הערת פראנאיימה
היי נטע. ההתיחסות היא אליך אישית אבל ההערה והתובנה היא לכולם. אז ככה: שימו לב חברים, פראניאמה זה לא משחק ילדים. נכון שזה נראה כך: "מזה זה כבר יכול להיות מקסימום להכניס אויר להוציא אויר לעצור נשימה אחרי שאיפה לעצור נשימה אחרי נשיפה. קלי קלוטו. אבל זה לא. ובייחוד הקומבאקה. קצרה היריעה מלפרט בתגובה אחת את הפראניאמה אבל בגדול תפנימו את העקרון הבא. הגוף כמערכת אנרגטית עובד על חשמל בעוצמת זרם קבועה. הפראנאיימה מבצעת למעשה את פעולת מחולל הזרם. כתוצאה מהפראניימה עולה עוצמת הזרם החשמלי. ולכן , לגוף חייבת להיות מערכת חזקה של שנאים, נתיכים וכו' שיוכלו לעמוד במעמס של עוצמת הזרם הזו. וכששנאי או נתיך נשרף זה סיפור מההפטרה. ביצוע פראנאיימה ללא הדרכה צמודה ואישית ממש זה לא זה. נקודה. כי לגוף הפיסי (ולא רק לו) שאינו בנוי ואו בשל לקראת התהליך הזה יכולות להגרם תוצאות הרסניות למערכות הגוף השונות כולל למערכת העצבים המרכזית ההייקפית והאוטונומית. ההמלצה שלי: ללמוד פראניאמה אך ורק ע"י מורה מוסמך ומיומן במרכז יוגה לעניין. ובכלל בעניין הפראניימה אין מה למהר בטח שלא בקומבקות- שזה אחד התהליכים היותר קשים בפראניימה. עדיף לעשות פראניימה כמה שנים ללא עצירת נשימה כלל. לתת לגוף "לעכל" את התהליך העוצמתי הזה. אחר כך לעבור לעצירת נשימה בהדרגה. (כדאי לאמץ בחום את הקונספט של המזרח. כך עושים את זה בכמה מסגרות המלמדות יוגה בצורה נכונה. שם לא לא ממהרים לעשות את הכל "אינסטנט" כמו אצלנו במערב. בהצלחה. בברכה ואהבה יוגי בר