יודעת הכל... (ט)

TinaBa

New member
יודעת הכל... (ט)

יודעת שאני מסכנת את האיזון שלי.
יודעת שהמעשים שלי רק מחריפים את הדיכאון.
יודעת שאין משמעות משקלית לצמצומים האלה.
יודעת שאני עושה נזק.
יודעת שאני עושה נזק לא רק לעצמי.
יודעת שאני יכולה רק לפתוח את הפה ומיד יתיצבו לעזור לי ולהיות איתי.
יודעת שאני רוצה חיים אחרים.
יודעת שיכול להיות אחרת. שיכול להיות טוב יותר.

אבל לא יכולה...
לא יכולה לסבול את הגוף שלי.
לא יכולה להפסיק לחשוב על זה.
לא יכולה אל מול החולי.

ורוצה לעשות כל כך הרבה דברים רעים לעצמי.
לברוח לפתרונות מוכרים.
והכי רוצה לחתוך.
להסיר ממני את הרקמות הדוחות האלה.
ואז רוצה להיות הכי קטנה שאפשר. להתכרבל. לבכות. לא להרגיש. לא להיות במציאות.

עייפה.
ומפחדת שהכוחות להחזיק שוב אוזלים.


אין לי כוח יותר......
 
אל תתייאשי

זו תקופה שהיתה צפויה להביא כאלה שינויים וגם התגובות שלך הן בסה"כ צפויות, נכון? את יכולה להתמודד אתן.

נראה לי שחשוב עכשיו יותר מהכל שתצליחי להפריד בין התחושות והמחשבות שלך לבין המעשים. את לא צריכה לאהוב את עצמך או את הגוף שלך, ואת יכולה לרצות להיות קטנה יותר - כל עוד המחשבות והרגשות האלה לא עוברים לרמת המעשים. ואם את מרגישה שעברת את הגבול הזה, אולי כדאי לשקול שוב טיפול יותר אינטנסיבי? זו תקופה כל כך רגישה, מבחינה פיזית ומבחינה רגשית, וכל כך אינטנסיבית, ובסופו של דבר את מוכרחה, את *יודעת* שאת מוכרחה, לשמור על הבריאות שלך...

תספרי עוד? אולי תנסי להוציא את המחשבות האלה כאן, כך שתרגישי שהן מפעילות אותך פחות?


מחבקת (וסליחה שעוד לא עניתי על המייל - שבוע עמוס)
 

lital172

New member
אהובה

בבקה תהיי רכה אל עצמך. השנאה הנוראית הזו כל כך לא מגיעה לך. לא עשית שום דבר רע וככה גם הגוף שלך. אם רק יכולתי להראות לך כמה תוכלי לנשום אחר כל שתעזבי את כל ההרס. שתקבלי את עצמך. שתלמדי לאהוב. חיים שלמים נפתחו לי ששיחררתי את החולי. זה אפשרי ועכשיו יותר מתמיד.. בבקשה תני לחיים לחבק אותך. לאט לאט תלמדי גם לחבק את עצמך. חבל לסבול אם אפשר לחוות. ולהרגיש דברים כל כך נפלאים. יש לנו זכות לחיות ולהגיע להישגים. ולהתגאות. ולאהוב. ולתת. בבקשה בבקשה .. תראי את זה.... זה מונח לך מסביב כל הזמן... תפקחי עיניים?
 
למעלה