יום הזיכרון

הודעה בקבוצת ווטסאפ של חברים מהתיכון ופוסט מקושר הזכירה לי שהיום יום הזיכרון. כבר הרבה שנים (וזה התחיל עוד לפני המעבר לקנדה) יום הזיכרון לא מדבר אלי ברמה הלאומית וגם מהטקס השנתי של הקונסוליה אני נמנע כבר זמן רב- כי ממש לא בא לי לשמוע את פקודת היום של הרמטכ"ל (ברצינות? בטקס אזרחי? בחו"ל?) ואת דף המסרים הפוליטי של הקונסול. אבל זה עדיין יום קשה במובן האישי. גם אותו פוסט של חבר היה על חבר ילדות שלנו מהתיכון, או נכון יותר- אח בוגר (מבוגר מאיתנו בכמה שנים) שהיה לנו מדריך וחונך ודוגמה אישית. ונזכרתי- כמו תמיד- בפגישה האחרונה שלנו. פגישה סתמית לחלוטין ברחוב בעיר העתיקה בבאר-שבע כמה שבועות לפני מותו. ונזכרתי גם איך הידיעה ברדיו על מותו תפסה אותי בדרך למחנה חורף בהרי אילת עם חוג הסיירות שהדרכתי, והרצון הראשוני לעזוב הכל ולחזור צפונה ללוויה, להיות עם עוד אנשים שהכירו ואהבו אותו. והמחשבה שבאה אח"כ שזה לא מה שהוא היה רוצה. זאת לא המורשת שלו. אז המשכתי והדרכתי את המחנה וסיפרתי לחניכים עליו ועל המדבר והציפורים שכל-כך אהב. וכך, תוך כדי שנזכרתי בחוגי סיור, נזכרתי גם באחד המד"צים שלנו שנהרג בפעולה בלבנון, ובחבר מהפלוגה המקבילה בטירונות שגם הוא נהרג בלבנון כשניסה לחלץ את המ"פ שנפצע.
זהו. סתם רציתי לשתף
 

dannyk27

New member
איך לדעתך היה צריך להראות יום הזיכרון לחללי צה"ל בחו"ל. למה פקודת היום של הרמטכ"ל היא מיותרת? הרי מדובר ביום הזכרון לחללי צה"ל.
 
למעלה