כדור בדולח22
New member
יום העצמאות-1
פרסמתי לא מזמן בפנטזיות מיניות-אם כי רלוונטי יותר לפה :
לאט ובטוח אנחנו צועדים אל עבר ההגזמה. אל נקודת האל-חזור. אל המקום שמסוכן מדי ומטונף מדי ומסקרן מדי מכדי שאני אוכל לקחת יד אחת עם אצבעות ארוכות וציפרניים משוחות בלק אדום ולבטל איתה בזלזול את כל מה שמתרחש בסתם עוד משובה מינית חולפת.... יום העצמאות העצמאי שלי. הדירה הגדולה שלי שכל הפיצולים שגרים בה נסעו להורים שלהם, ילדים מסורים, ילדים טובים. השאירו את הזאבה לעבוד בבוקר ערב החג ולמחרת בעיר הגדולה. אפס תכניות. אפס חברים שנמצאים במרכז כרגע ופנויים לסחיבה לאיזו מסיבה או אטרקציית חג נדושה אחרת.... חצי פרק בספר של פוקנר, אפס יכולת להתרכז, הרגליים היחפות שלי מטופפות בעצבנות הלוך ושוב בדירה.עם המוזיקה, נגדה, והידיעה הברורה בראש שאני הולכת לעבור את הגבול. נהנית מלמשוך את הזמן עד ההחלטה. עד נעילת הדלת מאחוריי. עד שאצא מהבית. טלפון מחבר טוב והתארגנות תוך כדי שיחה מרתקת איתו מקלה על הדפיקות לב הפראיות בתוך החזה המפואר שלי. מקלה על בחירת הלבוש, הופכת אותי לנינוחה לרגע. מסיימת להתארגן ומרוכזת בשיחה תופסת תיק תורן, משחילה אליו סיגריות ארנק פלאפון וסריג למקרה שיהיה קר.מתחילה לצעוד כשהידיד עדיין על הקו. רחוב לבנון הארוך נפגש עם כביש חיפה -תל אביב,חצי מחשבה על הבית ואז, פארק הירקון ההומה ילדים שעומדים להפגש עם חבריהם בכיכר. וגם אני כמו בדיחה פרטית אל עבר ההמון לכיכר. משתעשעת ברעיון הזיקוקים, הקצף שיותז עליי, באלפי העניים התלאביביות הרעבות לבחורות יפות לבד. משועשת ממצעד האקסים שלי שודאי אפגוש שם,משועשת מכמה פעמים ודאי נפגשנו אתה ואני בלי שידענו את השמות, בלי שידעתי שהצלקת במפגש הכתף והבית שחי היא של מי שבטלפון איים לקשור לי חגורה צבאית שלו על השדיים ולסגור חור ועוד חור ועוד חור עד שהחוטים הסינתטיים יתחילו להבקע להם.להקרע. משועשעת מכך שודאי הרקב של העיר הזו העלה אינספור פעמים שהנחתי את התחת שלי במושב ששלך היה בו חצי שעה קודם ולהיפך. כל הפעמים שעברתי בכניסה לבניין שלך (אפילו פעם יצאתי עם מישהו שגר שתי קומות מתחתיך כך גיליתי לפני שבועיים כשבאתי בשתיים בבוקר להניח לך ספר שירה שמצאתי בחנות יד שניה עם הקדשה שלי על סף הדלת ספר שבו עמיחי פעם ועוד פעם במרווחים ספורדיים מפרט את טכניקת האהבה),אני צועדת בטוח,סקסי, מתכתבת איתך בהודעות."איפה את?" , "איפה אתה?" "אני רוצה אותך" "איך עבר עלייך היום?" "ראית כבר את התערוכה?" רגעים של שש-שבע הודעות בדקה וכלעומת זאת רגעים ארוכים ודוממים של עיסוקים שאנחנו כל כך רחוקים בהם האחד מן השני.
פרסמתי לא מזמן בפנטזיות מיניות-אם כי רלוונטי יותר לפה :
לאט ובטוח אנחנו צועדים אל עבר ההגזמה. אל נקודת האל-חזור. אל המקום שמסוכן מדי ומטונף מדי ומסקרן מדי מכדי שאני אוכל לקחת יד אחת עם אצבעות ארוכות וציפרניים משוחות בלק אדום ולבטל איתה בזלזול את כל מה שמתרחש בסתם עוד משובה מינית חולפת.... יום העצמאות העצמאי שלי. הדירה הגדולה שלי שכל הפיצולים שגרים בה נסעו להורים שלהם, ילדים מסורים, ילדים טובים. השאירו את הזאבה לעבוד בבוקר ערב החג ולמחרת בעיר הגדולה. אפס תכניות. אפס חברים שנמצאים במרכז כרגע ופנויים לסחיבה לאיזו מסיבה או אטרקציית חג נדושה אחרת.... חצי פרק בספר של פוקנר, אפס יכולת להתרכז, הרגליים היחפות שלי מטופפות בעצבנות הלוך ושוב בדירה.עם המוזיקה, נגדה, והידיעה הברורה בראש שאני הולכת לעבור את הגבול. נהנית מלמשוך את הזמן עד ההחלטה. עד נעילת הדלת מאחוריי. עד שאצא מהבית. טלפון מחבר טוב והתארגנות תוך כדי שיחה מרתקת איתו מקלה על הדפיקות לב הפראיות בתוך החזה המפואר שלי. מקלה על בחירת הלבוש, הופכת אותי לנינוחה לרגע. מסיימת להתארגן ומרוכזת בשיחה תופסת תיק תורן, משחילה אליו סיגריות ארנק פלאפון וסריג למקרה שיהיה קר.מתחילה לצעוד כשהידיד עדיין על הקו. רחוב לבנון הארוך נפגש עם כביש חיפה -תל אביב,חצי מחשבה על הבית ואז, פארק הירקון ההומה ילדים שעומדים להפגש עם חבריהם בכיכר. וגם אני כמו בדיחה פרטית אל עבר ההמון לכיכר. משתעשעת ברעיון הזיקוקים, הקצף שיותז עליי, באלפי העניים התלאביביות הרעבות לבחורות יפות לבד. משועשת ממצעד האקסים שלי שודאי אפגוש שם,משועשת מכמה פעמים ודאי נפגשנו אתה ואני בלי שידענו את השמות, בלי שידעתי שהצלקת במפגש הכתף והבית שחי היא של מי שבטלפון איים לקשור לי חגורה צבאית שלו על השדיים ולסגור חור ועוד חור ועוד חור עד שהחוטים הסינתטיים יתחילו להבקע להם.להקרע. משועשעת מכך שודאי הרקב של העיר הזו העלה אינספור פעמים שהנחתי את התחת שלי במושב ששלך היה בו חצי שעה קודם ולהיפך. כל הפעמים שעברתי בכניסה לבניין שלך (אפילו פעם יצאתי עם מישהו שגר שתי קומות מתחתיך כך גיליתי לפני שבועיים כשבאתי בשתיים בבוקר להניח לך ספר שירה שמצאתי בחנות יד שניה עם הקדשה שלי על סף הדלת ספר שבו עמיחי פעם ועוד פעם במרווחים ספורדיים מפרט את טכניקת האהבה),אני צועדת בטוח,סקסי, מתכתבת איתך בהודעות."איפה את?" , "איפה אתה?" "אני רוצה אותך" "איך עבר עלייך היום?" "ראית כבר את התערוכה?" רגעים של שש-שבע הודעות בדקה וכלעומת זאת רגעים ארוכים ודוממים של עיסוקים שאנחנו כל כך רחוקים בהם האחד מן השני.