יום הגאווה מתקרב

[שמנתולה]

אני לא מתנגדת למצעד

הוא אכן חשוב ולו רק מהסיבות שהזכרת. אני פשוט מצטערת שהוא הפך להפנינג אנמי ללא אמירה פוליטית, סוג של "מצעד האהבה" לגייז. המסר שזה מעביר, ה"יום ההומו" הזה, די מזכיר את יום האשה: הנה, נתנו לכם קצת תשומי, עכשו עופו חזרה לחור שממנו הגחתם. למה לא "לחגוג" את יום הגאווה בהפגנת ענק עם מסר קצת יותר נורמלי מהנהנתנות השבעה שאנחנו משדרים?

 

[tookmy]

מסכימה עם שמנתולה

אני חושבת שהפגנת נוכחות היא חשובה, אבל שהמצעד הפך בשנים האחרונות (אמנם לא הייתי כבר איזה שלוש שנים, אבל אני מרשה לעצמי) לעוד סוג של אופנה. לפני כשלוש או ארבע שנים הייתי במצעד ומה שאני זוכרת אחר כך זה בעיקר דוכנים , אני זוכרת שחילקו בנדנות של yes בתור פרומת וכולם/ן הסתובבו איתן, אני זוכרת תחושה של מסחריות, שאנשים באו לעשות כסף ושגאווה היא משהו מאד כלכלי ליום אחד, זאת אומרת הזדמנות למכור ארטיק בטעם וודקה. אני לא חושבת שצריכים להפסיק, אני חושבת שגאווה היא דברחשוב, אבל אני חושבת שאסור לשכוח שיש דרך ארוכה לשיויון ושלא הכל סבבה ושופינג.

 

[אורי 0]

../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif

כייונת לדעת גדולות (כביסה שחורה)

 

[פסיכולוגית בגרוש1]

בניו יורק למשל

ישנה הפגנה פוליטית-חברתית בשבת ומצעד ביום ראשון. המצעד די דומה לזה שפה (רק הרבה הרבה יותר גדול). הוא לא פוליטי בכלל למרות שצועדות בו גם קבוצות פוליטיות כולל קבוצת הרפובליקנים.

 

[שמנתולה]

יום הגאווה מתקרב

ובעיני זה נורא עצוב. עצוב לי ההפנינג הצבעוני הזה שמשדר שמחה וכייף. על מה אנחנו שמחים?! ניצחנו באיזה מאבק כשלא שמתי לב? קנו אותנו ואנחנו אפילו לא הרגשנו. כל כך התרגשנו מהחיבוק הממסדי ששכחנו את עצמנו. העיריה תולה דגלים, עוצרת את התנועה ואנחנו צועדים את מצעד האיוולת ומקנחים בבימת בידור. למחרת בעיתון יראו את ההיא עם הציצים בחוץ שמזדיינת עם ערבים או את ההוא עם הנוצות והחוטיני שמשפריץ מים ממשאית. ואנחנו נחזור לשגרה, לקיטורים ולדיונים. מגיע לנו, מגיע להם... וגם ביום הגאווה הבא נצעד באבן גבירול מיוזעים אבל מרוצים, הנה, אנחנו פה! שיוויון זכויות עוד לא קיבלנו, אבל פיקניק בספורטק כן! וכך נמשיך, נשתוק כל השנה בתמורה ליום "חג" אחד שבו נרגיש ממש קונצנזיוס. הלאה השיוויון! הלאה המאבק! יחי המצעד! יחי ההפנינג!

 

[שמנתולה]

כביסה שחורה אף היא

מחטיאה את המטרה. לבזבז תשומת לב ציבורית על דברים שאינם מהותיים למאבק על שיוויון זכויות להומולסבים זה מיותר. כל הקטע הזה של מאבק רחב על המון דברים רק פוגע בנו ומסיט את תשומת הלב מהבעיה העיקרית.

 

[ערבהאיןקץ]

מסכימה איתך.

 

[פסיכולוגית בגרוש1]

כן גם אני מסכימה איתך

 

[y o l u]

לא מסכים

חושב שלא ניתן להפריד מאבק על שוויון זכויות של מיעוט אחד משוויון זכויות של מיעוטים אחרים. איני רואה בכך "בזבוז", כאילו יש כמות מדודה של תשומת לב ציבורית, עליה יש להיאבק עם מיעוטים מקופחים אחרים.

 

[דרורית דרור]

גם אני לא מסכימה.

איתך... ככל שתכלול יותר "מיעוטים" ככה תגדיל את הפילוג בתוכנו.

