גישן הדגלן
New member
יום בחייו של הדגלן
על הבוקר (08:00 אחרי עיתון וישיבת שחרית) עליתי על האופנוע לכיוון חיפה. איך שאני מתיצב על כביש החוף עוקף אותי TDM שחור צהוב (ואלו כידוע צבעי בית"ר. אתם יודעים למה? צהוב מסמל את הקרואטים/ רוסים / ליטבאים ושאר ליגיון הזרים ושחור מסמל את שחקני הבית.......) לבוש בגופיה, מכנסי ברמודה, כפכף עם שפיץ (ראיתי רק צד אחד שלו כך שאיני יודע מה היה לו על רגל ימין. כן, הוא כמובן עקף מימין). ספייק – אני דורש ממך לקחת אחריות על לבוש רוכבי הTDM. שנאמר – אם בארזי ה TDM נפלה שלהבת מה יאמרו אזובי הKLE? בעתלית עצרתי לתדלק (לזכר הרכיבה להלוויה בחיפה עם אדר שנגמר לו הדלק בדיוק 2 ק"מ לפני עתלית...). בחיפה עליתי לכרמל מאזור גשר פז. אחלה עליה שבעולם, כביש רחב, מפותל ובעליה. כמו שאני אוהב. גם תירגלתי מה שלמדתי בשלב ב של נהיגה מתקדמת – מבט רחוק לפנים, נסיעה בצד החיצוני לסיבוב והטיה אחת לאורך כל הפניה. הוספתי גם אלמנטים יחודיים שפיתחתי בעצמי – התחמקות ממשאית שחנתה לרוחב הכביש, תגובה מהירה לחצץ באמצע המסלול ובלימה חזקה. בקיצור נהנתי. על הרכיבה לצומת גולני לא אכביר במילים. תודה מיוחדת שמורה לי לנהג המשאית שנסע לפני ודאג לי לניקוי חול של משקף הקסדה משיירי היתושים / זבובים ושאר מעופפים. הירידה לכינרת דרך פוריה היתה קשה – משאיות, חום כבד. כשסיימתי את עניני בקיבוץ דגניה א (יש להם שם פינת חי מדהימה) עצרתי אצל רחל, ברל ונתן (המשוררת, כצנלסון ואלתרמן בהתאמה) בבית הקברות שפעם היה על שפת הכינרת והיום רואים ממנו את שרידי האגם. העליה לפוריה ואח"כ ביבניאל היתה חווית רכיבה למרות החום והרוח העזה. חבל שחלק מהסיבובים לא היו מסומנים כהלכה אבל בסך הכול הכביש הזה יכול להעניק חוויות רכיבה ביום שפוי. תודה מיוחדת שמורה בליבי לנהג הטנדר שהוביל ארגזי ירקות ריקים ודאג (בעזרת הרוח) לעטר את צאוורי (וראשי) בצעיף ניילון מעופף כדי שלא אתקרר חס וחלחלה. במובנפיק עצרתי להרגע על כוס קפה. סיגריה – אסור כמובן. ביציאה היא עמדה – שיער ערמוני מתולתל, שמלת כתפיות, עיניים מחייכות.... בקיצור נהנתי מהסיגריה (כרמיאל, פנויה, טלפון מספר 05.........). עוד כוס קפה עם אחי בכרכור ולכביש החוף. מחדרה ועד להרצליה השתרך מולי פקק היוצאים מתל אביב – ממש כמו בימי מלחמת המפרץ הזכורים לטוב. עוד תידלוק והביתה. סה"כ 270 ק"מ לא רעים בכלל.
על הבוקר (08:00 אחרי עיתון וישיבת שחרית) עליתי על האופנוע לכיוון חיפה. איך שאני מתיצב על כביש החוף עוקף אותי TDM שחור צהוב (ואלו כידוע צבעי בית"ר. אתם יודעים למה? צהוב מסמל את הקרואטים/ רוסים / ליטבאים ושאר ליגיון הזרים ושחור מסמל את שחקני הבית.......) לבוש בגופיה, מכנסי ברמודה, כפכף עם שפיץ (ראיתי רק צד אחד שלו כך שאיני יודע מה היה לו על רגל ימין. כן, הוא כמובן עקף מימין). ספייק – אני דורש ממך לקחת אחריות על לבוש רוכבי הTDM. שנאמר – אם בארזי ה TDM נפלה שלהבת מה יאמרו אזובי הKLE? בעתלית עצרתי לתדלק (לזכר הרכיבה להלוויה בחיפה עם אדר שנגמר לו הדלק בדיוק 2 ק"מ לפני עתלית...). בחיפה עליתי לכרמל מאזור גשר פז. אחלה עליה שבעולם, כביש רחב, מפותל ובעליה. כמו שאני אוהב. גם תירגלתי מה שלמדתי בשלב ב של נהיגה מתקדמת – מבט רחוק לפנים, נסיעה בצד החיצוני לסיבוב והטיה אחת לאורך כל הפניה. הוספתי גם אלמנטים יחודיים שפיתחתי בעצמי – התחמקות ממשאית שחנתה לרוחב הכביש, תגובה מהירה לחצץ באמצע המסלול ובלימה חזקה. בקיצור נהנתי. על הרכיבה לצומת גולני לא אכביר במילים. תודה מיוחדת שמורה לי לנהג המשאית שנסע לפני ודאג לי לניקוי חול של משקף הקסדה משיירי היתושים / זבובים ושאר מעופפים. הירידה לכינרת דרך פוריה היתה קשה – משאיות, חום כבד. כשסיימתי את עניני בקיבוץ דגניה א (יש להם שם פינת חי מדהימה) עצרתי אצל רחל, ברל ונתן (המשוררת, כצנלסון ואלתרמן בהתאמה) בבית הקברות שפעם היה על שפת הכינרת והיום רואים ממנו את שרידי האגם. העליה לפוריה ואח"כ ביבניאל היתה חווית רכיבה למרות החום והרוח העזה. חבל שחלק מהסיבובים לא היו מסומנים כהלכה אבל בסך הכול הכביש הזה יכול להעניק חוויות רכיבה ביום שפוי. תודה מיוחדת שמורה בליבי לנהג הטנדר שהוביל ארגזי ירקות ריקים ודאג (בעזרת הרוח) לעטר את צאוורי (וראשי) בצעיף ניילון מעופף כדי שלא אתקרר חס וחלחלה. במובנפיק עצרתי להרגע על כוס קפה. סיגריה – אסור כמובן. ביציאה היא עמדה – שיער ערמוני מתולתל, שמלת כתפיות, עיניים מחייכות.... בקיצור נהנתי מהסיגריה (כרמיאל, פנויה, טלפון מספר 05.........). עוד כוס קפה עם אחי בכרכור ולכביש החוף. מחדרה ועד להרצליה השתרך מולי פקק היוצאים מתל אביב – ממש כמו בימי מלחמת המפרץ הזכורים לטוב. עוד תידלוק והביתה. סה"כ 270 ק"מ לא רעים בכלל.
