום יגיע ויופיע אור מתוך האפלה. משחק החיים הוא קשה ופרוע ואין לו חוקים ואין בו תשובה העבר לא ברור העתיד לא ידוע וכולם מחפשים אהבה משחק החיים הוא כמו תעתוע שתמיד נעלם אל הרגע הבא הוא מותיר כיסופים אל האור הזרוע אל האור הגנוז שקוראים לו תקווה בני

 

[itaf10]

משי ../images/Emo25.gif../images/Emo23.gif../images/Emo7.gif../images/Emo24.gif

אני חושבת שאמרתי הכל......... תודה יקירתי מה שלומך?

 

[BennyKa]

"משחק החיים" כמובן - (פרוייד היה גאה בי)

 

[גיגוב]

יום השואה שלי

אין לי במשפחה אף אחד שעבר את השואה וגם לבעלי לא היה. בכל יום שואה היקפדנו ללכת לטקס ולשיר את השירים. לפני שנה כשכבר היה חולה ישבנו בבית ושרנו . ביקש מיבתנוי שתשיר לו את פונר. היא שרה והוא אמר לי תזכירי לי לאמר לך משהו. וביתנו המחוברת איליו כל כך אמרה אבא אתה יכול להגיד לי שעל המצבה שלך נכתוב מילים מפונר והוא הנהן. על מצבתו כתוב "לבלי שוב הלך לו אבא ואיתו האור" שכחתי מזה אבל היא את בקשתו קיימה. אני רק מצטערת שלא פיתחתי אתו את הנושא יותר, אתם מבינים על פרידה כמעט ולא דיברנו. יעל

 

[ציפי אליתים]

גם אנו לא דברנו על הפרידה

לא יודעת למה יושבת ליד המחשב פותחת תמונות משותפות שלנו ובוכה .תמונות מהקיץ מהנופש האחרון גם אנכנו לא דברנו על הפרידה ומה יהיה אפילו שידעתי שהמוות מגיעה נתתי לו את התחושה של יש תקווה 6 ימים באוספיס אם תקווה.

 

[BennyKa]

היא דיברה - אני בכיתי

ביום שהרופאה אמרה שאין יותר טיפול אני ניזרקתי לקרשים, היא לעומת זאת אמרה לי - "זה הגורל תכין עצמך ליום שאחרי, אנני דואגת לך אתה תמצא אישה אחרת רק דאג שהיא תאהב את הילדים" נראה לך אמרתי שאסתכל על אישה שלא תאהב אותם? סיפרנו לבנות על הפרידה הצפוייה, בכינו כולנו והיא אמרה - " לא יודעת כמה זמן יש לנו, לא רוצה לדעת, אבל את מה שנשאר ננצל בדרך הטוה ביותר" היא דאגה לכול, עם יד שבורה בכיסא גלגלים עם סטרואידים ומדבקות מורפיות, הכול נלקח בחשבון - כמו תמיד, כאילו כלום ירדנו לאילת עם הילדים, היינו בחו"ל בטיול חלומי, נפגשנו עם כול החברים לפרידה - היה מחר, תמיד היה מחר היא היתה שלמה עם הגורל ואני ישבתי לידה בלילות ובכיתי, הסיפור הזה לא היה מבייש שום תסריטאי הוליוודי, אבל זה לא היה סרט זאת המציאות. מציאות שבה האדם המדהים ביותר עליי אדמות יודע שימיו ספורים וכול מה שחשוב לו זה אייך אנחנו אני והילדים מרגישים ואיך אנחנו נתמודד עם מה שבפתח בצורה הטובה ביותר ואז בלילה אחרי שסגרה את עניינה בעולמנו ונניפרדה מכולם היא הלכה......, בשקט.... , בשלווה...... "היי שלום אהובה" מילמלתי "היי שלום", אני כותב זאת עכשיו ודומע, אבל אז, לא בכיתי, ההשלמה שלה עם הגורל עטפה גם אותי......... החיים נמשכים, הכול בסדר, וימשיך להיות כי אני לא אתן שיהיה אחרת ועם זאת העולם לא יוכל להיות מושלם שוב כי אין לא היה ולא יהיה אדם מדהים כמוה בני

 

[ZEEV349]

קשה, קשה

קראתי את כל מה שכולכם כתבתם ליבי מתכווץ ולא יכול לאמר כלום רק הדמעות זולגות ומבין אותכם.

