3 סיפורים שלי.
הנה שלשה עובדות אישיות שלי.
לפני 9 שנים נכנסתי לביתו ושאלתי אותו שאלה הלכתית סבוכה,מצאתי אותו,איך לא,יושב ולומד.
לא העזתי להפריע,עמדתי בצד והמתנתי לרגע שהרב ירים את עיניו מבין דפי הספר.
עמדתי ממש בסמוך אליו ובאופן טבעי הוא היה אמור להרגיש בנוכחותי,אבל הוא כ"כ היה שקוע בספר הלימוד שלו,ולכן הוא לא הבחין בי..
וכך במשך 40 דקות הוא יושב ומעיין ואני נמצא מעליו,הכי צמוד שאפשר בלא שירגיש בי,כי זאת הייתה המציאות שלו,אין ולא היה בעולמו,אלא לימוד תורה,וכתיבת ספרים בהתמדה מוחלטת ובריכוז אבסולוטי,תוך התנתקות מוחלטת מהעולם הזה ושאוניו.
לבסוף הוא קם ממקומו,ע"מ להביא ספר מארון הספרים,ואז הוא נתקל בי..
הוא צבט בלחיי,ובמאור פנים קידם את בואי.
הצגתי את השאלה על כל המורכבות שלה במשך דקות ארוכות,והוא הקשיב בסבלנות.
ותיכף כשסיימתי הוא הרצה את תשובתו בבהירות ובשפה קולחת,הוא פירק את הנושא מכל צדדיו וצידי צדדיו,ענה את תשובתו,תוך כדי שהוא מביא לי לא פחות מ11 מקורות הלכתיים התומכים בתשובתו,כשהוא ציין בכל אחד מהם את הספר ואת העמוד בו נמצא הנושא הרלוונטי,והכל ממה שהיה גנוז בראשו,מבלי לפתוח אף לא ספר אחד.
אני לא אשכח את הסיטואציה הזאת.
הוא מרצה את מקורותיו,ואני יושב ורושם על דף כדי שלא אשכח,את כל הררי החומר שהוא הטיל לפתחי.
בסיומם של דברים,הוא שב למשוש חייו,וצלל שוב במעמקי ים התלמוד.
ואני יצאתי מלא הערצה ואחוז התפעלות,ממופע ההתמדה והשקדנות,הזכרון והגאונות, שנגלו בפני.
2.לפני כמה שנים נכנסתי איליו עם קרובת משפחה שבעלה עזב אותה מבלי להשאיר עקבות,היא רצתה להכנס אל הרב כדי שיברך ויעניק עיצה,יתמוך וינסוך כח בהתמודדות שלה עם הטרגדיה.
נכנסנו,הרב ישב והקשיב במשך דקות ארוכות לכל מה שהיא גוללה בפניו,ותוך כדי הדברים,אני שם לב איך שעיני הרב עצמו זולגות דמעות,הוא פשוט התמזג לגמרי עם הווית החיים של אותה קשת יום.
ולבסוף, לא נח ולא שקט בכדי למצוא מזור לסבלה,הוא הפעיל קשרים,רתם אנשים,והצליח ליצור קשר עם הבעל,להביאו איליו,ואף להשכין שלום בביתם,ולהשיב את חייהם למסלול נורמלי..
3.התפללתי בביתו לפני שנה וחצי תפילת שחרית,בסיומה של התפילה אני שם לב שהרב מסמן בידו לאחד מהמתפללים לגשת איליו,הוא ניגש,ואני שומע את הרב אומר לו..."נו,מה עם הבת שלך,הכל הסתדר"??
אותו אדם היה נראה מעט נבוך,הוא השיב שאכן הכל הסתדר על הצד הטוב ביותר..
אני כעומד מן הצד לא הבנתי את נושא השיחה,מי זאת הבת, ומה לא הסתדר.
ואז אני שומע את הרב נוזף בו,"מדוע כשלא טוב לכם אתם באים לבקש ממני להתפלל עבורכם ולברך אותכם,ואילו כשהכל אכן מסתדר אתם נעלמים"??
הוא המשיך והוסיף.
"דע לך שמאז שסיפרת לי על הבת שלך במשך שנה וחצי,אני מזכיר אותה בתפילה מידי יום ביומו"
אותו איש נבוך,רצה לקבור את עצמו מבושה,על כך שהרב מתפלל למענו,תקופה כה ארוכה,והוא כלל לא טרח לשתף את הרב,שבעצם אין כבר צורך להתפלל.
אם נסכם את הדברים.
אז כך,גאונות בתורה,גאונות בחסד לזולת,ונשיאה בעול של כל אחת ואחד מעם ישראל.
אתמול 850.000 בני אדם באו לחלוק כבוד אחרון לאיש ולדמותו ההירואית.
לא 850.000 לייקים.
אלא בני אדם,שבאו פיזית להביע בגופם את הערכתם לאיש גדול,ואת צערם על ההעדר והיתמות,השכול והאובדן שבלכתו.
רב יקר.
נוח בשלום על משכבך,תודה ענקית על כל מה שנתת לנו,ואנא ממך,עמוד שם למעלה בפני היושב במרומים,ותבקש על כולנו,שנזכה לחיים טובים ומלאים,מתוך שקט ושלווה ושלום.
ת.נ.צ.ב.ה