יובל- הלהב

[cincin]

יובל- הלהב

בד"כ חלק לרוב אורכו ואני מבין כדי שהחיתוך יהיה "חלק", למה משמש החלק המשונן בחלקו האחורי ? ראיתי סכין קטנה ,נדמה לי של ספיידר..,(לא זוכר את הסיומת) שכולה משוננת והיא הוגדרה כסכין קרב (הרי השינון אינו לתפקיד מסור) בתודה ושבת שלום

 

[gafni]

אני אתחיל ויובל יתקן -טוב ?

השינון בצד האחורי נועד כדי לאפשר לחלץ את הסכין מתוך הקורבן ,אם תנעץ את הסכין בגוש בשר חי ,אזי הדם יוצר ואקום שמקשה מאוד לחלץ חזרה את הסכין (שאולי אתה רוצה לקבל בחזרה) ,השינון פוצע את הבשר ומאפשר את שיחרור הלחץ וחילוץ הלהב. הסכין של ספיידרקו שקראת לה משוננת לכל אורכה היא למעשה מושחזת בלייזר וה"שינון" נועד ליצור משטח שיאפשר חיתוך אופטימלי בכל מצג של הלהב ולשמור על החדות לאורך זמן רב יותר.

 

[יובל נחמקין]

אין לי מה להוסיף. כל מילה!

 

[broadaxe]

לא יאומן.

 

[סלבו לוי]

גפני, יובל - מספר שאלות

האם בכל סכין (שנועדה גם לנעיצות) יש את החלק המשונן הזה? (יש סכיני הטלה למניהם, שהלהב חד משני הצדדים, אבל אין להם קטע משונן). יודעים אולי מה המנגנון הפזיולוגי שגורם לתופעת הואקום? הואקום באמת כ"כ חזק, שעלול לא לאפשר חילוץ הסכין?

 

[fusion boy]

אני לא מבין גדול אבל הקטע המשונן

לא אמור (בנוסף למניעת הואקום) גם ליצור עוד נזק ע"י קריעת כלי הדם והשרירים כאשר מוציאים אותו החוצה?

 

[יובל נחמקין]

נועד בעיקר לקרוע רקמות בברוטאליות

באופן שיקשה יותר על ריפוי והחלמה . עיקר הבזק הוא באמת, "בדרך חזרה" - קרי בשליפה מהגוף.

 

[T z i a N]

מצויין.

מידע מעניין לחלוטין, לא היה לי מושג. שאלה נוספת. באילו שנים התחילו להשתמש בשיטה של הצד המשונן מאחור? בברכה, ארתור

 

[יובל נחמקין]

גיא / סער יתקנו אם אני טועה

אבל ניתן לאתר לאורך ההסטוריה שימוש בלהבים עם שיניים בצד אחד / או משני צידי החורפה (החלק החותך) - אם קיים כזה. שוב: המטרה היא ניסור והרס רקמות ועד כמה שידיעותי משגות היו אפילו רומחים וראשי חץ ישנים עם שיניים...

 

[דלית - delete]

בראשי חץ לפחות המדובר היה

בתקיעת החץ כך שלא ישלף מעצמו (בציד) או בקלות מהבשר. במידה וכן שולפים בכוח, הרס הרקמות יתרחש אך כתוצר לוואי. המטרה העיקרית הייתה הבטחת הישארות החץ בפצע. הגיע במקור מדיג, כאשר צלצלים או כידונים עם שינון משמשים לא רק להרג אלא גם להחזרת הבשר (מה המילה העברית ל retrival?).

 

[גיא רפאלי]

להבים משוננים.

אני מקווה שהבנתם שהתשובה של יובל ושל broadaxe היתה צינית. הקישקוש של הואקום הוא כמובן שטויות,ולדוגמא ראו את כלי הנשק המיועדים ספציפית לדקירה הם אינם משוננים כלל [פגיונות למשל..] מיתוס הואקום הוא כמובן שטותי וכן אם יש מעט ואקום הוא כל כך חלש שאין ביכולתו לתקוע שום סכין בתוך הגוף ללא יכולת להוציאה במשיכה קלה. מיתוס שני שצר לי לנפץ..אין חיה כזאת שנקראית "השחזת לייזר". לייזר אינו יכול להשחיז להב. הדבר היחיד שלייזר כן משמש בתעשיית הסכינים זה שהוא חותך את התבנת[outline]של הסכין מתוך פלטה של פלדה. כל תהליך יצירת הפאזות והשחזת הסכין נעשה בצורה מכאנית.[סרט או גלגלות] באשר ללהבים משוננים..להב משונן חותך טוב יותר חומרים קשים[חבלים וכו,] כמו כן הוא יחתוך גם אם אינו מושחז היטב משום שהוא ינסר את החומר. להב חלק אם אינו מושחז יתקשה מאד לחתוך דברים שקשים במעט מחמאה.. השינון בסגנון ספיידרקו בא לתת פשוט חיתוך יותר אגרסיבי לחמרים קשי חיתוך. באשר לדגמי סכינים שונות אשר מושחזות בחלקן העליון, הדבר נשמע כמו טרנד סכיני ההשרדות שצמח לאחר סרטי רמבו השונים והשינון על חלק מסכינים אילו היה שינון בתצורת משור שכמובן נועד לבנות בקתה ביער אם הלכת לאיבוד או אתה מתחבא מהמשטרה.. לחלק מהמשטות הצבאיות ישנו שינון משור כזה לשם חיתוך ענפים. אני מקווה שזה עונה על שאלתך. גיא.

