יהונתן גפן
- פותח הנושא לוחם האש
- פורסם בתאריך
העתקתי והדבקתי למי שלא רוצה קישור
יהונתן גפן מתוך מאמר במעריב אכן בוגדדתי. יש דברים שברור לך שהם קורים רק לאחרים, ואם זה קורה לך, לוקח לך זמן להבין שהסרט הזה עליך. כמו השריפה שהיתה לי בשבת האחרונה, שבעצם היתה עשן בלי אש, אבל השאיר אותי בלי דירה ועם עוד מנת בוז וחמלה על החלום האמריקני האלים, וכמה מהר הוא יכול להפוך לסיוט שמעיר אותך שוב ושוב עם זיעה קרה, ובמקרה שלי, גם בלי דירה. כשהגעתי לכאן, בהתחלה לא הבנתי למה בכל פעם שאני עושה חביתה היא צועקת עלי. חשבתי שאולי הביצים רוצות לחזור לתרנגולת, אבל אחר כך הסבירו לי ששריפות הן הפוביה העיקרית של הישות האורבנית האמריקנית. התרגלתי לכך שגלאי העשן צועק עלי פעמיים ביום, אחר כך מגיע מראק, מפקח בית הדירות הבריון, משפיל אותי רק בשביל הקטע. אחרי מלחמת העולם השנייה רוב הנאצים ברחו לדרום אמריקה, אבל אחד כנראה נשר בבוסטון: פולני ענק עם שפם. בכל פעם שאני מתלונן עליו, בעל הבית (יהודי חם) אומר לי שהוא עושה את תפקידו. אמרתי לו שזה גם מה שאייכמן עשה. רוב הרוע בעולם מתרחש על ידי כאלה שעושים את תפקידם. בשבת האחרונה, השארתי תבשיל קדרה בבישול איטי על אש קטנה, יצאתי לשמונה דקות לקנות ירקות וכשחזרתי ראיתי שכבשו את השכונה שלי. הרחוב האפרורי שלי נחסם על ידי מכוניות משטרה מהבהבות, בחניון הבית שלי זמזמו שמונה כבאיות אש אדומות, עשרות כבאים עולים בסולם שמכוון לדירה שלי, בקומה השלישית. כל דיירי הבית המפונים, וסקרנים רבים שעברו וראו אקשן, עומדים ומביטים למעלה בסקרנות המהולה בהערצה לכבאים האמיצים ולדירתי הנושרת למטה. גם כשראיתי על רציף החניון ספרים שלי, צעצועים של הילדה, עציצים שטיפחתי, וגם כמה שירים שבהחלט עדיין לא בשלים לחשיפה ציבורית - עדיין לא האמנתי שזאת אכן הדירה שלי. יצא לי כבר לראות אירועי חילוץ וכיבוי, אבל מעולם לא ראיתי כל כך הרבה כוח שמופעל על כל כך מעט סכנה. הם שברו בגרזנים ובפטישים את החלון הענק של הסלון, את החלון של חדר השינה, פרצו את הדלת ועוד ארבע דלתות של השכנים, ואחר כך הכניסו זרנוקי ענק והציפו את הדירה עם כל הלב, כי אם יש כאן משהו זול זה מים. אחרי שהם גמרו את המבצע שלהם (שאין כל סיבה לא לקרוא לו "מבצע יהונתן") התחלתי להבין מה קורה, וכנראה שנראיתי רע מאוד. ראש הכבאים, איש חביב וגדול, קירח עם שפם שיבה, שאל אותי אם להזמין לי אמבולנס. אמרתי לו שלאיזמין לי כלום, ועלינו לדירתי. חיכיתי לראות דירה שרופה ומפוחמת אבל שום כלום. הנזק היחידי שנעשה היה של מכבי האש. כל הדירה היתה ערימות של זכוכיות. הם ניפצו כל מה שהיה מזכוכית: חלונות, מסגרות של תמונות, נורות, ופסל של בתולת ים שקיבלתי פעם מידידה מיסטית. המים, שהושפרצו בכמויות שהיו מעלות את מפלס הכנרת לעשר השנים הבאות, הדביקו את שברי הזכוכיות למיטה של הילדה, לספות, למרבד. צעדתי לי באגם הזכוכיות שהיה פעם דירה מטופחת. קודם כל פתחתי את המחשב שעבד למרות שהושפרץ. הייתכן שכל המבצע הזה היה פרסומת לחברת Dell ואני נבחרתי כאתר צילום? התיישבתי על שלולית