יום הזכרון עבר

[עוצמה רוחנית]

יום הזכרון עבר

הכל עובר, וגם היום הקשה והכבד הזה עבר לו. רוצה לשתף אתכם במה שהקריאו ילדיי בטקס בביה"ס. מצורף קובץ. חיבוק ממני ואהבה לכולכם, וחג עצמאות שמח.

 

[אחשל]

../images/Emo201.gifהעתקתי את תוכן הקובץ לכאן

יום הזכרון 2.5.06​

אמא, הרגע הכי קשה שלי היה שבו אבא התקשר אליי בטיול של השכבה ואמר לי בטלפון שהיה פיגוע ואת נפגעת. אחר כך בערב, ראיתי את השם שלך בשלט הישוב, אבא חיכה לי בפינת הרחוב, ואמר: "אמא נהרגה". אחר כך יספר שזה היה הקטע הכי קשה- לספר לנו, לי לנועם ולרועי. החיים שלנו אחרת, הכל אחרת. זה נראה רחוק כי כל כך הרבה קרה מאז, וכאילו אתמול, כי הכל כל כך טרי בראש. אמא, תמיד היית עם חיוך, יפה, עם אנרגיה עצומה לעשות המון, ליצור, ללכת עם הלב ולא לעצור. ביום שני, ד' בכסלו, חמישה בדצמבר 2005, בשעה 11:28, ביציאה מקניון נתניה, בפתאומיות אלימה ובלתי נסבלת, נעלמת לנו מהחיים והשארת אחרייך משפחה גדולה ואוהבת, עם חלל עצום, בלב כולנו, הילדים, אבא, נונה ונונו, קרן ושי, משפחה וחברים. החיים שלנו כאילו נכנסו לסרט אחר, של כאב, עצב, געגועים אין סופיים. אבל נעשינו גם סבלניים עוד יותר, מלוכדים עוד יותר, אוהבים עוד יותר. הסיפור הוא של המשפחה שלנו, כמו משפחות אחרות רבות בישראל. והטרור מנסה לפגוע בנו, לרצוח ולפצוע, לשבש את החיים כאן. זוהי המלחמה על הבית שלנו, ואמא, את נפלת במלחמה על הבית ! יחד עם הזכרונות, הסיפורים והגעגועים, אנו נמשיך מכאן לדבוק בחיים, לאהוב יותר, לתת יותר, להתלכד, לא להישבר ולהמשיך הלאה בכל הכוח. לא רק כל אחד מאיתנו, אלא גם משפחות נוספות וכולנו כעם. זהו הכוח האמיתי שלנו, הרוח שלנו שלא תישבר, זהו הניצחון האמיתי. אני מחבק ומחזק אותך ואת ילדיך בדבקותכם בחיים.