יוזמת ז'נבה...

[masorti]

יוזמת ז'נבה...

מנהל הפורום טען באחת ההודעות (בתוך שירשור מסוף השבוע שעבר) שהסכם ז'נבה נתן יצר פשרה הוגנת שאינה פוגעת באינטרס הישראלי. בפרט, נטען שם בהרחבה שאין הסכמה לזכות השיבה לישראל. רציתי להסביר מדוע מדובר בשטות, והסכם ז'נבה טומן בחובו הכרה בזכות שיבה מלאה לקו הירוק. היות והנושא חשוב, הרשיתי לעצמי לפתוח שירשור חדש בנושא. כדי להסביר מדוע מדובר בבלוף אתחיל מהתייחסות לנאמר בהסכם ז'נבה עצמו. ההסכם דן בשיבה לישראל (של הקו הירוק) במישרין ובעקיפין בכמה מקומות: סעיף 2א מכיר בהחלטה 194 כבסיס לפתרון בעיית הפליטים. סעיף 4ד קובע שישראל תהיה אחד היעדים להחזרת פליטים. סעיף 4הiii קובע שההגירה לישראל תהיה נתונה לשיקול דעתה של ישראל, לפי מנגנון שמפורט בסעיף זה. סעיף 5 קובע שהתהליך של בחירת מקום ההגירה יהיה נתון בידי הפליטים "על בסיס של החלטה חופשית ומודעת", והצדדים יימנעו מלחץ על הפליטים כדי להשפיע על בחירתם. ברור לכל בר דעת שסעיף 4הiii סותר מהותית את סעיף 5. אם אחת האופציות נתונה בלעדית להחלטת ישראל, ברור שאין כאן בחירה חופשית של הפליטים. ולהיפך. אי לכך, במוקדם או במאוחר (כמובן אחרי שתוקם מדינה פלשתינית והתהליך יהיה בלתי הפיך) הנקודה הזו תגיע להכרעה בבי"ד בינ"ל או בבוררות בינ"ל. הבורר/השופט (שמלכתחילה יהיה אנטי-ישראלי ופרו פלשתיני) יחפש כמובן נקודת אחיזה משפטית שעומדת בבסיס ההסכם, ושממנה ניתן להסיק איזו פרשנות גוברת. וכאן יבוא לעזרתו סעיף 2א של ההסכם הקובע במפורש שהחלטת האו"ם 194 מציגה את הבסיס לפתרון בעיית הפליטים. הבה ונקרא כעת מה אומר סעיף 11 להחלטת האו"ם 194:

Resolves that the refugees wishing to return to their homes and live at peace with their neighbours should be permitted to do so at the earliest practicable date, and that compensation should be paid for the property of those choosing not to return and for loss of or damage to property which, under principles of international law or in equity, should be made good by the Governments or authorities responsible;​

במילים אחרות, כל הפליטים אשר "רוצים לחזור לבתיהם ולחיות בשלום עם שכניהם" - יורשו לחזור לקו הירוק. כלומר: פרט לכמה מאות (או אלפים ספורים) של טרוריסטים מוכחים, כל מליוני הפליטים הם בחזקת "רוצים לחיות בשלום" כל עוד לא הוכח אחרת. על כן, ברור שהחלטה 194 קובעת שיש לאפשר זכות שיבה מלאה לקו הירוק למעט חריגים זניחים. מכיון שקביעה זו היא (על פי המוצהר בהסכם ז'נבה) "הבסיס לפתרון בעיית הפליטים", ומכיון שהיא תואמת את סעיף 5 להסכם המדבר על "בחירה חופשית" של הפליט - אין שום ספק שהשופט או הבורר יקבע שזו הפרשנות הנכונה של הסכם ז'נבה. כלומר: הסכם ז'נבה מחייב לאפשר זכות שיבה מלאה של הפליטים לתוך הקו הירוק. אגב, לא התייחסתי לקשר שעושה ההסכם עם התוכנית הסעודית (בין השאר משום אי בהירות בנוסח ההסכם). אבל גם משם לא תבוא הישועה, כי גם התוכנית הסעודית מדברת על "פתרון צודק" לפליטים (על בסיס החלטה 194). כעת משהובהר שהסכם ז'נבה נבנה במתכוון כך שיכיל סתירות פנימיות, והובהר גם שסתירות אלו יביאו לבסוף לקבלת הפרשנות שההסכם מכיר בזכות השיבה - נשאר רק לשאול האם החותמים בצד הישראלי היו כה מטומטמים שלא הבינו את התרגיל המשפטי, או שמא הם שותפים ביודעין לבלוף מתוך תקווה תמימה שעם הזמן הצד השני יתאהב בשלום ויוותר על השימוש בקלף המכריע הטמון בהסכם.

