יום הולדת שמח לי
היי,
כבר כתבתי פה בעבר (הרחוק מאוד), אבל פתאום אני מרגישה צורך לשתף שוב.
עוד שבועיים אני חוגגת יומולת. עוד שנה שאני חוגגת אותה בלי אמא שלי. אני כבר לא זוכרת מהי יומולדת עם אמא. אני לא זוכרת מזה חיים עם אמא.
בשנים האחרונות אני מרגישה מחוזקת, מתחזקת. כבר יודעת לחיות בלעדיה ולהתמודד עם זה. לדבר על זה עם חברים. לדבר על זה עם אנשים שלא היו לידי כשהיא נפטרה- שזה די כל החברים שלי היום. ואיכשהוא כל שנה מחדש זה מפתיע, ומתפוצץ מבפנים, מזכיר לי שעוד שנה עוברת בלעדיה, שהזכרון שלה, שגם ככה חלש, כמעט לא קיים, מתפוגג עוד יותר.
ובתוך כל זה יש לי עומס- מבחנים, עבודה- סטודנטית שמנסה לקיים את עצמה.
ואני רוצה לעצור, לתת לכאב ולעצב מקום, ואני לא יכולה. אני עוצרת, נזכרת בכל העבודות והמבחנים, נלחצת ומשאירה את הכאב, חוסמת אותו כמו פעם, כשלא הצלחתי להתמודד איתו, ואז זה עשה לי רע. ממש רע.
אף פעם לא חיבבתי את יום ההולדת שלי יותר מידי, אף פעם לא היה לי יותר מידי כוח לחגוג אותה. אבל השנה זה מתעצם.
היי,
כבר כתבתי פה בעבר (הרחוק מאוד), אבל פתאום אני מרגישה צורך לשתף שוב.
עוד שבועיים אני חוגגת יומולת. עוד שנה שאני חוגגת אותה בלי אמא שלי. אני כבר לא זוכרת מהי יומולדת עם אמא. אני לא זוכרת מזה חיים עם אמא.
בשנים האחרונות אני מרגישה מחוזקת, מתחזקת. כבר יודעת לחיות בלעדיה ולהתמודד עם זה. לדבר על זה עם חברים. לדבר על זה עם אנשים שלא היו לידי כשהיא נפטרה- שזה די כל החברים שלי היום. ואיכשהוא כל שנה מחדש זה מפתיע, ומתפוצץ מבפנים, מזכיר לי שעוד שנה עוברת בלעדיה, שהזכרון שלה, שגם ככה חלש, כמעט לא קיים, מתפוגג עוד יותר.
ובתוך כל זה יש לי עומס- מבחנים, עבודה- סטודנטית שמנסה לקיים את עצמה.
ואני רוצה לעצור, לתת לכאב ולעצב מקום, ואני לא יכולה. אני עוצרת, נזכרת בכל העבודות והמבחנים, נלחצת ומשאירה את הכאב, חוסמת אותו כמו פעם, כשלא הצלחתי להתמודד איתו, ואז זה עשה לי רע. ממש רע.
אף פעם לא חיבבתי את יום ההולדת שלי יותר מידי, אף פעם לא היה לי יותר מידי כוח לחגוג אותה. אבל השנה זה מתעצם.
