יום המשפחה 2013

[חייכנית2]

יום המשפחה 2013

לתשומת ה-

יום המשפחה יחול ביום ראשון הבא ,10.2 .
הזדמנות לחשיבה אם רוצים לעשות משהו מיוחד במסגרות החינוכיות...לבקש משהו מגננות ומורות...להציג את האימוץ בפני כולם בכל מיני דרכים....וכו וכו.
הבן שלי אמר לי היום מיוזמתו,ככה פתאום [כמו שתמיד זה ככה פתאום...]"אני בן שלך ורק שלך ושל אף אחד אחר...אבל אני לא רוצה לדבר על האימוץ. זה לא כל כך נעים לי".שאלתי אם יכול לומר מה לא נעים והוא אמר ש"זה נשמע אחר מאשר כולם".
היה מאד עייף אחרי חוג אנגלית,פעילות קאראטה מאומצת וארוחה טובה עם אמא ,השעה כבר היתה מאוחרת,החלטתי לא להכביד עליו בשאלות נוספות. אבל התחושה היא שזה to be continued .....
במידה שתרצו לספר משהו לגבי יום המשפחה-שהיה או שיהיה,מוזמנים לעשות זאת כאן...

 

[נוני 75]

יום משפחה ראשון

ופעם ראשונה אמא, ביום זה. (אפשר להחזיר ליום האם -רק השנה?
ובגן של הקטן ,ביקשו להביא תמונה של המשפחה ביחד ותמונות של כל אחד מהם בנפרד להכנת קולאז'. אמרתי לגננת שאני מביאה תמונות של כ-ל המשפחה -סבא סבתא אחיינים .זו המשפחה שלנו. היא מתוקה ואמרה ברור ואין בעיה.
אני יודעת שעכשיו זה עוד קל -וזה גן פרטי ועוד אין התמודדות ושאלות מצידו.
אבל בשבילי זה צעד חשוב.
וזו ההרגשה שלי -צריך כפר שלם לגדל ילד -כמו שהיה צריך חצי כפר להביא אותו ארצה (אבא, אח) והם יכנסו לתמונה.
והאחיינים שקיבלו אותו באהבה אין סופית.
ואמא שלי שהיא הסבתא המושלמת.
וזה גם יום המשפחה שלהם .

 

[English]

כשהתבקשנו להביא תמונות, תמיד מצאתי

תמונות בהן אנחנו קצת דומים לילדים, בקטע של הפוך על הפוך כי כולם תמיד נורא מחפשים את הדמיון הזה בתמונות. מבחינת תכנים הפסקתי להתערב בשלב מאד מוקדם כי ראיתי שלילדים זה לא הזיז גם כשחצי מהמסיבה עסקו בהריונות. במעט מאד אירועים של הגן מצאתי תוכן ממש עמוק... ממילא הרוב מבוים כך שיצטלם טוב.

נוני, זה גם יומו של הילד שגם לו זו פעם ראשונה במשפחה, אז טוב שזה לא יום האם. תהני מכל רגע, את וכל המשפחות החדשות.

 

[נוני 75]

אינגליש -אהבתי את המשפט האחרון שכתבת

נכון זה גם היום שלו.
ריגשת אותי

 

[אבי351]

אצלינו יום המשפחה בגן נחגג עם הסבתןת ללא

ההורים בפעילות משותפת.התבקשנו להביא תמונה משפחתית אחת והשניה של הילד כשהיה תינוק וכך עשינו.לקראת יום המשפחה שוחחתי עם הגננת ובקשתי שתזכיר על כל מיני משפחות שיש גם משפחה עם רק אבא ורק אמא וכך אמנם עשתה.כשביקשו ילדי הגן לספר על משפחתם בני אמר שאנחנו משפחה של שניים והוא מאוד אוהב את הבית והצעצועים שבו וזה עשה לי טוב על הלב ממש.הגנת אמרה לי שבני ממש בטוח וגאה במשפחתיות שלנו.כששאלתי אותו אם הוא רוצה שאספר בגן את סיפור האימוץ שלו הוא לא רצה ואני כמובן מכבד את בקשתו.מה שכן הראתי לו שוב את כל התונות והמפגש בינינו בארץ הולדתו בהסכמתו כמובן לאחר זמן רב שלא עשינו זאת.יום משפחה שמח לכולם

 

[fatfat]

ואצלינו אתמול אחרי דין ודברים על

משיכת הזמן של הקטנה בעת ההתארגנות למקלחת היא מביאה לי את מחברת הקשר בה נכתב שביום ששי הם יחגגו את יום המשפחה במסגרת ארוחת בוקר שכבתית, שעליה להביא חומוס ושהורים שיכולים/מעוניינים מוזמנים להצטרף.