 

[fusion boy]

מה לגבי מה שאני אמרתי?

גם לא נכון? אני שמעתי את זה פעם, אני לא סגור על זה...

 

[יובל נחמקין]

עניתי לך בגוף השאלה

ועכשיו ללא ציניות

: הואקום, כפי שכתב גיא אינו משחק תפקיד של ממש אם כי הוא יכל להתקיים בהיכנס להב לתוך עורק גדול ובהנחה שהוא לא ביתק את העורק לשניים... אם-זאת, די במשיכה לא חזקה לכל כיוון רצוי והרקמות הפנימיות יבותקו , דם יפרוץ (פנינה לגוף ו/או החוצה)... ואין ואקום ואין בטיח... מה-כן? ככל שהלהב ארוך יותר וצר יותר קיים סיכוי גדול יותר לתוקעו ואף לשוברו על רקמות עצם כגון צלעות, כתפיים וכד', אבל זה סיפור אחר...

 

[broadaxe]

סכינים, שינון, ראשי- חץ ושאר ירקות

טוב, אחרי שגמרנו עם הדאחקות, אחזק ואוסיף לדברי יובל וגיא: הוואקום הוא בעיקרו מיתוס. להבים שנלכדו בדקירה הם תוצאה של לכידה מאחורי עצם או גיד. בלהט הקרב הדקירה היא לא תמיד בקו ישר וכך גם תנועת המשיכה, שבלחץ סערת הקרב מלחיצה עוד יותר את הדוקר שמנסה למשוך את הסכין בזוית, לשווא. בחלק מאמנויות הלחימה הדגש בלחימת סכינים הוא על חיתוך ולא על דקירה, מה גם שלדעתי אפקט חיתוך הרבה יותר אפקטיבי מדקירה (במיוחד דקירה באיזור לא-קטלני במידי)- הרבה יותר עצבים ורקמה נפגעים והכאב מסנוור. ידוע שבלחימת סייף, בה הדגש הוא על דקירות, אנשים היו נפצעים פצעי מוות ומתים מדימום פנימי, כמעט בלי לשים לב לפציעה. לעומת זאת, בבתי ספר ללחימה בסכיני בואי (בעיקר במדינות דרום ארה"ב, המחצית הראשונה של המאה ה-19) הדגש היה כמעט אך-ורק על חיתוכים. יש אמנויות לחימה שגורסות דקירה תוך סיבוב הסכין מתחילת התנועה ועד סופה - תחשבו על אגרוף ישיר מהמותן לפנים, בסגנון אוי-צוקי של קראטה, וכך נוצר אפקט של "טחינה" בפצע הדקירה, אין ואקום, אין מכשול לשליפת הלהב ויש פצע גדול ומכוער שמחלים בקושי רב. ישנם כלי נשק מיוחדים לדקירה "מלוכלכת" שלהבם בחתך משולש, ריבועי או צלוב. היו נפוצים להגנה עצמית ברנסאנס (סטילטו) וגם כביונטים במאה ה-20. הלהבים בעלי הלהב בחתך משולש משאירים פצע גרוע במיוחד. יש פגיונות וחרבות אירופיות מהרנסאנס שלהביהן גליים בסגנון קריס אינדונזי, מתוך אמונה שהם גורמים לפגיעות קשות במיוחד. ראשי חץ וצלצלים: כשמדובר בכלי לציד או לדיג בדרך כלל יהיו לו עוקצים המופנים נגד כיוון השליפה, כמו שכתב דלית. זה לא שינון. בתרבויות שונות היו מפעם לפעם ראשי חץ עם עוקצים ששימשו ללחימה, אבל בדרך כלל ראשי חץ קרביים הם בעלי התרחבות בדוגמת עפיפון, או שהם בחתך משולש עם כנפונים קטנים ועקרונם לגרום לנזק בחדירה, פחות למנוע שליפה מהפצע. צלצלים ורמחי-ציד בעלי עוקצים נחשבו לנשק לחימה רע למשתמש מכיוון שדקירה עמוקה השאירה את הקורבן משופד על הנשק, ללא יכולת להיפטר ממנו במהירות. מעבר לזה, יריב שנפצע באורח לא חמור ו"מסומרר" לרומח יכול להכות חזרה מטווח קרוב. עובדה מעניינת באותו נושא: לרמחים וחרבות לציד חזירי-בר ודובים היו לרוב להבים כבדים ורחבים (עד כאן הכל ברור). אחרי 40-30 הסנטימטרים של ראש הלהב קובע בלהב מוט מוצלב שתפקידו היה למנוע מבעל החיים הפראי והמסוכן להסתער בכאבו במעלה הנשק! שינון בסכינים מודרניות נועד להגביר את כושר החיתוך ולהפוך את הסכין ליותר ורסטילית, במיוחד בלהב משונן רק בחלקו. השינון יעיל במיוחד לחיתוך חומרים סיביים כגון חבלים וחגורות בטיחות וזה ייתרונו דווקא כמציל חיים.