יהודי

[HUhybrid]

קשה לי לקבל את האיפה ואיפה שלך...

הלוא "כולנו נבראנו בצלם", לא? לעיתים, אני מאבד יותר מתיד את אמונתי בבני-אדם, בגלל דברים כמעין אלו. אז איפה האלוהים שלך, באהבה1?

 

[התולעת 1]

טוב לו שהיתה נהפכת שליתו על פניו ול

אומרת הגמרא מי שאינו יודע את הסיבה שהוא בא לעולם טוב לו שהיתה נהפכת שליתו על פניו ולא יצא לאויר העולם,היה יותר טוב לעובר בבטן של אמא שלו שיחנק מהשיליה ולא יצא, אם הוא יצא ולא יבין את הסיבה ויקיים אותה למה הוא נברא, כי ה` רצה להיטיב לו והוא בא וצבר חובות, ויקבל עליהם עונש, אז מה עשה? לא מסיבה זו ברא הבורא יתברך, אלא תחשבו רבותי, אדם צריך להבין יש בורא לעולם, צריך לדעת אתם מאמינים בני מאמינים אז למה אתם לא מקימים תורה ומצוות כל אחד כפי מעלתו כמו שצריך בדיוק בשו``ע למה לא לקחת את התורה וללמוד אותה כמו שצריך? אנשים רוצים להוציא תואר אקדמאי, לומדים בבתי ספר מקבלים תעודות את החיים שלהם הם לא יודעים למה לחיות ואיך לחיות נכון, אז תהיה לך תעודה שתי תעודות תוציא תואר A.B, A.M בהמו, דוקטור פרופסור, אז מה אתה חושב בסוף יאכלו אותך תולעים אקדמאיות, מה אתה חושב מה זה יועיל לך אם אתה לא יודע בשביל מה אתה חי, אני אומר לך תוציא עשרים תארים אבל קודם כל תדע מה שהבן שלי בן שלש וחצי יודע אם אתה לא יודע אלוקי נשמה שנתת בי טהורה, אתה בראת אתה יצרת אתה נפחת בי ואתה משמרה בקרבי ואתה עתיד ליטלה ממנו, ואתה עתיד להחזירה בי לעתיד לבוא, חבל שאתה חי את כל התארים, והילד שלי בן שלש וחצי יודע לא העיקר שאדם קודם יבין למה הוא חי אחרי זה אתה רוצה עוד משהו? בבקשה תשכיל תדע תבין תחכים גם התורה שאדם ימלא את קסטת החיים שלו את הקלטת שלו בתוכן רוחני, זאת המטרה שאדם הורד לכאן לא למלא את הבטן, תמלא את הבטן כמה שאתה רוצה תהיה מאתיים קילו, אתה רק עושה טובה לתולעים, מרבה בשר מרבה רימה, תמלא את הראש, לא בעפר, חכמה חכמה אלוקית, זה החכמה בשביל מה אדם נברא, אדם נברא בצלם אלוקים, מה זה הצלם אלוקים? החכמה של בורא עולם אנחנו היחידים בעולם שיש לנו חכמה, כל שאר הברואים הם אין להם חכמה, פרוש הדבר הם לא יכולים להבין דבר מתוך דבר, הם נבראו עם צבעים עם שפיצים, זהו, אתה נבראת ואני נבראתי, אפס, לא יודעים כלום ואנחנו לומדים ולומדים כל החיים, למה? למה שאנחנו לא נברא כמו שהם רוחניים כי אנחנו עפ``י מה שנכניס בקלטת החיים אנחנו נקבל שכר או נקבל עונש, אני מחליט מי אני אני בורא את אני כל רגע, כל רגע של מצווה שאני חי בו הרגע הזה קיים בי לנצח, כל רגע שאני עסקתי בדברים גשמיים הרגע הזה מת, עבדתי לפני שבועיים, יש לי מזה היום משהו? לעולם הבא יהיה לי מזה משהו? לא. ישנתי לפני יומיים יש לי מזה משהו היום? לא. לעולם הבא יש לי? לא. לפני חודש עבדתי יש לי היום משהו? לא בעולם הבא לא. אז בשביל מה? בשביל מה קבלתי חיים, בשביל הרוחניות, להכניס רוחניות, תחשבו רגע

 

[Governor]

נשמע כמו קשקוש של אמנון איזאק...