 

[masorti]

והערת המשך בנושא...

סעיף 4הiii מציג את המנגנון לקליטת פליטים בישראל באופן הבא: "אופציה ד' תהיה נתונה לשיקול דעתה הריבוני של ישראל ותהיה בהתאם למספר שישראל תגיש לנציבות הבינלאומית. מספר זה ייצג את המספר הכולל של פליטים פלסטיניים שישראל תקבל. כבסיס, ישראל תיקח בחשבון את הממוצע של המספרים הכוללים שיגישו המדינות השלישיות השונות לנציבות הבינלאומית." כפי שאפשר לראות, הסעיף מפולפל ומפותל ומתאים יותר לתרגיל במתמטיקה מאשר להסכם בינ"ל קריטי. כזכור, חכמי ז'נבה הסבירו לנו שאין לנו מה לחשוש משיבת פליטים משום שבפועל ירצו לחזור לקו הירוק רק כמה עשרות אלפים. אז לי יש שאלה... אם שני הצדדים מסכימים שבפועל מדובר על כמה עשרות אלפים (נניח לא מעל ל- 50,000 איש), מדוע הנוסח המתפתל? הבה ונהיה לארג'ים ונסכים לפי 2 מהצפי המכסימלי. ואז ייכתב בהסכם: "אופציה ד' תהיה נתונה לשיקול דעתה הריבוני של ישראל ותכלול מספר שלא יעלה על מאה אלף פליטים". ומהמשך ההסכם (סעיף 7 "סיום התביעות")יהיה ברור שאחרי קליטת 100,00 פליטים בעיית הפליטים תיחשב כבעייה שנפתרה בכל הנוגע לקו הירוק. בלי כל החנטריש של "הממוצע של המספרים הכוללים שיגישו המדינות השלישיות השונות". אז מדוע לא הוצע הפתרון הכול כך פשוט? הרי לכאורה שני הצדדים היו אמורים להיות מרוצים ממנו? פשוט מאוד... כי דווקא העמימות הזו תאפשר בעתיד לפלשתינים לערער על ההסכם בפני בית דין או בוררות בינ"ל, ולהציג מולה את הנוסח הברור של החלטה 194. לפלשתינים אין שום סיבה לחתום על מספר מוגדר של פליטים שיוחזרו, והעירפול המכוון משרת את טענתם שהם התכוונו להחזרת כל הפליטים.

 

[CountDust]

אין ספק שהסעיף עמום

אך השליטה הכמעט מוחלטת על אופן היישום של הסעיף נתונה דוקא בידי ישראל ולא בידי פלסטין.

 

[סלוניק]

אמר מי?

 

[מאסטרו הורה]

יוזמת ז'נבה אינה שונה מהסכם אוסלו

בדיוק בכך: היא אינה מנסה לפתור את הבעיות הקיימות, אלא להחביא אותן. ויש לשער שאם היתה מתקבלת היה סופה כסופו של הסכם אוסלו.