שבספה הכחולה, מתעלם מכמה שברי זכוכית שנכנסו לי לתחת (אם מלחמה, לפחות שיהיו פצועים), ושאלתי את מפקד הכבאים בנימוס: "למה? כולה תבשיל קדרה שנגמרו לו הנוזלים. למה?". "מאז ה- 11 בספטמבר אנחנו לא לוקחים שום סיכונים". אמרתי לו שגם אני לא, אבל זאת עדיין לא סיבה להפוך דירה שקצת מעשנת לגראונד זירו. ולמה כל כך הרבה כבאיות וכבאים בשביל תבשיל שאיבד קצת נוזלים? החלון בחדר השינה שלי תמיד פתוח. במקום להכניס אלי כל כך הרבה כוחות קרקע, חלקם אוליאפילו כורדים, אפשר היה בהחלט להחדיר איזה לוחם קומנדו רזה, כמו מוקי בצר למשל, אולי עם איזה אהוד ברק בשמלה, שיכבו את האש, או יוסיפו נוזלים לתבשיל, ויחזרו לבסיסם בשלום. הוא הביט בי כמו שמביטים על מטורף ומזג לי מים בכוס זכוכית אחת שניצלה מהפוגרום. הסתכלתי החוצה וראיתי מאות אנשים שמביטים בי. כאילו אני איזה אפיפיור או מנהיג חשוב שמראה את עצמו לעם חשבתי שהם מצפים ממני לכמה מילים אבל לא היה לי מה להגיד. בתנועה אוטומטית נפנפתי להם לשלום והפרחתי להם נשיקות, כאילו אני עיראקי משוחרר שפניו אל המחר. לקח לי זמן להבין שהאנשים האלה למטה נ- ה- נ- י- ם. הם הורגלו לראות כל כך הרבה ריאל- טי- וי. התוכניות שהם רואים זה "הישרדות" "גורם הפחד" "מי רוצה להתחתן עם מיליונר?" וכמובן, המלחמה בעיראק שהיא הריאל- טי- וי הגדול מכולם. והנה, כאן יש להם את הדבר האמיתי. ולא בטלוויזיה אלא בחיים עצמם. מה זה אישה עם ביקיני שאוכלת ג'וקים באמזונס, או פסל ברונזה של דיקטטור שמתכופף לעומת אדם חי ואמיתי, שדירתו אולי נשרפת ונפרצת מול עיניך ברחוב המשעמם שלך. פתאום באמצע חיי היומיום - התרגשות שכזאת, בעיר שהיום אני יכול להגיד לכם, שהיא המשעממת ביותר בעולם. כפר- סבא היא פריז לעומתה. בעודי מתנחם עם ראש הכבאים הדגול , שעדיין חגור בגרזן כאילו יש עוד משהו לשבור פה, מגיע מראק, המפקח הפולני, ואומר בשמחה שהוא אפילו לא מנסה להסתיר: "ידעתי שזה יקרה לך. מגיע לך". בשנה וחצי שאני מכיר את התועבה הזאת, זאת הפעם הראשונה שהוא מחייך אלי. אני חושב לעשות לו משהו שקשור לגרזן שבחגורתו של מפקד הכבאים, אבל אז מגיע בעל בית הדירות (יהודי חם), מסתודד קצת עם האנטישמי בצד, ואחר כך אומר לי: "אני פוחד שאתה צריך לעזוב את הדירה". שאלתי אותו למה. הוא אמר בגלל שאני מעשן, והרבה דיירים התלוננו עלי. אני מנסה להגיד לו שזה לא חוקי, וגלאי העשן צפר לא בגלל סיגריה אלא בגלל נזיד שהתבשל לאט (עגל עם פטריות ובצלצלים ביין שהכבאים שפכו לאסלה אבל הוא בהחלט מוזמן לטעום). רציתי גם להגיד לו שאין בו כל חמלה או אנושיות, ולמה הוא לא מסגיר את המפקח שלו לאיזה צייד נאצים פעיל, אבל בגלל העשן יצאו לי רק שלושה שיעולים יבשים ושתי דמעות אפורות. כדי להרגיע את עצמי התחלתי לזמזם את "אחים בעיירת שריפה", אבל שכחתי את המילים. לפתע הרגשתי בחילתגטאות וסחרחורת גלותית נפוצה, ואחרי שהיהודי החם והנאצי הקריר יצאו, שאלתי את מפקד הכוח: "תגיד, האמבולנס שקודם הצעתם לי, זה עוד אקטואלי?". קוראים יקרים, הטור וכותבו יוצאים לחופשת מולדת לכרסם מצות. נשוב בקרוב מאוד.
