יום הורים ראשון
היה אתמול. סיום מחצית א' של כתה א'. (וגם של ה' לילדה). ביה"ס הוא בי"ס לאומנויות. המחנכת שותפה למאמץ, מודעת ומעודכנת בכך שהאיבחון נקבע ליוני ושהילד מאד משתדל אבל קשה לו. גילינו שבהערכה העצמית הילד מעריך שאינו טוב בקריאה, כשלמעשה הוא שולט בקריאה. המחנכת הסבירה לו את ההבדל בין שולט בחומר לשולט בתהליך למידה, חזרה והסבירה לו שכולנו כאן לעזור לו, שאנחנו יודעים שקשה לו ומאד מעריכים את ההישגים. הציעה (ואשמח מאד לתגובותיכם בעניין) להתחיל לעבוד עם טיימר או שעון חול בזמן ביצוע המשימות - תחילה בבית ואח"כ גם בכיתה. היא אומרת שאם נקציב 10 דקות למשל, לעבודה על עמוד ב"בלי סודות" ובהתאם לשליטה הטובה שלו, זה יעזור לו "לאסוף את עצמו" לפרק הזמן הנדרש להשלמת המשימה, עם הזמן ה"קצוב". שאלתי בזהירות אם אין כאן פוטנציאל לתסכול - היא אמרה "ננסה, אני מאמינה שזה יעזור לו".. בפגישות עם המורים המקצועיים באמנויות קרה הדבר המעניין מכל - השיעורים במקצועות האלה (תאטרון, מוזיקה, מחול ואמנות פלסטית) הם שיעורים "חופשיים" - כלומר מדובר בשיעור לכל דבר, אבל שם כנראה שקשה לו הרבה יותר להתרכז. רכזי המגמות, שהם גם מורים יותר ותיקים - פשוט אמרו לנו באופן ישיר ומאד בעדינות "יש בעייה, כדאי מאד לגשת לאיבחון" (וזכו להנהון "זה כבר בטיפול, לצערנו התור ארוך והאיבחון רק ביוני") ורכז מגמת המוזיקה, שלזכותו רשומה הצלחה מסחררת במיוחד בגילוי כישרון המוזיקה של הבכור שלנו בזמנו, הגדיר את הסטודנט הצעיר שלנו כ"טווח ריכוזיות של 5 דקות" וספק כפיו בתסכול למשמע העדכון שהאיבחון יתקיים רק ביוני "אבל הוא סובל! וחבל, הוא ממש מפסיד כך את כל כתה א'!" ורכן אל הילד ואמר לו "אתה ילד טוב, ונהדר! ואנחנו נעזור לך להתגבר על הקושי, כי אני יודע שאתה משתדל"... רכזת תאטרון שמתברר שהיא עצמה אם לבת ADHD פשוט אמרה חד וחלק שנראה לה שלילד יש הפרעת קשו"ר, המורה שלו בסדנה והיא ממש רצו אחרינו וקראו לנו כדי לומר לנו זאת. שאר המורים המקצועיים ריקדו סביב העניין מאד בעדינות והקטע המדהים מכל הוא שכולם עד האחרון שבהם רואים שם אוצר, משוכנעים במיליון אחוז שברגע ש"נסיר את המכשול" ייצא משם זהב. מרגש כבר אמרתי?
היה אתמול. סיום מחצית א' של כתה א'. (וגם של ה' לילדה). ביה"ס הוא בי"ס לאומנויות. המחנכת שותפה למאמץ, מודעת ומעודכנת בכך שהאיבחון נקבע ליוני ושהילד מאד משתדל אבל קשה לו. גילינו שבהערכה העצמית הילד מעריך שאינו טוב בקריאה, כשלמעשה הוא שולט בקריאה. המחנכת הסבירה לו את ההבדל בין שולט בחומר לשולט בתהליך למידה, חזרה והסבירה לו שכולנו כאן לעזור לו, שאנחנו יודעים שקשה לו ומאד מעריכים את ההישגים. הציעה (ואשמח מאד לתגובותיכם בעניין) להתחיל לעבוד עם טיימר או שעון חול בזמן ביצוע המשימות - תחילה בבית ואח"כ גם בכיתה. היא אומרת שאם נקציב 10 דקות למשל, לעבודה על עמוד ב"בלי סודות" ובהתאם לשליטה הטובה שלו, זה יעזור לו "לאסוף את עצמו" לפרק הזמן הנדרש להשלמת המשימה, עם הזמן ה"קצוב". שאלתי בזהירות אם אין כאן פוטנציאל לתסכול - היא אמרה "ננסה, אני מאמינה שזה יעזור לו".. בפגישות עם המורים המקצועיים באמנויות קרה הדבר המעניין מכל - השיעורים במקצועות האלה (תאטרון, מוזיקה, מחול ואמנות פלסטית) הם שיעורים "חופשיים" - כלומר מדובר בשיעור לכל דבר, אבל שם כנראה שקשה לו הרבה יותר להתרכז. רכזי המגמות, שהם גם מורים יותר ותיקים - פשוט אמרו לנו באופן ישיר ומאד בעדינות "יש בעייה, כדאי מאד לגשת לאיבחון" (וזכו להנהון "זה כבר בטיפול, לצערנו התור ארוך והאיבחון רק ביוני") ורכז מגמת המוזיקה, שלזכותו רשומה הצלחה מסחררת במיוחד בגילוי כישרון המוזיקה של הבכור שלנו בזמנו, הגדיר את הסטודנט הצעיר שלנו כ"טווח ריכוזיות של 5 דקות" וספק כפיו בתסכול למשמע העדכון שהאיבחון יתקיים רק ביוני "אבל הוא סובל! וחבל, הוא ממש מפסיד כך את כל כתה א'!" ורכן אל הילד ואמר לו "אתה ילד טוב, ונהדר! ואנחנו נעזור לך להתגבר על הקושי, כי אני יודע שאתה משתדל"... רכזת תאטרון שמתברר שהיא עצמה אם לבת ADHD פשוט אמרה חד וחלק שנראה לה שלילד יש הפרעת קשו"ר, המורה שלו בסדנה והיא ממש רצו אחרינו וקראו לנו כדי לומר לנו זאת. שאר המורים המקצועיים ריקדו סביב העניין מאד בעדינות והקטע המדהים מכל הוא שכולם עד האחרון שבהם רואים שם אוצר, משוכנעים במיליון אחוז שברגע ש"נסיר את המכשול" ייצא משם זהב. מרגש כבר אמרתי?