 

[Alexco]

תגובה

אין בפתרון בעיית הפליטים המוצע בהבנות ז'נבה קריאה לאמץ את החלטת האו"ם 194, אלא ההיפך - להחליף אותה. מה גם שהיא לא ההחלטה היחידה המוזכרת בהקשר זה כבסיס למוסכם בהבנות, אלא גם החלטת מועצת הביטחון של האו"ם 242. בכל מקרה, הן עבור פתרון בעיית הפליטים המוצע בהחלטת האו"ם 194 והן עבור פתרון הבעיה ביוזמת ז'נבה אני מגייס את חוות הדעת המשפטית של פרופ' רות לפידות. הנה דבריה על החלטה 194: "החלטת העצרת (111) 194 אומרת: "הפליטים הרוצים לחזור לבתיהם ולחיות בשלום עם שכניהם, מן הראוי כי יורשו לעשות כן במועד המוקדם ביותר האפשרי מבחינה מעשית, וישולם פיצוי עבור רכושם של אלה שיעדיפו לא לשוב וכן עבור הפסד או נזק לרכוש אשר על פי עקרונות המשפט הבינלאומי או הצדק הבינלאומי, מן הראוי שהממשלות והרשויות האחראיות יפצו עבורם" (הביטוי 'מן הראוי' נועד לתרגם את המילה should המופיעה במקור - מילה שמובנה כידוע שונה מן המילה shall). אמנם הפליטים הפלסטיניים ומדינות ערב טוענים השכם והערב שיש בהחלטה זו הכרה בתביעתם לזכות שיבה שלהם, אך בדיקה מדויקת של הוראת הפסקה הנ"ל איננה מאשרת מסקנה זו. מדובר בהמלצה של העצרת, שכן עצרת האו"מ איננה מוסמכת לקבל החלטות מחייבות (פרט לשני תחומים שאינם מעניינינו). מדובר בפנייה לישראל והמלצה לאפשר חזרת הפליטים, אך כלל אין מדובר ב'זכות שיבה'." ועל הנאמר בהבנות ז'נבה: "קליטת הפליטים היא בשיקול דעתה של ישראל; המדובר במספר שישראל תציע בעצמה (ולא הוועדה הבינלאומית), ובקביעת המספר היא תשקול את הממוצע של המספרים הכלולים בהצעות של המדינות השלישיות (לא המדינות שבהן הפליטים נמצאים כיום). לא נאמר שישראל חייבת לקבל ממוצע זה, אלא היא רק מתבקשת לשקול אותו. בשום פנים אין לראות בכך מעין הכרה ב'זכות שיבה', אלא מדובר בקליטה של מספרים קטנים לפי שיקול דעתה של ישראל. ייתכן שהשיקול של ישראל יוכל להתייחס לא רק לממוצע של המספר האבסולוטי של הפליטים שייקלטו על ידי מדינות שלשיות, אלא גם ליחס בין מספרם של הנקלטים לבין מספרם של תושבי המדינה השלישית הרלוונטית. למשל, אם אוכלוסיית המדינה הקולטת מונה 100 מליון תושבים, והמדינה קולטת 10,000 פליטים, הרי מדובר ב-‏0.01%."

 

[masorti]

תגובה...