אני אומרת לה שתגיד למורה שביום ששי אני מגיעה לכיתה. היא: לא, אני לא רוצה שתבואי לכיתה (אמרה את זה בלי שמץ של כעס).
אני: למה? היא: כי אני לא רוצה.
אני: אבל זה יום המשפחה ואת שייכת למשפחה שלנו.
היא קוטעת אותי: לא נכון אני שייכת למשפחת ... איך היה שם המשפחה של... (האב הביולוגי?)
אני אומרת לה שאולי היא היתה רוצה להמשיך להיות שייכת למולידיה. היא: כן... לא... לא... אולי....
כאן אני מסבירה שוב שכיוון שהם לא יכלו לגדל אותה ואת אחותה חיפשו לה אמא אחרת ועכשיו אנחנו משפחה לתמיד והם תמיד יהיו ההורים שהולידו אותה.
היא שוב: לא נכון. אולי מחר את לא תוכלי לגדל אותנו ויקחו אותנו להורים חדשים.
אמרתי לה שלפני שקיבלתי אותן בדקו טוב טוב שאני יכולה להיות אמא שלהן לתמיד ורק אחרי שהיו בטוחים בכך קיבלתי אותן. היא מתרקפקת עלי ואומרת: אני כן רוצה שתבואי לכיתה... אני כן רוצה שתבואי לכיתה.

והיא רק בת שש וחצי. מה עוד מצפה לנו...

 

[יפעת 44]

מתוקה מתוקה !!!

 

[יסמין@]

קודם כל

זה ממש ממש חשוב שהיא מרגישה שאפשר לדבר איתך על הכל, אפשר לאוורר איתך את הפחדים הכי נוראים, אפשר לשתף אותך ברגשות ובמחשבות. אם חלילה לא הייתה משתפת - איך היית יכולה לעזור לה? אז היא שיתפה, ואת חזרת והסברת לה שוב את האמת. ולגבי מה שמצפה לכן? אם היא תצטרך - היא תשוב ותספר לך על הפחדים שלה ואת שוב ושוב ושוב תספרי לה את האמת. נראה לי שכדאי לקרוא את דבריה כך: בסופם יש סימן שאלה ולא סימן קריאה. כלומר, היא אמרה מה שאמרה בלי לנסח זאת כשאלה, אבל בעצם הייתה כאן שאלה (ולא התרסה) והיא קיוותה שתשיבי את התשובות שהשבת. כך זה נראה לי מכל מקום. ומשום שהשבת בדיוק מה שהיא רצתה לשמוע - בסיום השיחה היא התרפקה ואמרה לך לבוא ליום המשפחה. היא שוב קיבלה אישור שאתן משפחה לתמיד.

לאור השיחה הזאת ושיחות קודמות שסיפרת עליהן, נראה לי שאת יודעת בדיוק איך ומה להשיב. מבחן התוצאה מוכיח זאת: הן תמיד נרגשות בסיום השיחות הללו. אז סימכי על עצמך שגם בעתיד תדעי מה להשיב כדי להרגיע אותן.

 

[יסמין@]

נרגשות=נרגעות

 

[גילעד 63]

מה עוד מצפה

קודם כל אני חושב שזה באמת נהדר שהדברים מדוברים ונמצאים בחוץ. אין כמו פתיחות לאוורר פחדים וחששות.
יחד עם זה הדואליות הזו בתשובה "כן, לא, לא, אולי". זה שם המשחק.
אם אני הבנתי משהו מכל מה שקראתי ושמעתי וחוויתי לאורך השנים, הדואליות הזו היא די built in אצלנו המאומצים.
זה לא תמיד יוצא דווקא בהקשר הישיר של האימוץ עצמו, אלא בכל מיני נקודות החלטה ובחירה.
כי יש שניים מהכל כמעט ממש בהתחלת החיים.
התשובות שנתת טובות, כי אין תשובות אחרות יותר נכונות.
אני חושב שמסר, בין אם ישיר או עקיף, שהתחושה הדואלית היא בסדר גמור ושהיא בעצם לא צריכה להחליט שום דבר הוא מאד מרגיע.
יש שניים וזה שניים גם בהרגשה, וזה בסדר.
עקביות זו התגובה הטובה ביותר. אותה תשובה כל פעם שזה עולה.

 

[יסמין@]

לדעתי

אף אחת לא יכולה להסביר יותר טוב ממני את כל הנושאים הקשורים במשפחה שלנו. ולכן מעולם לא ציפיתי מגננות וממורות שיסבירו נושאים אלו. הן למדו מה שהן למדו כדי להפוך לגננות ולמורות, יש להן ניסיון בנושאים אלו, יש להן ניסיון החיים שלהן, ההרגלים שלהן וכו'. מצד שני, אין להן ניסיון באימוץ. אולי קראו מאמר או שניים.