 

[BennyKa]

תודה

אני יכול לדבר רק בשם עצמי אני בסדר- באמת שכך - וזה נכון גם לילדים ובכל זאת לפעמים מאוחר בלילה קשה לנתק את מכונת המחשבות - ובפראפרזה על השיר ...... אלה הם חיינו בזמן האחרון יהיה יותר טב אחרינו האסון לך לך יאוש, ונאמץ את התקווה אין הבא בתור גם לא בתור הבא כן, סופה היא שיר של רוח איזו עוצמה יש לתקווה אני יודע קוראים לאהבה שלי ומה עם האהבה שלך לך לך יאוש, נאמץ את התקווה אין הבא בתור גם לא בתור הבא ------------------------------------------------------------ הינה המקור............ איך קוראים לאהבה שלי יהודה פוליקר מילים: יהודה פוליקר ויעקב גלעד לחן: יהודה פוליקר וזה עולם יפה ממש וזה מזרח תיכון חדש וזוהי יפו תל אביב זה רק שבוע לא רגוע מסביב וזאת בועה מאוד קטנה וזה אני וזה אתה זה לא זהב זה סתם נוצץ וזאת בועה שאם תיגע היא תתפוצץ. ואלה הם חיינו בזמן האחרון יכול להיות יותר טוב יכול לבוא אסון ערב טוב יאוש ולילה טוב תקווה מי הבא בתור ומי בתור הבא וזה רובה זה מצלמה זה מצטלם כמו מלחמה וזה נשמע כמו יריות ואין כמו יפו בלילות זה לא האש זה הגפרור זה לא מקטרת זה ציור וזה אתה וזה אני חבל שיום ראשון זה לא שני ואלה הם חיינו בזמן האחרון יכול להיות יותר טוב יכול לבוא אסון ערב טוב יאוש ולילה טוב תקווה מי הבא בתור ומי בתור הבא אם סופה היא שיר של רוח איזו מנגינה יש לתקווה איך קוראים לאהבה שלי לאהבה שלך ערב טוב ייאוש ולילה טוב תקווה מי הבא בתור ומי בתור הבא וזה הסתיו וזה עצוב וזה הבית זה הכלוב זה לא סיגריה ראשונה זה בטח לא סיגריה אחרונה זה מכונת המחשבות שלא הצלחתי לכבות וזה אני וזה אתה זה הביחד שהיה כלא היה ואלה הם חיינו בזמן האחרון יכול להיות יותר טוב יכול לבוא אסון ערב טוב יאוש ולילה טוב תקווה מי הבא בתור ומי בתור הבא אם סופה היא שיר של רוח איזו מנגינה יש לתקווה איך קוראים לאהבה שלי לאהבה שלך ערב טוב ייאוש ולילה טוב תקווה מי הבא בתור ומי בתור הבא בני

 

[הים רגוע]

../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif

אכן לעולם לא יהיה מושלם , אבל נצור את הכי טב שניתן !!! זכרו - מאחורי הענן השמש ממשיכה להאיר ואת השמש בליבנו אין ענן שיכול להסתיר....

 

[BennyKa]

והנה סגירת המעגל - מצעדינו מרעים, אנחנו פה!

 

[נסיכת הכוכב]

תכתוב את סיפור האהבה שלך

יש לך יכולת כתיבה טובה ויש לך היכולת לספר את ההתרחשיות בצורה נהדרת זה יהיה דוגמה לאחרים איך פרידות יכולות להיות שקטות ומיוחדות אני חושבת שזה ספר מעולה לאילו שצריכים להפרד כי אין להם טיפול הם יחלמדו ממך איך להפרד באהבה אתה חייב לכתוב את הסיפור האהבה שלך למלאכית שלך

 

[BennyKa]

ניסיתי - אבל אני לא בשל לזה

ככה בפרץ של תגובה - כן אבל בצורה מסודרת ...... לא מצליח

 

[נסיכת הכוכב]

תאסוף את הקטעים

ואז יהיה לך ספר מלר קטעים על האהבה

 

[itaf10]