 

[y o l u]

אני רואה בשונות יתרון

ובכל מקרה, על פי ההיגיון שלך- אולי כדאי להפריד בין המאבק של הלסביות לבין המאבק של ההומואים לבין המאבק של הטרנסים. ואולי בכלל כדאי להפריד בין המאבק של הסטרייט אקטינג לבין המאבק של האוחצ'ות (בינינו, "הם" הרי רק הורסים לנו את התדמית). מהיכרותי עם תהליכים קבוצתיים אני יכול לומר שהאשליה שאם רק "הם" לא יהיו- "לנו" יהיה טוב ומאוחד יחד מתפרקת בסופו של דבר כשמגלים שגם "בתוכנו" יש שונות. שלב מתקדם בקבוצה הוא זה שבו מגלים כי ניתן להכיל את כל השונויות ולראות בהן יתרון ומשאב.

 

[דרורית דרור]

אז לפי ההגיון שלך

צריך להזמין למצעד את כולם. אלה מהימין ואלה מהשמאל. כל העובדים הזרים. כל הנשים. כל מי שיש לו איזה טענה פוליטית או קיפוח חברתי. אז איפה המצעד שלי?

 

[y o l u]

מה זה "המצעד שלי"?

ולמה זה שהוא "שלך" מתנגש עם זה שהוא "של" אחרים. וחוצמזה, כשאת צועדת שם כלסבית, את לא משאירה את ה"אישה" בבית או את ה"ימנית" (או "שמאלית). ואם, במקרה, את מהגרת עבודה מתאילנד, אז את צועדת שם גם כ"עובדת זרה". אני מניח שאישה לסבית מזרחית חד- הורית ונכה לא משאירה בבית את כל שאר הזהויות ויוצאת לרחוב כ"לסבית נטורל" כי זה לא המצעד של כל שאר ה"אני נדפקת כי אני גם אישה/ מזרחית/ מהגרת עבודה/ חד הורית/ נכה/ כל התשובות נכונות)". ההפרדה הזו נראית לי מלאכותית. איני טוען שמצעד הגאווה צריך לאבד את ייחודו, כמצעד המסמל את המאבק של ההומולסביביטרנס לשוויון. עם זאת, איני רואה בייצוגם של מיעוטים אחרים או בהזכרתם ככאלה המופלים גם כן פגיעה כלשהי במאבק "שלנו". זו דעתי

 

[דרורית דרור]

אז מה ההבדל בין מצעד הגאווה

לבין מצעד האחד במאי (סתם דוגמה)?

 

[ערבהאיןקץ]

../images/Emo34.gif ייחודו של המצעד ../images/Emo34.gif

מצעד הגאווה צריך להשאר מצעד הגאווה. כלומר: מצעד המראה את יציאתם מהארון, של לסביות, טרנסקסואלים, הומוסקסואלים וגם "בי". כמו שבמצעד תנועות הנער, יכולים לצעור גם מכבי צעיר, וגם נער התחייה, גם נוער מר"צ וגם הצופים- כל אחד בתלבושת המסמלת אותו - אבל כולם תחת הדגל של "מצעד תנועות הנער" - ככה במצעד הגאווה יכולותים לצעוד כולם- אבל, כל עוד האמירה העיקרית שלהם היא "גאווה". ולא קבוצות המנצלות את במת הגאווה כדי לתת פומבי לרעיונות אחרים. ככה פשוט.

 

[אורי 0]

ואת מסכימה עם עצמך?

מה עם הפמיניזם? אף זה "מאבק רחב על המון דברים"!

 

[שמנתולה]

עם עצמי אני מסכימה

הפמיניזם תכליתו אחת: קידום מעמד האשה. לא בדיוק מאבק רחב...

 

[אורי 0]

52% אחוז מהעולם. מה זה צר...

הנה משהו שכתבתי על זה בשרשור קודם, ונראה לי שאף אחת לא קראה. ואם כבר, מצורף משהו שכתבתי על פמיניזם לפני ארבע שנים. בתור מי שרק התחיל להתעסק עם הנושא. אני לא מכיר מאבק רחב יותר.

 

[ליאתו]

לא ידעתי שאתה פובליציסט טוב כל כך..

ברצינות, זה כתוב נהדר. כועס, מדויק, ונורא קולע לאיך שאני רואה את הדברים, אז גם בגלל זה אהבתי.

 

[אורי 0]

תודה...

אבל התכוונת ללינק או לקובץ? הקובץ היה מכתב ל"פסק זמן", עיתון הסטודנטים של חיפה (הייתי אז רבע-סטודנט), בתגובה לראיון עם שרון הלוי.