ולכן, מעולם לא התערבתי בנושא זה ולא היו לי בקשות מיוחדות. בגן השתתפתי במסיבות שנערכו ביום המשפחה. כשהיה צורך לתת תמונה, נתתי תמונה של שתינו יחד עם סבתא ועם סבא. לא שאלתי מראש. ההוראות היו לתת תמונה משפחתית, וזה מה שעשיתי. זה התקבל בצורה טבעית וללא הערות מצד הגננות. באחת מהמסיבות היו 2 ריקודים. בריקוד הראשון היה ריקוד של הילד/ה ושל אימא. רקדתי עם בתי. הריקוד השני היה ריקוד של הילד/ה עם אבא. במסיבה היו בדיוק 2 אבות. גם את הריקוד הזה רקדתי עם בתי

כל האימהות ראו מה שאני עושה, חייכו, וגם הן קמו ורקדו עם הילדים/ות

בקיצור, אף פעם לא עשיתי מזה עניין, לא היו לי בקשות מיוחדות או ציפייה שהגננת או המורה ילמדו את בתי מה שאני לימדתי מתוך ידע וניסיון ובדיוק בצורה שנראתה לי נכונה.

אגב, נוסף למסיבות בגן ובביה"ס, תמיד חגגנו את יום המשפחה גם בבית. אכן חג יפה וחשוב

 

[fatfat]

גם אני מעולם לא ביקשתי לשנות דברים

אבל לא בטוחה שעשיתי נכון.

אתמול הגדולה כיתה ב' הביאה הביתה דף שהכותרת שלו המשפחה שלי. הוא מורכב ממלבנים מלבנים שהילד צריך להשלים עם ההורה.

במרכז הדף שני מלבנים מחוברים בקו בהחד כתוב אמא ובשני אבא. זה שכל ילד נולד מזוג הורים זה ברור אבל להניח שתמיד הם נשואים או מגדלים יחד את הילד....
מעל לשני המלבנים ארבעה מלבנים ובהם נכתב סבא, סבתא מצד כל אחד מההורים. ומעל שמונה מלבנים שבהם צריך למלא את שמות הסבתות והסבים רבא מצד כל אחד מההורים.
וכך זה הולך גם כלפי מטה עד לדרגת בני הדודים.

איך שהילדה חזרה מבית הספר היא אמרה: איזו מפגרת ... (המורה למולדת). היא לא יודעת שיש הרבה משפחות? בהמשך בשם האב כתבה את שם הביולוג ואז עשתה X על הקו המחבר בין שמי לשמו ואמרה שלא התחתנו. ואז אמרהף אבל הוא גם לא חלק ממשפחת... הוא רק הוליד אותי ואת אחותי. ואז לקחה מספריים, גזרה את כל החלק בדף שעוסק באנשים מהצד של הביולוג כשאמרהף מאיפה אני צריכה לדעת איך קוראים ל... (קרוביו). כששאלתי אם חשוב לה לדעת ענתה שלא, שקשה לזכור כל כך הרבה שמות בבת אחת. לקחה את המלבן שבו כתבה את שם הביולוג והדביקה אותו לצד שמה ושם אחותה. (בפועל זה יוצא כאילו גם הוא הבן שלי אבל לא התערבתי לה בבחירתה).

 

[יסמין@]

ואת חושבת

שאם היית אומרת למורה משהו היא הייתה משנה את המשימה? לאורך השנים קראתי הרבה סיפורים על גננות ועל מורות שלמרות שידעו ולמרות שביקשו מהן במפורש לפני יום המשפחה - הן לא היו מוכנות לשנות את המשימות. זה הרי דורש קצת מחשבה ויוזמה ויצירתיות...

מה שחשוב הוא שבתך מבינה ויודעת מה שהמורה לא יודעת. היא קיבלה את הידע ממך ומהחיים שלה ומהמשפחה שלה. יש סוגים שונים של משפחות, ולה יש משפחה מיוחדת במינה

והיא גם יודעת שהביולוגים וקרוביהם אינם חלק מהמשפחה הנוכחית שלה.

 

[יסמין@]

קראת את הקובץ שכתבתי: איפה אבא?

יש שם הבחנה מאוד ברורה בין "אבא" לבין "מוליד". בקיצור: בדרך כלל יש זהות בין שתי המילים. מי שמוליד גם משמש בכל התפקידים הרבים והמגוונים של אבא, ולכן הוא גם אבא וגם מוליד. אבל יש מולידים שאינם משמשים כאב. ולכן לא קוראים להם אבא ולא מתייחסים אליהם כאל אבא.

