יום השואה שאחרי המסע

[nofar 250]

יום השואה שאחרי המסע

רציתי לדעת איך הרגשתם ביום השואה שהיה אחרי המסע.. זה היה יותר חזק? זה היה קשה יותר כמו שחשבתם? מי מפה עשה את הטקס עם המשלחת ביום השואה? ואיך הרגשתם.. מה הקראתם בטקס נראה לי אספקט מעניין של סגירת מעגל שנפתח בתחילת המסע.. אני אספר על שלי בהמשך..

 

[ע ו ג י פ ל צ ת1]

אצלי ככה זה היה:

לבצפר כל המשלחת באה עם חולצת המשלחת, ושתי בנות מהמשלחת הקריאו קטע שבו היו ציטוטים שאמרו כל מיני אנשים במסע אם זה מדריך,ילדים,ועוד. יותר מאוחר הלכתי לבקר את סבא וסבתא שלי בשביל לראות את התמונות של הקרובים שנרצחו בשואה. בבית ישבתי ודיברתי עם אנשים שהיו במשלחת כי זה היה שבועים אחרי שחזרו וגם קראתי את העדות של סבתא שלי. הטקס בבצפר נערך על ידי תלמידי כיתה י. וזה מה שלא הגיוני פה כי כיתות י"א שחזרו מפולין אמורות לעשות את זה!

 

[LadySpeedStick]

היה

הרבה יותר קשה מבד"כ. עכשיו היה לי מה לדמיין... כל בחיים שלי לא בכיתי כמו ביום השואה האחרון. האחראית בביה"ס על טקס יום השואה האחרון נתנה לנו 10 דק' משלחת. למסע הצטרף אלינו סבא ניצול של אחד מחברי המשלחת. עלינו כל המשלחת כולה על הבמה הקראנו כמה דברי משלחת שכתבנו. באחד הקטעים הסבא שהצטרף והנכד עלו לבמה, והנכד פנה אל הסבא עם קטע שהוא כתב בשבילו, וכולנו בכינו. כשהיינו בשירותים של האסירים בבירקנאו, המדריך שם לנו את השיר "כולנו ריקמה אנושית אחת חיה" וביקש שנחזיק כולנו ידיים ונעצום עיניים, ובסוף הטקס בביה"ס ביקשנו מהקהל שיעשה את זה ויצטרף אלינו והיה שיתוף פעולה מדהים שאף אחד לא ציפה לו וזה ריגש את כולם, ובסוף הטקס ניגשו אלינו מורים ואמרו שהרבה זמן הם לא התרגשו ככה... יום השואה יותר קשה לי אחרי המסע כי אני יודעת יותר. והיום הרבה יותר מעניין אותי לראות סרטים שעוסקים בשואה, אבל גם הרבה יותר קשה לי, אז בד"כ אני מעדיפה לשמור את זה ליום השואה כי זה משפיע עלי כל היום. שירים ששמעתי במחנאות- אני לא יכולה לשמוע אותם.

 

[mc charm]

בבית ספר שלי יש מסורת

שכל שנה המשלחת עושה את הטקס כולו אז באמת ביום השואה האחרון עשינו את הטקס... הקראנו את אותם טקסטים שהקראנו בטקסים במסע עצמו וגם מי שרצה הקריא חלקים מיומן המסע שלו. גם אצלנו הקהל התרגש באופן בילתי צפוי וכמעט כולם בכו...

 

[LadySpeedStick]

זה "מסורת" של כל בי"ס,

רק לא שלנו...

 

[מיכלוש7]

וואי.... היה קשה...

כל שנה קשה לי בטקס יום השואה אבל השנה היה קשה במיוחד... הייתי בטוחה שאני לא אבכה כי נגמרו לי כל הדמעות בפולין, פחדתי לפתוח את זה שוב... החלטתי-אני לא בוכה יותר!! אבל לא יכלתי... היה איזה קטע אחד ששבר אותי... איזו ילדה שמספרת על השיער של אחותה, השיער הבלונדיני בנגזר והפך לשמיכה של ילדה גרמניה... היה עצוב

 

[thunderstorm]

אצלי...

אצלי בבי"ס נהוג שכל משלחת שיוצאת בי"א, מכינה את הטקס של השנה הבאה - כלומר השנה אנחנו נכין את הטקס. אבל יום השואה עצמו.. התחברתי ליום הזה כמו שאף פעם לא התחברתי קודם.. היה לי ממש מוזר, ונזכרתי בהמון דברים שראיתי והרגשתי שם.. אחרי הטקס היו לנו שעתיים עם המחנכת, ובין היתר כל מי שיצא במסע הזה מהכיתה סיפר על המסע, על מה שהוא חשב והרגיש, על מה שראינו, והבאנו גם תמונות. אבל בכל פעם שביקשו מאיתנו לתאר מה היה לאנשים שלא היו שם.. זה ממש קשה, איך אפשר להסביר את המסע הזה למי שלא עבר אותו?

 

[asd2asd]

קרקוב

את יום השואה האחרון ביליתי בטקס המרכזי בכיכר של הרובע היודי בקרקוב. נכחו שם משלחות מכל רחבי הארץ וכמה משלחות מארה"ב וקנדה, בסך הכל נכחו כ- אלף איש בכיכר. החלק המרגש ביותר היה שירת התקווה בסיום הטקס, זה מדהים לשמוע כל כך הרבה אנשים ששרים אותה בגאווה, מניפים את דלגי הלאום ומוכיחים ש"עם ישראל חי".

 

[nofar 250]

הטקס בשבילי..

יום השואה שאחרי המסע הוא מן סגירת מעגל כזאת שנפתח במסע.. וזה היה ככה. זה היה כ"כ מרגש לעמוד מול כל הביצפר ולשיר את השיר של מוכרי הסיגריות אחרי ששרנו אותו שם. ובכלל להיות כל המשלחת ביחד שוב. והמוסיקה הזאת של ימי שואה.. יוו צמרמורת. ולהקריא את אותו קטע שקראתי באושוויץ זה היה הכי מרגש בשבילי

 

[Pukipsey007]

אצלי..

ביום השואה היינו בפולין, במצעד החיים ואז בטקס המרכזי באושוויץ. ביום השואה שיהיה השנה, אנחנו (המשלחת) נעשה את הטקס..ואז אוכל לענות לך, באמת שאלה מצויינת