יום הזיכרון לשואה

[RB28]

יום הזיכרון לשואה

איך מסבירים לילדים בני 4,5 את זוועות יום השואה? היום הם ראו את הסרט "נסיך מצרים" ושם מראים ציורים של תינוקות מושלכים למים,ולי יש תינוק בן 4 חודשים וכמובן עלתה השאלה שלהם"למה הם הרגו את התינוקות? נכון שלאליה שלנו לא יקרה כלום?" ושבוע הבא יום השואה,מה אני מסבירה להם? מה כן לספר ומה לא לספר?

 

[ליליה והגמדים]

כמו שזה....

כמו שמסבירים להזהר מפדופילים ושיש אנשים שמתפוצצים בכוונה כדי להרוג אחרים. אם העולם היה אידיאלי....

 

[לאה_מ]

אני לא מסבירה בגיל הזה

זה בכלל לא נתפס בעיני. גם כאדם מבוגר קשה לי להבין את זה, וילד בן 4.5 בכלל לא צריך להחשף לזה, לדעתי. אני כן מסבירה שיהיה צפירה, אם שואלים למה אני אומרת שזה לזכר יהודים שנרצחו באירופה, אבל אני לא נכנסת לפרטים. רק בגילאים מבוגרים יותר, כשגם הילדים מגלים עניין. אני מצרפת לך קישור לדיון שהיה כאן בשנה שעברה, נדמה לי, באותו נושא.

 

[ליליה והגמדים]

יש לי שאלה, אז

מה את עושה עם ילד ששואל ? אצלי שואלים מהרגע שמתחילים לדבר. בנוסף, גילוי אישי קטן: גדלתי בתוך הרבה סודות שיום השואה היה אחד מהם (אבי היה שבוי של הבריגדה היהודית אצל הגרמנים ועבר את צעדת המוות הידועה - עד היום לא ספרו לי כלום חוץ ממה שכתבתי הרגע, על החווייה שבעצם סביר שעיצבה את חיי). מעיניים של בוגרת שמביטה אחורה לגיל 4.5, אני רואה בסודות הללו את השיטה הכי יעילה לפצוע לילדים את הלב. יש דרך להביא את המידע באופן שיקלט בכל גיל וגיל על פי מגבלותיו. זה רק יותר עבודה לנו ההורים. אני גם זוכרת כמה ידיעה ותבונה ושאלות היו לי בגיל 4.5. וכמה תסכול על השאלות שלא נענו "כי זה לא לגיל שלך". זכרון מחודד מאוד יש לי מהתחושה הזאת. אז אני חולקת עלייך מאוד בנקודה הזאת - ספרו, ספרו הכל. תעבדו חזק על איך לספר שיתאים למבנה האישיותי של הילד/ה שלכן. המאמץ משתלם.

 

[אפרתש]

מאד קשה לי לקבל את הגישה הזאת

מה זאת אומרת ילד שואל? פתאום קם ילד ושואל "אמא? למה שרפו את סבא? למה ניפצו ראשי תינוקות?" ילד שואל כי סיפרו לו על זה משהו. אני בהחלט עם לאה בענין הזה - לספר לפי הבנתם של הילדים. אני לא בטוחה שכל הילדים בגיל הזה מבינים את "רצחו", אבל כל הורה מכיר את ילדיו. להגיד שהיו אנשים רעים שעשו דברים רעים. להגיד שלאליה לא יקרה כלום כי כל זה היה מזמן. ככל היגדלו, תוכלי להבהיר להם יותר ויותר מה היה שם, ועד כמה אנחנו לא באמת מוגנים. אבל גיל 4 זה לא הגיל לחשוף אותם לכל עוולות העולם וסכנותיו. אני בהחלט מבינה את התסכול שלך עם "זה לא לגילך". זו תשובה מעליבה ומקוממת. אני כן בדעה שאת, כמבוגר, תחשבי מה מתאים לגילם - ואת זה תספרי. לא לאמר כלום, ועוד להעביר לילד את התחושה שקרה משהו אבל הוא היחיד שלא יודע - זה באמת לא נראה לי.

