יום השואה - לגיל הרך???

[מירי,]

יום השואה - לגיל הרך???

מתי בעצם אפשר לספר להם מה היה שם ?? האמת לא היתי רוצה לספר על זה לעולם - אפילו אני בגילי לא ממש יודעת להתמודד עם זה - אבל זהו חלק בלתי נפרד (מבחינתי) מיום הזיכרון בשבוע הבא ומחגיגות יום העצמאות , זהו חלק בלתי נפרד מהסיבה לכך שאנחנו כאן עם כל מה שקורה כאן בימים אלו (ובשום אופן לא חושבים על הגירה...), ובכל זאת איך אפשר לספר דברים כאלה לילד בן 5 (בוגר ומבין ככל שיהיה) ??? ואולי יש עוד זמן? אז איך מסבירים את היום - או שהופכים אותו ליום רגיל? <משום מה אני שמה לב שכל ההתלבטויות של מתי מתאים לספר (ולא חשוב מה) רלוונטיות מבחינתי רק לידל הראשון , בן ממילא מקשיב כבר עכשיו לרוב הדברים , אני יודעת שהוא לא ממש מבין אבל בהחלט גודל איתם ...>

 

[ציפי ג]

אני לא זוכרת שלא ידעתי ../images/Emo104.gif

אני ספרתי לילדים שהיתה שואה והרעיבו ורצחו יהודים רק על שום יהדותם, בגיל 5 בערך.

 

[נעה גל]

אני בהחלט לא הגעתי לפירוט כזה

בהסברים. נראה לי ממש מוקדם בשביל אורן. בהחלט הזכרנו שהיתה מלחמה ושיהודים רבים מתו בגלל שהיו יהודים, אבל כאן עצרנו. את שאר הפרטים היא תשמע כשהיא תגדל.

 

[ציפי ג]

הילדים רואים תמונות ../images/Emo104.gif

ושואלים שאלות. אמא למה האשה הזו רזה כל כך? אמא מה זה הערימה הזו של המשקפים? ועוד כהנה וכהנה. מספיק שהם יושבים בצד כשאני צופה בטלויזיה. את שיטות העינויים לא סיפרתי, אבל על הרעב זה הרי ניכר לעין. על הרצח אני מספרת מכיוון שאני למשל לא קונה סחורה גרמנית, ואם ילד מבקש משהו תוצרת גרמניה, אני מסבירה לו שלא קונים. על השאלה למה לו קונים יש כמובן את התשובה של 6,000,000 מליון נרצחים. גם העובדה שאני דור שני, ואמא שלי לעולם לא דברה איתנו על כך (מעבר לכך שהיא נזפה בי על כך שהעובדה שאני דור שני, משפיעה עלי), גרמה לי ללהרגיש שאני צריכה לנהוג בדבר כמו שאני נוהגת בדברים אחרים. אם אנימספרת לילדי שהיה פיגוע, אני גם אספר לילדי שהיתה שואה. אם אני מסתירה מהם את הראשון אני גם אסתיר את השני.

 

[נעה גל]

אצלנו אורן לא נחשפה עדין לתמונות

לא של השואה ולא של פיגועים, ויחד עם זאת, אנחנו מדברים איתה גם על השואה וגם על פיגועים. אורן חוטפת מיגרנות מדברים שמפחידים אותה ואנחנו משתדלים להמנע מכך, אבל האמת היא, שאני חושבת שהייתי נוהגת כך גם אם לא היו מיגרנות. בכל מקרה, גם בגן לא הראו להם תמונות (שאלתי אותה) אבל דברו איתם.

 

[לאה_מ]

אני כן יוזמת שיחה בנושא, אבל לא

ממהרת להכנס לפרטים. ואני אסביר. אני שואלת אם הם יודעים איזה יום מחר, אם דיברו איתם בגן על זה, אם הם יודעים שתהיה צפירה (שירה, למשל, צריכה הכנה לעובדה הזו. הצפירה מפחידה אותה), מה צריך לעשות בצפירה, למה עומדים דום, מה אנחנו זוכרים. משירה הבנתי שבגן (גן חובה) לא ממש נכנסו לפירוט בעניין (הם רק חזרו מהחופש, והגננת כבר התחילה לעבוד איתם על יום העצמאות). אני אומרת שלפני קום המדינה, הנאצים רצחו ששה מליון יהודים, רק משום שהם היו יהודים. בלי פרטים מזעזעים - לדעתי זה כבר מספיק מזעזע. בטלויזיה בשנים האחרונות יש מיעוט בתמונות זוועה - לשמחתי - ודגש על סיפורי ניצולים וסרטים תעודיים, שמאד עוזרים להסביר. יש גם תכניות טובות לילדים ליום השואה, ואני בהחלט בודקת מראש ומעוניינת שהילדים יצפו. עומר ביקש השנה לצפות בסרט על אנה פרנק, אבל מכיוון שזה עיבוד למבוגרים (וגם מוקרן בשעה מאוחרת), לא הייתי בטוחה עד כמה זה מתאים לו, והצעתי לו במקום זה לקרוא את הספר - הצעה שהתקבלה בשמחה, ועכשיו אני אשיג לו את הספר.