אין בפתרון בעיית הפליטים המוצע בהסכם ז'נבה קריאה להחלפת החלטה 194. זכותך לקרוא מהרהורי ליבך, אבל ההסכם אינו אומר זאת. נהפוך הוא... ההסכם מצהיר במפורש שהחלטה 194 היא הבסיס לפתרון בעיית הפליטים, ובכך ההסכם מצהיר על עצמו כהולך ברוח החלטה 194. החלטה 242 אינה רלוונטית לענייננו, משום שהיא קוראת לנסיגה מ(ה)שטחים שנכבשו ב-1967, ואינה עוסקת בפליטי 1948. עם כל הכבוד לפרופסור לפידות, חוות דעתה אינה מעלה ואינה מורידה לגבי מה שיפסוק בי"ד או בורר בינ"ל. ברור לך כמו לי שכל גוף בינ"ל לא יקבל את חוות הדעת של פרופסור לפידות ויאמץ את הפרשנות הערבית שגורסת מימוש מלא של זכות השיבה. הרי ברור שמבחינה מהותית עצרת האו"ם התכוונה לכך שהתהליך יוביל לשיבת הפליטים לבתיהם, ולא לאיזו הצהרה פילוסופית על מה "ראוי" שיהיה מבחינה מוסרית. בכל מקרה, עצם העובדה שיש חשש לפרשנות כזו מספיקה כדי להימנע מחתימת הסכם עם "חור" כזה ענק בתוכו. העובדה שהעצרת אינה מוסמכת להחליט אינה מעלה ואינה מורידה. משעה שהסכם ז'נבה הצהיר על החלטה 194 כבסיס מוסכם לפתרון בעיית הפליטים, הרי שהשופטים או הבוררים יראו בהחלטה 194 אבן בוחן מחייבת. ההסבר המפורט שלך על מנגנון קביעת מספר הפליטים ע"י ישראל הוא יפה כתרגיל מחשבתי, אך כאמור חסר ערך מבחינה משפטית. הקביעה שההחלטה תתקבל ע"י הפליטים בתהליך של בחירה חופשית סותרת את המנגנון, והיא תביא לביטולו בשיפוט/בוררות בינ"ל כפי שהסברתי לעיל. ואגב... עדיין לא הבנתי בשביל מה היה צריך להמציא את המנגנון המסובך הזה. למה לא לחתום על 100,000 פליטים ולסגור ענין?

 

[eviv]

כי מדובר על פחות

והגיוני שמדינת ישראל תאמץ לתוכה מספר דומה למה שבריטניה תאמץ לתוכה לא?

 

[masorti]

אם מדובר על פחות...

ושני הצדדים מבינים זאת, הרי שמנקודת מבט פלשתינית עדיף שישראל תחתום על מספר הגדול מהצפי. לפלשתינים יש הערכה טובה לגבי המספר המכסימלי של פליטים שהנהגה ישראלית תצהיר שהיא מוכנה להחזיר וזה יעבור בציבור הישראלי. מדובר על סדר גודל של 50-100 אלף, והיו דיבורים על כך בתקופת ברק והשמיים לא נפלו. הפלשתינים אינם אידיוטים, ולא היו חותמים על מנגנון שיכניס לקו הירוק פחות פליטים ממה שיוכלו להחתים את ישראל בהצהרה ברורה. לכן, ברור שהמנגנון שתואר בהסכם ז'נבה משרת את האינטרס הפלשתיני ומכאן שהוא יאפשר הכנסת הרבה יותר מ- 100 אלף פליטים. וממש לא הגיוני לדרוש שבריטניה תקלוט מספר פליטים דומה לישראל. מה אכפת לבריטים מהבעיה הפלשתינית, ולמה שהם יתרמו לפתרונה ברמה זהה לישראל?

 

[eviv]

מהסיבה הפשוטה

ישראל צריכה להסתכל על המספר המממוצע שמדינות "צד שלישי" יקחו (כלומר לא מדינות ערביות) כמו בריטניה ארה"ב צרפת,בלגיה וכו' ואז להתייחס אליהם חוץ מזה שהיא רשאית לקחת יותר או פחות. אי ציון מספר הופך את העניין דינמי

 

[masorti]

לא הבנת...

שאלתי מדוע שמלכתחילה בריטניה תקלוט פליטים. הבנתי את המנגנון של הממוצעים ואיני זקוק להסבר חוזר. אבל כבר אמרתי שהמנגנון חסר חשיבות, כי הוא יבוטל בבוררות או בשיפוט בינ"ל ובמקומו ייקבע שההסכם מכיר בזכות השיבה.

