../images/Emo16.gif../images/Emo16.gif../images/Emo16.gifלדעתי...
אוקיי... דבר ראשון,לדעתי אנחנו לא צריכים לשים פה שישה מיליון נרות והינה ההסבר... היום היה לנו טקס בבית ספר,בבית הבנים,שעשו היב'ניקים אחרי שלפני חודש הם חזרו מפולין אחרי שביקרו במחנות ההשמדה והכול...במהלך הטקס היו ילדים שקראו דברים שהם כתבו על זה והכול ואחת מהם אמרה משהו כזה,אני לא יודעת אם אני אצטט בדיוק בדיוק אבל אני סומכת על הזיכרון שלי... היא אמרה ככה:כשהלכתי ל...{אני לא זוכרת את השם} כדי לשמוע את הסיפור שלה ושל המשפחה שלה בשואה היא אמרה לי "כשתהיי שם,בפולין,אל תחשבי על המספר,אל תחשבי על השש מיליון,תחשבי על כל אדם ואדם שסבלו ושעונו..." אני לא בדיוק זוכרת מה היא אמרה אבל אני אקח בעצם את מה שהיא רצתה להגיד ואומר את זה במילים שלי... שש מיליון זה מספר,כמו שתיים כמו ארבע וכמו אלף שבע מאות,אסור לנו לחשוב על המספר כי גם אם זה היה בן אדם אחד...בן אדם אחד ויחיד זה עדיין קרה ואסור לנו להוריד את החשיבות של זה...רב החשיבות היא לאו דווקא על השש מיליון היא על האפליה והגזענות שעשו ליהודים,אנחנו לא צריכים לשים פה שש מיליון נרות,אנחנו לא צריכים להוכיח שום דבר,מספיק שבלב שלנו יהיה מקום לשש מיליון האלה ומספיק שאנחנו נכבד ונזכור את הסבל שעבר כל אחד ואחד מהם...זה מספיק...המספר לא משנה,מה שמשנה זה מה שהעם היהודי עבר,מה שהאחים שלנו עברו ואני בטוחה שכל אחד ואחד מאיתנו לא ישכח ולא יסלח... זה ישמע לכם קצת מוזר מה שאני אומרת,אבל,אני לא שונאת את הגרמנים...אני לא יכולה...היה לי הכרות עם יותר מדיי גרמנים שחלק מהם היו חברים מאוד טובים שלי בין אם זה מתנדבים שהיו בקיבוץ או מישהי שבאה ממשלחת מגרמניה לישראל כדי לעבוד על הצגה משותפת של ערבים יהודים וגרמנים עם אחותי... אני לא שוכחת ואני לא אשכח אבל מה שהיה היה ולא כולם כאלה ממש לא...זה כמו עם הערבים יש אנשים ממש טובים...אני אומרת לכם כי לי יש ערבים בכיתה...אני לא רוצה להיכנס פה לוויכוחים פוליטים והכול אבל בכל זאת... מה שממש נגע לי זה הסרט של היב'ניקים מפולין שהראו היום בטקס,מה שנגע לי שם ובכלל בטקס זה איך שפשוט ראו שם אנשים בוכים...אני יודעת שזה נשמע מוזר והכול אבל מה שנגע זה שאפילו ה"קולים" וה"מגניבים" וה"קשוחים"...גם הם בכו...וגם להם זה היה קשה וזה בעצם מה שמראה את העוצמה של זה... כשאחותי חזרה מפולין היא אמרה שהיה שם קשה כי בעצם כל היום זה שואה וזה לא שטסים לפולין בשביל חופשה עם השיכבה אבל בעצם הם אמרו שמה שנורא עזר להם והכול זה החברים מהשיכבה שתמיד היו שם ותמכו... הם אמרו שעשו להם המון הכנות למסע והם למדו הרבה והכול אבל שזה לא כמו לראות את זה באמת,לראות שבעצם כל מה שלמדת עליו כל השנה פה מול העיינים שלך וזה אמיתי...בין אם זה נעליים,מזוודות,או אפילו שיער... הם אמרו שהם לא הבינו את זה ועכשיו כשהם חזרו מהמסע הם מבינים את זה פחות...אני אפילו לא מנסה להבין את זה כי אני יודעת שאני לא אוכל... יש יותר מדיי מילים לתאר את השואה ואת מה שהעם היהודי עבר אבל בעצם....אי אפשר לתאר את זה... זה משהו מעבר למילים...זה משהו שלא הפה ולא המוח יוכלו להבין... אלא רק הלב...