"יהי זכרו ברוך"

[הנסיך הגדול]

"יהי זכרו ברוך"

שלום לכם חברים יקרים, בזמן האחרון אני מדבר הרבה עם מישהי ששכלה בן משפחה אהוב בצה"ל. אני מנסה להבין את מה שעל לבה, להבין בכלל מה זה שכול ואני לא חושב שאפשר באמת להבין את זה מבלי לחוות את זה. באחת השיחות הראשונות, אמרתי עליו "יהי זכרו ברוך" ופגעתי בכך בצורה כואבת בבת שיחתי. כך הבנתי לאחר מכן. אבל אני עדיין לא יורד לשורש הענין: מה כל כך קשה במשפט הזה. אולי תוכלו להסביר לי את זה מנסיונכם האישי? האם גם בכם פוגע הביטוי הזה? אני ממש מצטער שפגעתי בה, אבל לא ידעתי שאני עושה זאת.

 

[meshi4]

לא נפגעתי

ממשפט כזה.או זל'. אני מניחה שהיא נפגעה. כי היא עדיין לא מעכלת בכלל את האובדן.והביטוי :"יהי זכרו ברוך" לכאורה מבטא השלמה עם האובדן. לאנשים מהצד יש קושי איך להתייחס ולנחם.למשל קרה לי שהזכירו את בעלי זל' ואמרו שיהיה בריא.כל מיני מבוכות קטנות.אבל לרגע לא חשתי כעס.אפילו גיליתי הבנה לקושי שלהם.השתדלתי לעזור להם להם בכך שהתנהגתי רגיל ולא רציתי שום רחמים.בודאי ובודאי לא לרחם על עצמי.

 

[נועם סטאריק]

תודה רבה על התשובה

לא חשבתי שאפשר לפרש את הביטוי הזה כך, אבל נראה שאכן כך זה התפרש. יש משהו ב"יהי זכרו ברוך" שסוגר את הסיפור וזה מנוגד להרגשה של בני המשפחה. אני חשבתי דווקא שמכיוון שהילד נהרג בצבא, היא לא רוצה לשמוע את ה"יהי זכרו ברוך" שכאילו שם את המוות שלו כמשהו חשוב ולא מיותר, כמשהו עם משמעות קדושה וחשובה. בשבילה המוות של בן המשפחה הוא קשה מאוד ומיותר לגמרי. היא לא רוצה שום קדושה בענין אלא פשוט מאוד את הילד הזה בחזרה. יכול להיות שאני צודק?

 

[נועם סטאריק]

לא נורא. כתכתי בניק השני שלי

 

[meshi4]

בודאי

שהיתה רוצה את הבן שלה בחזרה.[מי לא?]שום מילת נחמה לא מקלה על הצער והכאב הגדול.לפעמים יכולים להיות לא נחמדים לסביבה מרוב צער אישי.אני בטוחה שאתה מבין לליבה.יתכן שאתה חש חוסר אונים מול הכאב הזה.

 

[נועם סטאריק]

כמובן שאני מבין לליבה

הבחורה הזאת יקרה לי מאוד. אני אכן חש שאני לא מבין את הרגשות שלה כלפי האסון הזה, אבל אני לא חש ממש חסר אונים. אחרי הכל היא מבינה שאני לא יכול לרדת לסוף הענין. שיהיה לך רק טוב.

 

[רויטל ב א]

יש לי השערות

לדעתי אדם ששכל מישהוא יקר לו פשוט צריך חום וחיבה רגילים לא ססמאות או ביטויים כאלו אני קרובה עכשיו למשפחה ששנים חששתי לדבר איתם כי לא יכולתילהתמודד עם הצער על האובדן שלהם לא ידעתי מה להגיד ולכן לא באתי לאזכרות פשוט חששתי מהצער ומהשכול היום כשאני יותר חזקה אז אני נהנת מהחברה שלהם, פשוט נהנת מהם בתור בני אדם מענינים ואיני מלחיצה את עצמי יותר בקשר של מה להגיד ואיך לנחם היתי אצלהם שעתים לפני כמה ימים והרגשתי נוח , היה לי מעניין לשמוע אותם ולא רציתי ללכת הביתה