בני יקירי, כתבת כל כך יפה../images/Emo7.gif

חשבתי שלא אוכל לפתוח את סגור ליבי והנה אני נתקלת בכתיבה כל כך יפה, כל כך מציאותית וסוף כל כך טרגי, כמו אצל רובנו. מרגע שנודע לנו (היינו בחו"ל) חזרנו לאחר חודש ובמשיבון הודעה בהולה, להגיע לקחת טופס 17 ולגשת למיון לניתוח. בעלי ז"ל בשלווה שלא תתואר, מה בוער עכשיו? אני מרגיש בטוב, ניתוח???? שיחכה... יש לי זמן. החליט לגשת לבית החולים ביום שלישי (פעמיים כי טוב) - פורים 2003 ומי שזוכר בדיוק באותו יום פרצה השביתה הגדולה בכל בתי החולים לא רופאים לא אחיות אין צוות רפואי מטפל... מגיעים לבית החולים מקבלים אותנו מיד לאישפוז נותנים לנו חדר בודד, ומחכים. עובר יום עוברים יומיים, והבנאדם מרגיש בסדר...?! כעבור מספר ימים מודיעים, מהערב אתה בצום מחר בבוקר הניתוח. ניתוח לכריטת שני שליש מהקיבה. (סרטן קיבה) לא נותנים סיכויים רבים. נשארנו בבית החולים חודשיים בדיוק. בעלי ז"ל לא היה מוכן לקבל טיפולי כימותרפיה לאחר שהסבירו לו בדיוק מהן ההשלכות ותופעות הלוואי שלו. שאלה קטנה שאל: האם אני נקי כרגע? נאמר לו ע"י הפרופ' כן. אם כן, לא מתחיל בטיפול ואשאר במעקב תמידי. ברגע שיתגלה ויתפרץ שוב מיד אגיע לטיפול. וכך היו הדברים. שנה שלמה נקי מהחיידק-וירוס, שנה שלא תשכח הרבה זמן בראש ובראשונה היתה חשובה לו העבודה... תפקד רגיל "כאילו" אין מחר... נסיעות לחו"ל כל חודשיים (זה הכיף שהוריד עימו לקבר "הייתי כמעט בכל העולם את זה לא יוכלו לקחת ממני ועם זה אני הולך לעולם שכולו טוב"... אדם נבון מעיין כמוהו. המשך...

 

[itaf10]

../images/Emo26.gif...

שנה מאושרת ומלאת עניין, ובבדיקה אקראית ה-CA הראה אותותיו מיד לגשת לטיפול כימותרפי... ומאז, חיינו נהפכו לגיהינום. הטיפולים היו קשים ביותר, אני הנהג, בית-בית חולים וחוזר חלילה... עד שכל הטיפולים הטובים ביותר לא הואילו ואישפזו אותו במחלקה, ולגבי בית החולים, הם ראו את הסוף... ואני ממאנת להאמין. לא שאלתי כמה זמן נותר, טענתי אף אחד לא אלוהים אפילו הרופאים. ואני בתמימותי ובמסירותי האמנתי עד הרגע האחרון שהוא יצא מזה... כל כך נאיבית הייתי. לא ערכנו כל צוואה, דחינו את הנושא, למרות שהוא כבר היה במצב גמור... לא זזתי ממיטתו 24 שעות, אני טיפלתי בו במקום האחיות, רשיון מיוחד קיבלתי ממנהל המחלקה...זה מה שביקש, ואף לא אחת רחצה אותו, נתנה לו תרופות, רק דרך הביקורת ומהיד שלי. כל הטיפולים אני הייתי חייבת להיות נוכחת. הוי הוי....עשיתי זאת במסירות רבה, בנאמנות וברצון רב. היה מדובר שיעבירו אותו להוסטל "אחוזת ראשונים" בראשל"צ, כל הסידורים היו מסודרים, ובאותו יום מחליט אני לא רוצה לעזוב את הצוות הזה, טוב לי כאן. וכך היה, נשארנו בחדר פרטי עד לרגע האחרון. ערב לפני מותו (הרגשתי שמשהו מעבר קורה) המערכות כבר לא תפקדו קרסו ביקשתי "סקשיין" הסתכלה עלי האחות לא אמרה דבר, בכל זאת עשתה...

ביקשתי מבני בו ותלון איתי הלילה. בדיוק בשעה 6.00 בבוקר זמן השכמה בבית, עמדתי ליד מיטתו השמיעה קולות כאילו מבקש שניגש אליו, הסתכל עלי, עצם את עיניו ונדם...

