יואו!! איזה שבוע! (ט);

יואו!! איזה שבוע! (ט);

למרות שהשבוע רק התחיל..
זה יומיים סיוטים לי! כבר מלא זמן לא היה לי כאלה ימים.
אני שונאת את עצמי כמו שאף פעם לא שנאתי. אני שונאת כל דבר שבי. מהלבוש ועד האישיות...
אני כ"כ לבד בהרגשות האלה! אין אף אחד שיבין אותי (ולכן לא מספרת לאף אחד).
איך שנמאס לי מהכל!
אני בדיכאון עמוק...
לא מצליחה לתפקד. איכשהוא הגעתי ללימודים היום כי זה שבוע אחרון ויש עבודות ומבחנים וכ'ו. אני לא נמצאת באף שיעור.
אני יוצאת ובוכה... ובוכה... ובוכה... לא מצליחה להרגע. לא יודעת גם למה...
לא ישנתי כבר כמה לילות. אני סחוטה מעייפות ומרגישה נורא חלשה.
אני לא יודעת מה יהיה הסוף איתי.
נראה לי שאין סוף - לא לחיים ולא למוות.
אתמול הייתי אצל הפסיכולוגית (והדיאטנית) היא שאלה אותי למה אני שונאת את עצמי כ"כ, אמרתי לה שיש לי סיבה אבל אני לא רוצה להגיד.
אבל באמת אני כן רוצה!!!!
אני עם הסוד הזה מלא שנים כבר וזה עוד רגע יתפרץ מתוכי.
אני לא רוצה לספר לה. אני לא יודעת למי אני רוצה לספר...
אני לא יודעת כלום...
רק לבכות ולהתבודד!!!!
אני כבר לא מרגישה בן אדם. אני יותר דומה לחיה, לפי ההתנהגות שלי בחיי היום יום והמצבי רוח שלי.
אני כ"כ מפחדת. לא מדבר ספציפי אלא מהכל...
לא יודעת מה לעשות עם עצמי...
צריכה חיבוק גדול גדול ממשהוא שבאמת יכול להבין אותי!
 

קולדון

New member
אני חושבת

שזה יקל עלייך המון, להגיד לה..
ובכלל, להתחיל לדבר.
אין שום סיבה שתשנאי את עצמך, אין שום סיבה שתחיי בפחד.
כל זה יכול להשתנות. את עוד ילדה, ובתחילת החיים שלך, ואין שו סיבה למשוך את הסבל הזה יותר ממה שכבר ככה קשה לך.
תדברי איתה, תטפלי בעצמך. זה לא יהיה קל, אבל את תתחזקי מזה.
 
אנחנו מבינות אותך.

הרבה מאיתנו יכולות להזדהות עם ההודעה הזו.
אני זוכרת את עצמי מסתובבת במסדרונות האוניברסיטה בדיוק כמוך, בוכה בלי שליטה, יוצאת משיעורים כשאני לא מצליחה להכיל את עצמי ולהסתיר את הכאב. זוכרת שנים כאלו שעברו עלי, שגם אם תפקדתי, הכאב היה גדול מנשוא כל הזמן, והציף אותי ללא שליטה.
היום אני מרגישה אחרת, ויכולה לספר לך שזה אפשרי, שעוד יבואו ימים אחרים. חלק מלעשות לעצמך עתיד אחר זה באמת לפתוח סודות קשים.
כי הסודות שאת שומרת הורסים אותך מבפנים, מכלים את הכוחות שלך ואת השמחה שלך.
אם קשה לך לספר, אולי תכתבי? הרבה פעמים זה עוזר לספר דברים מאוד קשים. מה דעתך להביא לטיפול הבא מכתב שבו את מספרת חלק מהדברים לפחות?

 
אני מפחדת

לפתוח את הנושא הזה.
זה כיף לדעת שיש בעולם אנשים שמבינים אותך...
אני התעוררתי עכשיו מחלום נוראי, לא מצליחה לישון, לא מצליחה לעשות כלום, הדיאטנית לא מסכימה לי ללכת מחר ללימודים.
הלוואי שהשבוע הזה ישתנה ולא ימשיך ככה!!!!
אני יודעת שיש הרבה סיפורי גבורה, אבל אני לא נראה לי אהיה ביניהם.
הכוחות שלי נגמרו...לגמרי...
אוף איתי כבר!
 
אוקי

אני חושבת שדי בטוח להגיד שכולנו היינו במקומות האלה של- אני מסכנה ואין לי כוח.
השאלה היא מה את מוכנה לעשות כדי לשנות את זה. כי זה לא ישתנה מעצמו. אילו סיכונים את מוכנה לקחת?
את מוכנה לחשוף את עצמך לגמרי? כן זה קשה ומפחיד, אבל אין דרך אחרת.
 
למעלה