 

[HUhybrid]

אודה לך אם תוכל להאזין לרגע להשקפתי

לעיתים עם פרוץ וגבור המתחים והויכוחים בין אלו שמגדירים עצמם "אתאיסטים" (לא מאמינים באל או בקיום כוח תבוני עליון כלשהו) לבין אלה שמגדירים עצמם "דתיים", אני תוהה ביני לבין עצמי האם בכלל יש תועלת ותכלית לכל זה, הרי שלפעמים כל אחד מהם לא מודע לכך שעד כמה זה האתאיסט הוא בעצם דתי מאוד, ועד כמה זה הדתי הוא אתאיסט מאוד. והמבין יבין (ואם לא, אשמח להביע כוונתי בהודעתי הבאה, אם תהיה). גישתי כרגע אל הדת היא הן כללית והן ספציפית. באופן כללי, אני חש סלידת-מה והתנגדות מהדת, כשהיא נעזרת במוסדות ו/או בזרועות שלטון, והופכת למעין מנגנון ביוקרטי שלם עם תארים, חוקים, עונשים והירארכיה פנימית. ספציפית, לא מוצא חן בעיני בדרך שבה פועלים חלק מהיהודים דתיים עם אמונתם הדתית, למשל הדרך של הפצת האמונה בצורה רטורית דרך החומר, והן ע"י עשיית רווחים מכך, כמו מפסקי הלכה ומי-יודע-מה. אני אל אוהב את זה, ואם אתה מעוניין לדעת למה, אז אוכל לנמק זאת דרך פרשת "בראשית". בלי קשר לאותנטיות שלה, בלי קשר לכך האם זו סתם אגדה או מעשייה מופלאה או מקרה שבאמת אירע (ואולי פשוט נמסר לנו בדרך פשטנית\סימבולית\דימויית כדי שנוכל להבין ולו את המעט ממנה), הרי שהיא מהווה את הבסיס הקונספטואלי האיתן לכל הטבע האנושי. יש מי שאומר, וזהו ביטוי שאינני זוכר מה מקורו, כי "השילוש הקדוש" האמיתי/טבעי מורכב מסוכר, סקס ודם, והללו פועלים, שוב, בשלושה דרכים אפשריות לשילוב: קבלה, נתינה והתנגדות. את כל זה אנו מוצאים בפרשת "בראשית" לבדה אצל הטבע האנושי ובכלל: התפוח (ושאר מזונות המאכל שבגן-עדן, קדמת דנא)- הינו הסוכר. סקס- הינו ההתהוות של אדם וחווה, ומימד זה מודגש בעיקר לאחר עשיית "החטא הקדמון", האכילה מעץ הדעת (טוב ורע), כשהם מתבוששים בערוותם זה מזה. דם- במהותו ובעיקרו סבל, צורך אימננטי בלשרוד ולהילחם, עבודת האדם את האדמה, שבזעת אפו יאכל לחם, ההריון בעצב שתלד חווה וכמובן- האיבה התמידית שתשרור בינם לבין הנחש. והנה, כשאנו מגיעים לנחש, האדם עשוי לשאול עצמו מדוע יש כ"כ הרבה סבל, רוע ומלחמות בעולם, הרי שאז אז הוא יכול להיתו מדוכדך, גם אם הוא לא מראה זאת כלפי חוץ, אבל בפנים לאבד אמון בבני-האדם ו/או ביוצר שקיים מעליו/קודם-לכן, היינו "אלוהים", בדרגות אלו ואחרות. והנה, כאן טמון, לדעתי, כל מהות הקיום שלנו, דווקא כאן, אבל בניגוד לדת הממסדית בכללותה, אני לא מעוניין לראות כאן תלותיות/קורבנתיות זו או אחרת. כמובן, הבחירה בין טוב לרע אינה פשוטה ואינה קלה. כולנו בסופו של דבר בני אדם, שרק רוצים לשרוד כל רגע ארצי כאן, אבל בל נשכח ש"אין הבר בלא התבן", אין הטוב בלי הרע, אבל, וזאת לפחות עפ"י יכולת תפיסתנו, אין ערכים מוחלטים שכאלו. אין טוב מוחלט, ואין רע מוחלט. ואם נתבונן לרגע בנחש, נבין בעצם את המהות הברורה ביתור של קיומנו: לחיות ע"מ להמשיך לשרוד כדי להמשיך לחיות. כאן, בהווה. אבל יתרה מזאת: כשמגיעה עת חדשה, כשמגיע הזמן להתחדש, להמשיך לחיות אחרי מוות, טראגדיה, אכזבה, כשלון או צער קודמים, הנחש צריך להשיל עורו, וניתן לראות פעולה זו ככרוכה בכאב. אמנם היא כרוכה בכאב, אבל תכליתה לרפא. אין ריפוי בלא הכאב. וזה לב ליבו של כל העניין. השאלה היא עד כמה אתה מכאיב לעצמך או לאחרים בשביל לרפא, כי אם אתה עושה יותר מאשר השלת העור הישן, אתה הורג. רוצח. לכן, חשוב להקפיד, לשמור ולחנך אחרים, ויותר חשוב מכך- את עצמך, לכמה שיותר איזון בין הערכים הטמונים בחופש הבחירה שלך (לדעתי אנחנו אחראים למציאות שלנו עפ"י אוסף החלטותינו העצום והמפליא. אנו יוצרים אותה).