 

[ליליה והגמדים]

אפרת, ילד לא שואל בדר"כ למה

ניפצו לתינוקות את הראש בקיר, גם השאלות הן ביחס לגילו ולחומרים שהוא נחשף אליהם, שלא כולם בשליטתנו. כך שאני מוצאת שאנחנו רואות דווקא די שומה את העניין.

 

[nonana]

גם אבא שלי היה במלחמה הזו

הוא היה שם כילד ולא ידענו מהסיפור הרבה מאד שנים, לפני 7 שנים הוא כתב על זה ספר. אני חושבת שלילדים קשה להבין תוצאות של מוות עקב רוע ואכזריות של בני אדם. אני שמחה שאבא שלי החליט לחשוף את עצמו (לקח לו הרבה מאד שנים), אני שמחה יותר שזה קרה שהייתי מבוגרת דייה בכדי להבין את זה. כשהילדים שלי ראו תוכנית טבע על צבי ים וראו שהנקבה נטשה את הביצים אחרי שהטילה אותם בחוף הים, הצאצאים בקעו מהם והיו ממהתחלה עצמאיים, הילדים שלי לא הבינו את זה וחשבו שהאם רעה מאד, כך שלקח לי זמן להסביר להם שהצבים שונים מאיתנו. קל וחומר דברים שגם לנו כמבוגרים קשים להבנה, צריך לצנזר לילדים ולספר להם בהתאם לגילם.

 

[החתולה השחורה]

לאה, האם לאחר שאת אומרת:

"זה לזכר יהודים שנרצחו באירופה" לא מגיע ל-מ-ה??? אצלי ה"למה" נמשך ונמשך, לא מתוך שיעמום או רצון לנדנד, אלא מתוך רצון להבין דברים עד הסוף. קשה לא לפרט. הם דורשים את זה.

 

[לאה_מ]

אני מסכימה איתך. וגם עם ליליה

והגמדים. אני לא אומרת לא לספר, לא אומרת לומר "כשתגדל תבין", אבל אני בהחלט לא לפתח את הנושא מעבר לשאלות. לפחות מנסיוני האישי, ילדים בכל גיל שואלים עד הרמה שהם מסוגלים לתפוס. אצלי כל שנה הם שואלים יותר, וזה בסדר - אני עונה (וככה גם לי יש הזדמנות לתרגל את זה בהדרגה). זה לא מוגבל ליום השואה - יש שיחות "קשות" שמתפתחות עם הזמן בהרבה מאד נושאים, והנושא הזה לא שונה מהם.

 

[סתיו ג]

לדעתי תתיעצי עם הגננת.

בגן מעבירים להם תכנים בנושא, שמותאמים לגיל. אני זוכרת שביתי בשנה שעברה באה ואמרה לי את יודעת אמא ואבא של טובה (הגגנת) מתו בשואה. ואז דיברתי עם הגננת, שאלתי אותה עד כמה מספרים ומה מספרים. ועל זה דיברתי איתה בבית.

 

[נדיה של ארבעה]

שאלה קצת קשורה

איך אני יכולה ללמד ילדים להתמודד עם תחושות אבל כשאני בעצמי לא יודעת לעשות את זה? זה בקשר לסבי ז"ל... אגב, לי סיפרו על השואה ב9 במאי 1980. הייתי בת 6 והיהודים של עירנו התאספו ליד הבור שבו רצחו את יהודי גטו מינסק. הוריי חשבו שאני גדולה מספיק להיות שם. זה לא היה טקס ממלכתי כמובן. רק הרבה אנשים, פרחים וקצת נאומים שלא שמענו טוב (היה אסור להביא רמקולים). אבל אני זוכרת את זה נהדר עד היום.וגם, סבתי וסבי ואמי סיפרו לי הכל על המשפחה (שהושמדה כמעט כולה) בגיל מאוד צעיר. בכל אופן, איני זוכרת את עצמי לא יודעת את זה.

 

[לאה_מ]

מה זאת אומרת לא יודעת להתמודד?

איך את מגיבה? למה זה גורם לך?

 

[נדיה של ארבעה]

מדחיקה.

לא מגיבה, זה העניין. מחניקים הכל. ממש לא בריא.

ויוסי הוא אותו דבר.