 

[Alexco]

תגובה

אמנם מצויין שהחלטה 194 היא הבסיס לפתרון, אך מיד אחר-כך מצויין מהו הפתרון, שהוא כמובן שונה מהחלטה 194 וטוב ממנה בהרבה. אתה אומר על הרבה דברים שהם "ברורים" בעוד שהם אינם ברורים כלל. החלטה 194 התכוונה לכך שהפליטים יוכלו לשוב לבתיהם אך לא מכורח זכות. ההחלטה היא לא בידי הפליטים אלא בידי ישראל. הפליטים מגישים את סדר העדיפויות שלהם, אך הזכות האוטומטית היחידה שלהם על פי ההסכם היא הזכות להגר לפלסטין. כל יתר האפשרויות תלויות בהחלטות המדינות הריבוניות, המארחות או השלישיות, ביניהן ישראל. המנגנון לא מסובך, הוא פשוט מאוד: הוא אומר שישראל תקבע חד-צדדית כמה פליטים היא יכולה לקבל. אחד מהשיקולים בהם היא תתחשב יהיה ממוצע הפליטים שקיבלו המדינות האחרות, וזאת על מנת שהיא לא תקבע למשל שהיא מוכנה לקבל אפס פליטים.

 

[Alexco]

הבהרה

עד "...מכורח זכות" מדובר על החלטה 194. החל מ"ההחלטה היא..." מדובר על הבנות ז'נבה.

 

[masorti]

אתה מתעקש שוב על הסעיף שנוח לך...

הפתרון שמובא בהסכם ז'נבה הוא כל מה שנכתב בו, וזה כולל הן את המנגנון והן את סעיף 5 על הבחירה החופשית הסותר אותו. (שים לב שנאמר שם שהיישום הוא לפי "סעיף 7", שכולל את כל העמוד העוסק בפליטים.) וכל כמה שתצטט את המנגנון שבשליטת ישראל, העובדה לא תשתנה שסעיף 5 להסכם מצהיר שהפליט הוא זה שיבחר את הפתרון בבחירה חופשית. ומרגע שההסכם הצהיר שהחלטה 194 היא הבסיס, הרי שחילוקי דעות לגבי הפרשנות ייבחנו בשיפוט או בוררות בינ"ל לאור החלטה 194. (ולא משנה כהוא זה האם החלטה 194 דיברה על "מכורח זכות" או לא. ההצהרה בהסכם ז'נבה שהחלטה 194 היא הבסיס - העניקה לפליטים דה-פקטו את הזכות.) ומה לעשות שסעיף 5 להסכם תואם את רוח החלטה 194 הרבה יותר מאשר המנגנון המסובך שתואר בסעיף 4. לכן הוא זה שיתקבל בבוררות. נשאל זאת אחרת? האם אתה טוען שכל נסיון של הפלשתינים לגשת לשיפוט בינ"ל על סמך הסתירה הזו ייזרק מהמדרגות בטענת no case to answer ? (כלומר: שעל פניו ברור שאין סתירה והפרשנות הישראלית היא היחידה האפשרית) או שמא ביה"ד יסכים שיש פה בעיה וראוי לדון בנושא לגופו? (ודיון לגופו משמעו אוטומטית קבלת הטיעון הפלשתיני.)

 

[סלוניק]