 

[year of the cat]

זה מאוד תלוי בגננת

יש כאלה שלא יעזור כלום, פשוט אין להן יכולת, לפעמים זה ברור כבר בהתחלה ולפעמים מגלים בדרך הקשה
לפני שנתיים היתה גננת מחליפה מצויינת שאפשר לדבר איתה
השנה אנחנו עם הגננת הקבועה, אנחנו כבר מכירים ויודעים שאין עם מי לדבר
זה לא מתוך כוונה רעה, היא פשוט ככה,

דווקא השנה, כשיש לה בגן ילד שאומץ בגיל מבוגר יחסית (והיא יודעת וזוכרת כי היא עשתה מזה סיפור שלם בכשרונה המיוחד)
היא החליטה לעשות פרוייקט "אני אז והיום" כל הילדים מביאים שתי תמונות תקריב גדולות, אחת שלהן כתינוקות ואחת שלהן היום
גיליתי את זה רק כשהיה מאוחר מדיי כשכבר רוב התמונות התנוססו להן, אז היא נזכרה לשאול אם יש לי תמונה שלו כתינוק. לצערי אין. יש תמונה מטושטשת מגיל שנתיים
שממש לא מתאימה לתמונת תקריב גדולה. אז הבאנו תמונה מגיל 4 ומהיום..
בשום שנה היא לא עשתה את הפרוייקט המיוחד הזה, אנחנו מכירים לא מעט שנים, עוד מהגדול. כזאת היא.

ולכבוד יום המשפחה, היא ביקשה תמונות חתונה של כל ההורים. ומה עם המתגרשים? מה עם אלה שהתחתנו פעם שנייה, מה עם אלה שלא התחתנו?
שום מחשבה מינימלית.

ועוד ועוד.. לכל אחד יש סיפור מיוחד איתה

אני פשוט הרמתי ידיים, מחזקת את הילדים עם היש ולא עם האין ,מסבירה להם כמה שאפשר ומפתחת יצירתיות כשצריך

 

[יסמין@]

מסכימה שהכל תלוי

בגננת או במורה. ובדוגמה המצערת שהבאת חיזקת את דעתי: אנחנו אלו שבעצם מומחיות לנושא ואנחנו אלו שיודעות איך להסביר את הדברים. שהגננת תסביר על הנחליאלי ועל החצב ועל החגים וכו', ואת מבנה המשפחה שלכם ואת דרך יצירתה - את תסבירי פי אין סוף יותר טוב.

 

[טליה מספרד 1]

מדהימה הבת שלך

ואת יודעת מה
יש בזה גם משהו נכון
ושקלתי אם לכתוב על זה בתגובה לשאלה הראשית- עד כמה נכון שנדבר על הנושא בשם הילד בגילאי ביס (לא כשמדובר על הצקות או חוסר הבנה אלא במשמעות הכביכול פשוטה של הגדרת המשפחה)
מבלי להתיחס לאם המורה היתה משנה או לא משנה ואם המשימה נכונה לשנות האלפיים או לא
יש פה התמודדות (אפילו מבוקרת) של הילדה עם המצב כנגד מה שהמערכת קבעה כנורמה משפחתית
אני חושבת שרק מורה אטומה לחלוטין לא תבין איזו מכה מתחת לחגורה היא קיבלה מהבת הכל כך נבונה שלך

 

[KallaGLP]

נכון להיום, המודעות שלי לקיומו של החג

היא פחות או יותר אפסית. ייתכן שעשו משהו בבית ספר/גן, אך לא הייתי שותפה לעניין או מודעת לו. בכלל לא זכרתי/ידעתי שבקרוב מגיע החג הזה. אני גם לא ממש רואה איזו משמעות מיוחדת אני יכולה לצקת למועד הזה. אנחנו משפחה כל ימות השנה וחוגגים את העניין הזה באופן עקיף בכל מיני הזדמנויות לאורך השנה בכל מיני פעילויות משותפות וכיפיות. לתאריך הספציפי הזה אין שום משמעות מיוחדת בעיניי.

 

[יסמין@]

כנ"ל. כל הדיון על יום המשפחה רלוונטי

לגנים ולכיתות המאוד נמוכות של היסודי. משם ואילך הוא כבר לא רלוונטי.

 

[אבי351]

אין מצב שבביהס או הגן לא חוגגים את יום

המשפחה וילדינו כמו שאר הילדים צריכים להיות מודעים לזה וזה חשוב מאוד במיוחד לילדינו המאומצים להכינם על כך בבית לפני