* בהודעה הראשונה, נרשם בטעות 2003 במקום 2000 נפטר ב-21.08.2003 יהי זכרו ברוך

איטף 3.5.2008

 

[itaf10]

צ"ל פורים 2000 עמכם הסליחה

 

[BennyKa]

אהבה וכאב,חברות מסירות

זוהי תמצית הסיפור שלך זמן רב עבר - אני הרבה יותר קרוב בזמן ובכל זאת כאילו נצח הזמן כאילו מאבד משמעות - קצת פרופורציה על הסיפור שלנו 20 חודשים נאבקנו בלויקמיה הסיפור התחיל כ4 חודשים קודם אבל זוהה כלויקמיה רק ב-1 בינואר 2006 אישפוז ראשון יומיים אחר כך לכימוטרפיה (התאשפזה עם 80% תאים סרטניים בדם, לא חסר הרבה שהסיפור יגמר כבר אז) בפברואר הםרטן ערב מערכת עצבים מרכזית - שיתוקים ואירוע מוחי במרץ היינו בשיקום והיא חזרה לתפקד - לחלוטין באפריל עוד כימו במאי לאחר יום העצמאות (שנתיים עברו מאז) השתלת מח עצם וחשבנו שהכול מאחרינו באוגוסט כמתנת יום הולדת המחלה חזרה ,בספטמבר השתלה שנייה ושוב אנחנו על הסוס בנובמבר הכל התחיל שוב - הסרטן תקף את העצמות בסוף מאי בשנה שעברה הודיעו לנו שאין טיפול באוגוסט ניפרדנו כמה ימים לפני יום הולדתה ה44 לא היתה לנו שנת טיולים - הזמן שנישאר היה בדיעבד 3 חודשים נכון הספקנו בזמן הזה הרבה אבל מאז חלף לו נצח (8 חודשים) איטף זכית, באיש אוהב, שאהב לחיות וזכית שיכולת ללוות אותו בזמנים קשים ועכשיו גם את וגם אני, כולנו בעצם ממשיכים כי זה מה שיקירנו ציוו לנו תודה על הפתיחות והשיתוף - את אישה מופלאה ונאמנה (כמו עוד רבות בפורום שלנו) וגם באופק שלך יש ספינה בני

 

[itaf10]

יום הולדתי 24.08

יום פטירתו 21.08 - מתנת יום הולדת שנזכה לאריכות ימים, ימי אושר בריאות ונחת את הימים הנותרים אמן!

 

[itaf10]

בני, נסחפתי, פתחת את סגור ליבי

חודש לפני פטירתו נערכה בחדרו במקום העבודה מסיבת הפרידה לרגל פרישתו מהעבודה 24.07.2003 כתבתי נאום פרישה, לו ידעתי שזה יהייה נאום פרידה?!

התחלנו כחברים, אתה היתה בא והולך, בא והולך , ובסוף הפכת לי לחבר, ונשארת . דרך ארוכה עברנו שנינו יחדיו, דרך רחבה צורפת בתוכה עליות וירידות מעלות וחסרונות , למדנו להכיר זו את זה , ואף הפכנו ערנו כדי להידמות האחת לשני. הקשר הקושר אותנו אינו קשר של דם, הקשר בינינו הינו הכבוד לאדם. קשרי קירבה מבוססים על ידידות קשרי אחריות ודאגה מבוססים על שיתוף והבנה. קשרי אהבה מבוססים על יכולת נתינה אמיתית ועל יכולת קבלה מתוך רצון והערכה. קשרי אינטימיות מבוססים על פתיחות וכנות. קשרי חיבה מבוססים על סבלנות וסובלנות. קשרים של אמון מבוססים לא על הבטחות, אלא על כבוד, נאמנות ומסירות, ועל יכולת להבליג ולסלוח. קשרי נישואין מבוססים על כל אלה, כשהם ארוגים זה בזה בחוטים של אהבה. אהבה ואריגה רקומים הם, ראה את יצירת החייטים אותה רקמנו יחדיו. מבחור רגיל ,ולמשפחתי ולי ממש זר, הפכת להיות בעלי היקר. חבר יקר ושותף מתחשב, הפך בשנים לאבא אוהב ובחלוף זמן, כלל לא רב, הפכת לסבא , סבא מאוהב. תודה לך חברי היקר שהחליט שמתאימים אנו, ואיתי נשאר. תודה בעבור מה שנתת לי ועוד תיתן ושיחדיו שנינו נוסיף להיזדקן סב לנכדי, אבי ילדי, בעלי יקירי אתה לי חבר, חבר אמיתי . איטה 24.07.03

 

[itaf10]

ים של דמעות ../images/Emo7.gif../images/Emo7.gif../images/Emo7.gif../images/Emo7.gif

החיים ממשיכים בואו ונחייה אותם על הצד הטוב ביותר בכיף, באהבה, באושר ונחת מהסובבים אותנו... מי יתן וכל משאלותינו יתגשמו לטובה ונשמע רק בשורות טובות אמן!