כנראה שהכתובת לא ברורה כל כך,

אחרת קשה לראות איך כל כך הרבה ממשתתפי הכנס מפרשים אותה בפרשנויות שונות כל כך. אין בפתרון בעיית הפליטים המוצע בהבנות ז'נבה קריאה לאמץ את החלטת האו"ם 194, אלא ההיפך - להחליף אותה. מה גם שהיא לא ההחלטה היחידה המוזכרת בהקשר זה כבסיס למוסכם בהבנות, אלא גם החלטת מועצת הביטחון של האו"ם 242. אתחיל בציטוטו של פרופ' אבינרי: "יוזמי המסמך שיקרו כשאמרו כי הפלסטינים ויתרו על זכות השיבה. נאמר בו כי החלטת האו"ם 194 והחלטות אחרות יהוו הבסיס לפתרון בעיית הפליטים. החלטה 194 אמנם אינה מדברת על 'זכות' השיבה, היא רק קובעת כי הפליטים ישובו למקומותיהם. בתפיסה הערבית, החלטה זו מהווה הבסיס ללגיטימיות הבינלאומית לזכות השיבה!" נכון, אין קריאה לאמץ את החלטת האו"ם, אך הקריאה להתבסס עליה היא עמומה ונתונה לפרשנות מקצה לקצה. בכירים בצד הפלסטיני כמו יאסר עבד ראבו וג'מאל זקות הצהירו זה מכבר כי טענות הצד הישראלי לגבי ויתור על זכות השיבה הן טענות בלתי מבוססות. ההיאחזות בעמימות היא מתכון בדוק לכישלון. ומי שייתבקש לשפוט כאשר השאלה תעלה לדיון לא תהיה פרופ' לפידות אלא וועדת הקב"א, נציבות בינלאומית. האם יש לך סימוכין כי וועדת הקב"א, גוף המורכב מבוררים בינלאומיים יפסוק לטובתה של ישראל? לשם נוחות, בהמשך אפרט את אשר יקרה באם הצד הישראלי אכן ינצח בהימור הזה. לא נאמר שישראל חייבת לקבל ממוצע זה, אלא היא רק מתבקשת לשקול אותו. בשום פנים אין לראות בכך מעין הכרה ב'זכות שיבה', אלא מדובר בקליטה של מספרים קטנים לפי שיקול דעתה של ישראל. ייתכן שהשיקול של ישראל יוכל להתייחס לא רק לממוצע של המספר האבסולוטי של הפליטים שייקלטו על ידי מדינות שלשיות, אלא גם ליחס בין מספרם של הנקלטים לבין מספרם של תושבי המדינה השלישית הרלוונטית. למשל, אם אוכלוסיית המדינה הקולטת מונה 100 מליון תושבים, והמדינה קולטת 10,000 פליטים, הרי מדובר ב-‏0.01%." מדוע שתצויין בהסכם שלום "בקשה לשקילת הממוצע"? אולי לפידות משום מה חושבת את זה כמובן מאליו, אבל מסתבר שלאחרים זה לא. כדורה פארס למשל הבין את הסעיף המעורפל הזה כהתחייבות לקליטת מחצית מן הפליטים שיבחרו שלא להתגורר בשטחים. ובכן, שתי פרשנויות קיצוניות כל כך מצד יושבי השולחן בז'נבה היא בעייתית למדי. כמו גם הסעיף התמוה העוסק ב"ועדת מקום מגורי הקבע". כלומר, מדובר בגוף שידרג את ההעדפות של הפליטים וימקם אותם במדינות העולם. המשמעות היא שממוצע הפליטים במדינות שלישיות ייקבע ע"י וועדה זרה שלישראל אין השפעה על הרכבה, קביעה משמעותית למדי כאשר ישראל "שוקלת" את ממוצע הפליטים במדינות אלה. עוד בעייתיות במהותה של ועדה זו, היא בכך שהיא תבחר בשרירותיות כי פליט א' יורשה להיכנס ארצה, בעוד שפליט ב' לא יוכל להגר. יש בכך הפלייה שקשה לקבל כיצד תתבצע, והדבר מעלה שוב את התהייה האם מדובר בזכות שיבה למס' פליטים מסוים, או שמא זכות שווה לכלל הפליטים. ולעניין ההימור ממקודם, היה וועדת הקב"א אכן תפסוק לטובתה של ישראל, אני שואל באמת, האם זה משנה? נניח וישראל היא אכן הקובעת את מס' הפליטים שייכנסו אל שטחה, ידוע כי ריבונותה בהחלטה זו תהיה על פני השטח בלבד. מאחורי הקלעים לחץ בינלאומי יפשפש בהחלטה. מה יקרה כאשר ההסכם ייתקע וישראל תלחץ להגדיל את מכסת הפליטים? האם יש בהסכם ז'נבה תעודת ביטוח מפני מקרה שכזה? מה יקרה כאשר ישראל תיאלץ להפחית את הסכומים האסטרונומיים שהתחייבה לשלמם במסגרת הפיצויים לפליטים ולמדינות ערב באמצעות מכסות פליטים? ההימור הזה הוא סיכון גדול עוד יותר מקודמו, ולא חוות הדעת המשפטית של לפידות או של כל אחד אחר יכולה לשנות אותו. אתה בעצם מבקש שנסתכן ונהמר שהפלסטינים יצפו מישראל לקלוט כמה רבבות פליטים כמס' סמלי. ובכן, זו לטעמי, תמימות. הצד הישראלי מביא מצידו את הוויתורים המקסימליים במתווה ז'נבה. באם המתווה יהפוך לבסיס למו"מ בפועל הרי שישראל כבר חשפה את כל הקלפים שלה ותיאלץ להציג עמדות וותרניות יותר. האם בהסכם כזה נוכל לעמוד?