יהונתן גפן מתוך מאמר במעריב אכן בוגדדתי. יש דברים שברור לך שהם קורים רק לאחרים, ואם זה קורה לך, לוקח לך זמן להבין שהסרט הזה עליך. כמו השריפה שהיתה לי בשבת האחרונה, שבעצם היתה עשן בלי אש, אבל השאיר אותי בלי דירה ועם עוד מנת בוז וחמלה על החלום האמריקני האלים, וכמה מהר הוא יכול להפוך לסיוט שמעיר אותך שוב ושוב עם זיעה קרה, ובמקרה שלי, גם בלי דירה. כשהגעתי לכאן, בהתחלה לא הבנתי למה בכל פעם שאני עושה חביתה היא צועקת עלי. חשבתי שאולי הביצים רוצות לחזור לתרנגולת, אבל אחר כך הסבירו לי ששריפות הן הפוביה העיקרית של הישות האורבנית האמריקנית. התרגלתי לכך שגלאי העשן צועק עלי פעמיים ביום, אחר כך מגיע מראק, מפקח בית הדירות הבריון, משפיל אותי רק בשביל הקטע. אחרי מלחמת העולם השנייה רוב הנאצים ברחו לדרום אמריקה, אבל אחד כנראה נשר בבוסטון: פולני ענק עם שפם. בכל פעם שאני מתלונן עליו, בעל הבית (יהודי חם) אומר לי שהוא עושה את תפקידו. אמרתי לו שזה גם מה שאייכמן עשה. רוב הרוע בעולם מתרחש על ידי כאלה שעושים את תפקידם. בשבת האחרונה, השארתי תבשיל קדרה בבישול איטי על אש קטנה, יצאתי לשמונה דקות לקנות ירקות וכשחזרתי ראיתי שכבשו את השכונה שלי. הרחוב האפרורי שלי נחסם על ידי מכוניות משטרה מהבהבות, בחניון הבית שלי זמזמו שמונה כבאיות אש אדומות, עשרות כבאים עולים בסולם שמכוון לדירה שלי, בקומה השלישית. כל דיירי הבית המפונים, וסקרנים רבים שעברו וראו אקשן, עומדים ומביטים למעלה בסקרנות המהולה בהערצה לכבאים האמיצים ולדירתי הנושרת למטה. גם כשראיתי על רציף החניון ספרים שלי, צעצועים של הילדה, עציצים שטיפחתי, וגם כמה שירים שבהחלט עדיין לא בשלים לחשיפה ציבורית - עדיין לא האמנתי שזאת אכן הדירה שלי. יצא לי כבר לראות אירועי חילוץ וכיבוי, אבל מעולם לא ראיתי כל כך הרבה כוח שמופעל על כל כך מעט סכנה. הם שברו בגרזנים ובפטישים את החלון הענק של הסלון, את החלון של חדר השינה, פרצו את הדלת ועוד ארבע דלתות של השכנים, ואחר כך הכניסו זרנוקי ענק והציפו את הדירה עם כל הלב, כי אם יש כאן משהו זול זה מים. אחרי שהם גמרו את המבצע שלהם (שאין כל סיבה לא לקרוא לו "מבצע יהונתן") התחלתי להבין מה קורה, וכנראה שנראיתי רע מאוד. ראש הכבאים, איש חביב וגדול, קירח עם שפם שיבה, שאל אותי אם להזמין לי אמבולנס. אמרתי לו שלאיזמין לי כלום, ועלינו לדירתי. חיכיתי לראות דירה שרופה ומפוחמת אבל שום כלום. הנזק היחידי שנעשה היה של מכבי האש. כל הדירה היתה ערימות של זכוכיות. הם ניפצו כל מה שהיה מזכוכית: חלונות, מסגרות של תמונות, נורות, ופסל של בתולת ים שקיבלתי פעם מידידה מיסטית. המים, שהושפרצו בכמויות שהיו מעלות את מפלס הכנרת