 

[עירית ל]

הספר גם הוא לא קל

קראתי אותו שוב בשנה שעברה. אני לא יודעת אילו ספרים עומר קורא, אבל על פניו הייתי מכוונת לגילאי 12-11. רק בשבוע שעבר המלצתי עליו לאחייניתי בת ה-12 כדוגמא ליומן (כתיבת יומן כהכנה לקריירה של סופרת שהיא מתכננת).

 

[לאה_מ]

אני זוכרת אותו מילדותי ונערותי.

קראתי אותו פעמים רבות. אולי כל שנה. ולדעתי מגיל צעיר, יחסית. אבל בכל זאת אני אקרא שוב לפני שאתן לעומר. תודה.

 

[krn]

תלוי בגננת

לצערי זה תלוי יותר בגננת! היום נכנסתי לגן של בתי בת ה-5 ועל הלוח היו תלויות תמונות שלא הייתי רוצה שהיא תראה. עכשיו בערב היא סיפרה לי מה שהגננת סיפרה לה, שזה הרבה יותר מדי לטעמי. עודף ידע הזה מבלבל את הילדים וגורם להם לפחדים מיותרים. חבל שלא ממש חושבים על הילדים... krn, גם אני גננת.

 

[מירי,]

למה לסמוך על הגננת?

איפה החלק שלי בהנחלת ערכים? האמת היא שעם דודו כפי הנראה דיברו על הנושא בגן אתמול -אמא למה אין שידורים רגילים בטלויזיה? -כי היום ערב יום השואה -אה -דיברתם על יום השואה היום בגן? -כן -מה סיפרו לכם? -אני לא זוכר -על מה כן דיברתם בגן? כאן באו כמה קישקושים על הגן והגננת , כמו שאני מכירה את דודו (זה לא ממש , אנחנו יחד רק) אני יודעת שכאשר דודו לא זוכר או מתחמק מנושא זה כי קשה לו להתמודד איתו... אז כנראה צריך לחכות איתו עוד שעה...

 

[krn]

לא דווקא לסמוך!

לא דווקא צריך לסמוך על הגננת. אין ספק שאם מדברים על ערכים ההורים הם אלה שקובעים. אבל אם גננת חושפת להרבה מידע, הילד נחשף וזהו. נשאר לנו (וגם לגננת) לעשות לילד סדר, להבהיר לו את מה שאפשר. בעיקר שזו הייתה מלחמה שקרה לפני הרבה הרבה זמן במקום מאוד מאוד רחוק, כך לנסות להרחיק סיפור כבד מדי על הילדים מהמציאות היונית שלהם. הרי גם ככה המצב אצלינו מתוח וילדים נחשפים לאירועים שמפחידים אותם!

 

[krn]

ומה עם דודו

אם דודו נחשף לסיפור, לפי מה שאת חושבת ולא מוכן לדבר על זה, אולי בכל זאת את צריכה לדבר איתו. כך שתעשי לו סדר (הרי אירועים וסיפורים מורכבים מתבלבלים לילדים בגיל הזה) ולא תשאירי אותו לבד, עם הפחדים שלו...

 

[מירי,]

לא... לבד בטוח לא...

היום אני אנסה שוב... דודו הרבה פעמים פשוט מתעלם מדברים שמפריעים לו או שהוא לא מצליח להתמודד איתם , אני מאמינה שתפקידי במיקרים כאלה הוא להסביר לו שאני כאן על מנת לשאול כל שאלה שבעולם , אבל אם הוא לא רוצה לדבר על זה אני בשום אופן לא מוכנה ללחוץ... דוגמה- את ארועי התאומים הוא ראה במלואם יחד עם אמא שלי בטלויזיה כשהיא מאוד נרגשת (וכשהיא נרגשת כולם שומעים - לא רגשנות מהסוג הבוכה) לא ראינו שום תגובה של דודו לנושא, גם לא ממש רצון לשוחח איתנו על הנושא , רק לאחר כמה חודשים בנסיעה לת"א הוא רא את מיגדלי עזריאלי ופתאום העלה את הנושא.... כשהוא יירצה וירגיש שהוא יכול הוא צריך לדעת (ואני מנסה להראות לו תמיד) שהוא יכול לדבר איתו על זה תמיד!

 

[krn]

ללחוץ לא!!!

את צודקת, לא צריך ללחוץ, רק צריך להיות ערני ולשים לב מתי זה צץ. לא תמיד זה צץ באופן מילולי. לפעמים תוך משחק או בשיחה עם ילדים אחרים.