יום האם שלי ../images/Emo99.gif
יום האם שלי
נכון שעברו כבר 3 שבועות מאז יום האם אבל תרשו לי לספר את הסיפור שלי, שלנו. לפני שנתיים, סמוך ליום האם (יום יומיים לפני) קיבלנו בטא חיובית. כמה אושר חווינו באותם ימים. הרגשנו שהשמיים הם הגבול. ביום האם בעלי הביא לי זר פרחים. הרגשנו ממש בדרך להתהוות משפחה, למרות שזה היה כ"כ מוקדם. ערב יום האם הבאנו לסבים ולסבתות ספרי ילדים שאמרו הכל (סבתא מעופפת וסבא עושה פרצוף). הם ישר הבינו וכ"כ התרגשו.... השנה, 10 ימים לפני יום האם אני עוברת הזרעה. הטיפול הזה מוגדר כטיפול האחרון לפני שעולים כיתה. אין לי כבר כוחות. אני שבורה. כשלון הטיפול הקודם, ריסק אותי לרסיסים לאחר ההיפר הנורא שהיה לי. כבר מכירה בכך שטיפולים זה עסק מסוכן. אני חיה בפחדים שמשהו נדפק אצלי לגמרי בגלל הקיסרי חירום שעברתי. אני קמה ביום שישי, לובשת את המכנסיים אותם קניתי כפיצוי ביום הכשלון הקודם, לוקחת את מנת הילדים בכוס, מסיעה את הגוזל לאמא שלי ונוסעת למדיקל סנטר. אני מוסרת את מנת הילדים וניגשת לאכול ארוחת בוקר דשנה בקפיטריה ומחכה.. אומרים לי שהילדים מוכנים ואני נשכבת בכסא, לא לפני שאני מכניסה ליד מחזיק מפתחות, שקיבלתי יום קודם מאמא שלי ובו השם של הגוזל שלי עם פרשנות לשמו. מחזיקה אותו חזק ומדמיינת את פרצופו העדין של הגוזל שלי ואת חיוכו הכובש. הרופא מבקש מהלבורנטית נתונים על הזרע ואנחנו שמחים לשמוע שיחסית לפעמים הקודמות הספירה ממש יפה. בסוף השבוע אני מחליקה במדרגות
(ומקווה שזה יעזור למפגש). בימים שלאחר מכן אני קוראת בפורום הורים בטיפולים על המקרה של אתי של איתי ושל העין ה- 3 וחוששת מאוד שהבלגן במדיקל השפיע על איכות ההשבחה. מקווה לנס אבל לא יותר מזה. יום לפני יום האם יש סימנים ברורים למחזור. הבכי מתחיל לשטוף אותי. אני נוסעת ברכבת דרומה למצגת, שבורה ומאוכזבת. באותו יום רק רציתי להישאר במיטה. באמצע היום אני גם מגלה כתם חום על התחתונית, סימן כ"כ אופייני למחזור 3 ימים לפני הבטא. זהו, אני מספידה את הטיפול ואומרת לעצמי שיום האם השנה יהיה לי נורא עצוב. בערב, כדי לעודד אותי בעלי לוקח אותי ואת הגוזל לבית קפה- מסעדה. אנחנו יושבים שם בדיוק רבע שעה בגלל שהגוזל נורא עייף ועצבני ולוקחים את האוכל איתנו. עוד יום עובר, יום האם מגיע והמחזור לא מגיע. אני יודעת שאצלי הסימנים מקדימים לפעמים ביום את המחזור ומחכה...ניגשת לשירותים ומתבעסת שצבע הנייר שם ורוד ועוד יום עובר והמחזור לא מגיע. אני עדיין מסרבת להאמין וכותבת ללימור 1975 שתחזיק לי אצבעות ולא תשחרר ושאולי הנס שלי בדרך. ביום שישי, יום האיחור הרשמי אני קמה בבוקר ובטוחה כבר שאני בהריון. בכל המקרים שהיה כשלון המחזור הקדים. רק כשהיה הריון לא קיבלתי מחזור. בעלי מבטיח להביא בצהריים מקל פיפי (ואין לי מושג איך התאפקתי). שנייה אחרי הפיפי 2 פסים ברורים, מובהקים. ממש לא להאמין
. ליתר בטחון משתינה על עוד מקל. ביום ראשון עושה בטא שיוצאת חיובית. אין מקום לטעות. אתמול ראינו הריון גם ב- US אני מתרגשת נורא. לא עוזבת את הבית החם הזה שדאג לי כ"כ בימים קשים ומפזרת אבקה הריונית על כל אחת מכן. מכירה חלק מהדרך הקשה שאתן עוברות וכ"כ מקווה ללוות אתכן מכאן החוצה לפורום הריון בהקדם. אם הכל יהיה בסדר, באוקטובר, סמוך ליום ההולדת של הגוזל שלי, הגוזל שלי יהפוך לאח גדול. תחזיקו לנו אצבעות אוהבת אתכן
יום האם שלי
נכון שעברו כבר 3 שבועות מאז יום האם אבל תרשו לי לספר את הסיפור שלי, שלנו. לפני שנתיים, סמוך ליום האם (יום יומיים לפני) קיבלנו בטא חיובית. כמה אושר חווינו באותם ימים. הרגשנו שהשמיים הם הגבול. ביום האם בעלי הביא לי זר פרחים. הרגשנו ממש בדרך להתהוות משפחה, למרות שזה היה כ"כ מוקדם. ערב יום האם הבאנו לסבים ולסבתות ספרי ילדים שאמרו הכל (סבתא מעופפת וסבא עושה פרצוף). הם ישר הבינו וכ"כ התרגשו.... השנה, 10 ימים לפני יום האם אני עוברת הזרעה. הטיפול הזה מוגדר כטיפול האחרון לפני שעולים כיתה. אין לי כבר כוחות. אני שבורה. כשלון הטיפול הקודם, ריסק אותי לרסיסים לאחר ההיפר הנורא שהיה לי. כבר מכירה בכך שטיפולים זה עסק מסוכן. אני חיה בפחדים שמשהו נדפק אצלי לגמרי בגלל הקיסרי חירום שעברתי. אני קמה ביום שישי, לובשת את המכנסיים אותם קניתי כפיצוי ביום הכשלון הקודם, לוקחת את מנת הילדים בכוס, מסיעה את הגוזל לאמא שלי ונוסעת למדיקל סנטר. אני מוסרת את מנת הילדים וניגשת לאכול ארוחת בוקר דשנה בקפיטריה ומחכה.. אומרים לי שהילדים מוכנים ואני נשכבת בכסא, לא לפני שאני מכניסה ליד מחזיק מפתחות, שקיבלתי יום קודם מאמא שלי ובו השם של הגוזל שלי עם פרשנות לשמו. מחזיקה אותו חזק ומדמיינת את פרצופו העדין של הגוזל שלי ואת חיוכו הכובש. הרופא מבקש מהלבורנטית נתונים על הזרע ואנחנו שמחים לשמוע שיחסית לפעמים הקודמות הספירה ממש יפה. בסוף השבוע אני מחליקה במדרגות