לעשר השנים הבאות, הדביקו את שברי הזכוכיות למיטה של הילדה, לספות, למרבד. צעדתי לי באגם הזכוכיות שהיה פעם דירה מטופחת. קודם כל פתחתי את המחשב שעבד למרות שהושפרץ. הייתכן שכל המבצע הזה היה פרסומת לחברת Dell ואני נבחרתי כאתר צילום? התיישבתי על שלולית שבספה הכחולה, מתעלם מכמה שברי זכוכית שנכנסו לי לתחת (אם מלחמה, לפחות שיהיו פצועים), ושאלתי את מפקד הכבאים בנימוס: "למה? כולה תבשיל קדרה שנגמרו לו הנוזלים. למה?". "מאז ה- 11 בספטמבר אנחנו לא לוקחים שום סיכונים". אמרתי לו שגם אני לא, אבל זאת עדיין לא סיבה להפוך דירה שקצת מעשנת לגראונד זירו. ולמה כל כך הרבה כבאיות וכבאים בשביל תבשיל שאיבד קצת נוזלים? החלון בחדר השינה שלי תמיד פתוח. במקום להכניס אלי כל כך הרבה כוחות קרקע, חלקם אוליאפילו כורדים, אפשר היה בהחלט להחדיר איזה לוחם קומנדו רזה, כמו מוקי בצר למשל, אולי עם איזה אהוד ברק בשמלה, שיכבו את האש, או יוסיפו נוזלים לתבשיל, ויחזרו לבסיסם בשלום. הוא הביט בי כמו שמביטים על מטורף ומזג לי מים בכוס זכוכית אחת שניצלה מהפוגרום. הסתכלתי החוצה וראיתי מאות אנשים שמביטים בי. כאילו אני איזה אפיפיור או מנהיג חשוב שמראה את עצמו לעם חשבתי שהם מצפים ממני לכמה מילים אבל לא היה לי מה להגיד. בתנועה אוטומטית נפנפתי להם לשלום והפרחתי להם נשיקות, כאילו אני עיראקי משוחרר שפניו אל המחר. לקח לי זמן להבין שהאנשים האלה למטה נ- ה- נ- י- ם. הם הורגלו לראות כל כך הרבה ריאל- טי- וי. התוכניות שהם רואים זה "הישרדות" "גורם הפחד" "מי רוצה להתחתן עם מיליונר?" וכמובן, המלחמה בעיראק שהיא הריאל- טי- וי הגדול מכולם. והנה, כאן יש להם את הדבר האמיתי. ולא בטלוויזיה אלא בחיים עצמם. מה זה אישה עם ביקיני שאוכלת ג'וקים באמזונס, או פסל ברונזה של דיקטטור שמתכופף לעומת אדם חי ואמיתי, שדירתו אולי נשרפת ונפרצת מול עיניך ברחוב המשעמם שלך. פתאום באמצע חיי היומיום - התרגשות שכזאת, בעיר שהיום אני יכול להגיד לכם, שהיא המשעממת ביותר בעולם. כפר- סבא היא פריז לעומתה. בעודי מתנחם עם ראש הכבאים הדגול , שעדיין חגור בגרזן כאילו יש עוד משהו לשבור פה, מגיע מראק, המפקח הפולני, ואומר בשמחה שהוא אפילו לא מנסה להסתיר: "ידעתי שזה יקרה לך. מגיע לך". בשנה וחצי שאני מכיר את התועבה הזאת, זאת הפעם הראשונה שהוא מחייך אלי. אני חושב לעשות לו משהו שקשור לגרזן שבחגורתו של מפקד הכבאים, אבל אז מגיע בעל בית הדירות (יהודי חם), מסתודד קצת עם האנטישמי בצד, ואחר כך אומר לי: "אני פוחד שאתה צריך לעזוב את הדירה". שאלתי אותו למה. הוא אמר בגלל שאני מעשן, והרבה דיירים התלוננו עלי. אני מנסה להגיד לו שזה לא חוקי, וגלאי העשן צפר לא בגלל