 

[masorti]

תודה רבה...

אם פרופ. אבנרי כאיש מקצוע מוסמך ויאסר עבד-ראבו וג'מאל זכות כנציגים מוכרים של הפלשתינים מסכימים איתי שהסכם ז'נבה אינו כולל ויתור על זכות השיבה... אין לי אלא להסתמך על האילנות הגבוהים האלה. וכמו שאומרים במקרה שטיעוניך הוצגו במלואם בהרחבה... I rest my case

 

[סלוניק]

אלכס? אביב? אייל?

 

[masorti]

וכעת: מבט לתוכנית הסעודית...

הסכם ז'נבה מאזכר את התוכנית הסעודית כבסיס מוסכם. כידוע, בציבור הישראלי הופצה אגדה שהתוכנית הסעודית הציעה שלום לישראל תמורת נסיגה מהשטחים ופתרון צודק לבעיית הפליטים. כדאי שנבחן האם אגדה זו אמיתית.... ראשית, הנה קישור מארכיון ה-CNN שעוסק בתוכנית הסעודית. לענייננו חשובה ההצעה הסעודית המתוארת בתוך מסגרת בלינק. בפרט, מוסבר שם שהתמורה לישראל תהיה "normal relations" ובעברית: נורמליזציה או "יחסים נורמליים". האם אכן מדובר במילה הנרדפת ל"שלום"? לשם כך נעבור להסטוריה של הסכסוך בין הודו לפקיסטן. כידוע, שתי המדינות ניהלו מספר מלחמות על השליטה בחבל קשמיר, ועדיין המצב ביניהן מתוח גם היום. בשנת 1966 נחתם בין שתי המדינות הסכם אי לוחמה בתיווך ברה"מ. ההסכם ידוע כ"הצהרת טשקנט" על שם העיר שבה נחתם. הנה פיסקת הכותרת של המסמך:

The Prime Minister of India and the President of Pakistan, having met at Tashkent and having discussed the existing relations between India and Pakistan hereby declare their firm resolve to restore normal and peaceful relations between their countries and to promote understanding and friendly relations between their peoples.​