 

[s u p e r mind]

כתבת יפה...

אבל התולעת (כשמו כן הוא) ממשיכה לנגוס בתפוח ולהעביר חלקים ממנה לכאן מבלי לנגוס גם מן הצד השני. בקיצור- דיברת לקיר.

 

[באהבה1]

../images/Emo186.gifבאמת איפה אלוקים...

הרגע מצאת אותו!!! כשאיבדת את אמונתך בבני האדם!!! שם הוא נמצא ומחכה... נ.ב: אקדים תרופה למכה... לסמוך על הצדיקים זה לא לסמוך על בני אדם! אלא על אלוקים! כי הוא ציווה בתורה: "על פי התורה אשר יורוך תעשה, לא תסור ימין ושמאל" (דברים י"ז,י"א)

 

[Governor]

`לסמוך על הצדיקים זה לא לסמוך על

בני אדם! אלא על אלוקים! כי הוא ציווה בתורה` אולם, _אין_ קשר בין מה שבידיך היום, לבין מה שכביכול `נתן`, בכביכול `מעמד הר-סיני`. קרא את זה וגם את זאת. ראה גם את הודאת דב מאיר שטיין, לאמור, `מה שישראל מחזיקים בו הוא המהווה את כוונת כותב התורה`. כלומר, אין הוא אומר שבני ישראל מחזיקים בנסח הנכון מכיוון שהוא הנסח _האוטנטי_ הנכון, אלא בני ישראל מחזיקים בנסח הנכון, whatever it is, מכיוון שזה הנסח _שבידיהם_! שכן, בנוסף על "ושמרת לעשות ככל אשר יורוך", נאמר "לא בשמים היא", ומשמעות הענין ברורה: המיתולוגיה הכתובה והאוראלית _הופקעו_ מידי יהוה ונמסרו לאיזראליטים למניפולציה, כטוב בעיניהם, והכל מצווים לצית למניפולטורים שהוסמכו לפרש ולהורות, דייני בתי הדין, וכפי שאמר הרמב"ם בכבודו ובעצמו: בית דין שפסק, בין בשוגג, בין בטעות, בין מאונס, הרי זה מקודש, והכל חיבים לסור למרותו ולסמוך עליו, על אף שטעה, ואפילו גלוי וידוע לכל שטעה, לפי שהענין נמסר להם לבדם... ______________________________________________________________ 0284392570 באהבה1