סיגריה אלא בגלל נזיד שהתבשל לאט (עגל עם פטריות ובצלצלים ביין שהכבאים שפכו לאסלה אבל הוא בהחלט מוזמן לטעום). רציתי גם להגיד לו שאין בו כל חמלה או אנושיות, ולמה הוא לא מסגיר את המפקח שלו לאיזה צייד נאצים פעיל, אבל בגלל העשן יצאו לי רק שלושה שיעולים יבשים ושתי דמעות אפורות. כדי להרגיע את עצמי התחלתי לזמזם את "אחים בעיירת שריפה", אבל שכחתי את המילים. לפתע הרגשתי בחילתגטאות וסחרחורת גלותית נפוצה, ואחרי שהיהודי החם והנאצי הקריר יצאו, שאלתי את מפקד הכוח: "תגיד, האמבולנס שקודם הצעתם לי, זה עוד אקטואלי?". קוראים יקרים, הטור וכותבו יוצאים לחופשת מולדת לכרסם מצות. נשוב בקרוב מאוד.
FireFighter Jonson
New member
אתה חושב שבארץ היה קורה כזה דבר?
אני מאמין (או לפחות רוצה להאמין) שהכבאים בארץ יותר אחראים מזה והיו עושים פחות נזק לדירה. למרות שגם אצלנו קרה שהצפנו דירה שלמה בגלל חדר אחד
אני מאמין (או לפחות רוצה להאמין) שהכבאים בארץ יותר אחראים מזה והיו עושים פחות נזק לדירה. למרות שגם אצלנו קרה שהצפנו דירה שלמה בגלל חדר אחד
ידוע שבארה"ב הכבאים לא חסים על רכוש
עלות הנזקים שהם גורמים גדולה פי כמה מעלות הנזקים שאהש גורמת. בשבית תבשיל אחד מספיק לקחת את התבשיל עם הסיר לשים אותו בכיור ולפתוח את הברז או לחילופין לשים על הסיר את המכסה. מיותר להגיד שלשבור פסלים ומסגרות אין שום טעם. כל אחד יודע שכאשר יש שריפה בדירה גומרים לפחות קוב מים במידה ויותר מחדר בוער זהיכול להגיע ליותר (יצא לי להיות בשריפה של דירה שהלכו בה 12 קוב מים (4 מיכלים של רכב סער) אבל בשביל תבשיל אחד לא צריך לגמור 10 קוב מים. אחרי כל שריפה בדירה לפעמים הכבאים לוקחים יוזמה או שלפעמים אתם גם יכולים לתת רעיון בזמן שאחד הכבאים לוקח פרטים לקחת מגב ולעשות טובה לאנושות שגם חדר המדרגות לא יהיה מוצף. (זה ישפר גם את התדמית) יום טוב
עלות הנזקים שהם גורמים גדולה פי כמה מעלות הנזקים שאהש גורמת. בשבית תבשיל אחד מספיק לקחת את התבשיל עם הסיר לשים אותו בכיור ולפתוח את הברז או לחילופין לשים על הסיר את המכסה. מיותר להגיד שלשבור פסלים ומסגרות אין שום טעם. כל אחד יודע שכאשר יש שריפה בדירה גומרים לפחות קוב מים במידה ויותר מחדר בוער זהיכול להגיע ליותר (יצא לי להיות בשריפה של דירה שהלכו בה 12 קוב מים (4 מיכלים של רכב סער) אבל בשביל תבשיל אחד לא צריך לגמור 10 קוב מים. אחרי כל שריפה בדירה לפעמים הכבאים לוקחים יוזמה או שלפעמים אתם גם יכולים לתת רעיון בזמן שאחד הכבאים לוקח פרטים לקחת מגב ולעשות טובה לאנושות שגם חדר המדרגות לא יהיה מוצף. (זה ישפר גם את התדמית) יום טוב
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.