הכותרת מדברת בפירוש על normal and peaceful relations . בדיוק כמו בתוכנית הסעודית. גם סעיף 1 להסכם מדבר על good neighbourly relations, וסעיף 6 למשל מפרט את הנורמליזציה בתחומים כמו כלכלה, מסחר, תקשורת ותרבות. מנוסח ההסכם ברור שהוא אינו פותר את בעיית קשמיר, ואף מזכיר דיון עתידי על בעיית הפליטים המקומית. אם נשווה את המסמך שנחתם בטשקנט עם התוכנית הסעודית, אנו רואים שמדובר מהותית באותו סוג הסכם. זהו הסכם המפסיק את מצב הלוחמה בין הצדדים, מצהיר על נורמליזציה ביחסים, משאיר את הבעיות בין הצדדים פתוחות, וקובע שהבעיות יידונו בעתיד בדרכי שלום. בקיצור: ברור שהתוכנית הסעודית אינה הצעה להסכם שלום, אלא להסכם אי לוחמה. כדי לבדוק עד כמה שווה ההצעה הסעודית, הבה ונחזור לדוגמא של הודו ופקיסטן. הסכם אי הלוחמה ביניהן נחתם ב- 10 בינואר 1966. חמש שנים אחר כך, ב- 1971, פרצה בין הודו ופקיסטן מלחמה נוספת על השליטה בחבל קשמיר. כנראה שהדיונים בדרכי שלום על גורל החבל לא ממש הצליחו.... יסיק כל אחד לעצמו מה משמעות התוכנית הסעודית וכמה היא שווה באמת.

 

[Alexco]

יש לי שאלה

היית מוכן לחלק את ישראל, לוותר על הר הבית ומזרח ירושלים, לקבל חמישים אלף פליטים אל תוך ישראל, להשלים עם פינוי אריאל ואפרת, בשביל שלום?

 

[masorti]

מה זה "בשביל שלום"?

התכוונת.. בשביל פיסת נייר שכתוב עליה "הסכם שלום". עוד לא שמעתי על שום דרך לתת ערבות בנקאית שהשלום יהיה אמיתי. (ועם הפלשתינים ברור מעל לכל ספק שלא יהיה שלום אמת.) לגופה של שאלה... אני לא מוכן לוותר על הר הבית. נקודה. הציונות קמה כדי שנחיה ונשלוט על מולדתנו ההסטורית. בשביל לחיות במלבן פיצפון בין חדרה וגדרה (תוך פחד קיומי מתמיד) אני לא צריך שזה יהיה ב"חור" לבנטיני נידח. בניו יורק החיים נעימים יותר. ועוד משהו לגבי הר הבית... מדוע שהפלשתינים לא יוותרו על הר הבית בשביל שלום? הרי כל הטיעונים שתעלה על דעתך בנוסח "החיים חשובים יותר מאבנים" וכו' - נכונים גם לגבי הפלשתינים. מדוע לנו אמור להיות קל לוותר על הסמל הדתי/לאומי/תרבותי/הסטורי העליון שלנו, ולפלשתינים זה בלתי אפשרי? שמא אבו-מאזן יאמר לעמו "החיים חשובים יותר מאבנים עתיקות" ויוותר ליהודים על הר הבית? כמובן שאיני נזקק כלל להגיע לדילמה של ירושלים תמורת שלום, משום שברור לחלוטין שהעם הפלשתיני אינו מוכן להשלים עם קיומה של ישראל ולכן אינו מוכן לשלום. עובדה שהאמנה הפלשתינית לא בוטלה (למרות הבלוף שנעשה בנוכחות קלינטון בעזה), ועובדה שכל ההנהגה הפלשתינית כולל אבו-מאזן עומדת על הדרישה לממש את זכות השיבה. נ.ב. למה לכל הרוחות לפנות את אריאל? האם הקו הירוק הוא קו גבול קדוש המופיע בקוראן? כמו שהפלשתינים מצפים מאיתנו להגדיר את גבולות המולדת לפי המציאות שנוצרה בין 1949 ל- 1967 (קרי: הקו הירוק), יתכבדו הם ויתחשבו במציאות שנוצרה אחרי 1967. אני לא רואה שום אסון ברמה התיאורטית אם פלשתין תחסר את גושי ההתיישבות ובתוכם אריאל. אז במקום הקו הירוק הקדוש, גבולם יעבור בקו שמכיל 92% מאותו שטח. אז מה?