יהודי תוניסיה

[עודד כה]

יהודי תוניסיה

איפה אני יכול למצוא מחקרים שעונים על השאלה מדוע שואת יהודי צפ' אפריקה בכלל ותוניסיה בפרט היתה מאסיבית משואת יהודי אירופה. ישנן תשובות ברורות לשאלה אך אני מחפש עוד כיווני מחשבה. תודה

 

[שמר2]

צ"ל "פחות מאסיבית"

 

[קוכולין]

מה?!

אני רוצה לחזור על מה שאמרת. "שואת יהודי צפון אפריקה בכלל ותוניסיה בפרט היתה מאסיבית משואת יהודי אירופה". תסלח לי, אבל זו אמירה מוטעית לחלוטין, המתבססת על מידע מוטעה. איך אפשר להשוות מיליונים שנספו באושוויץ וביתר מחנות ההשמדה למה שקרה בצפון אפריקה? היו שם פוגרומים קשים, מחנות עבודה רצחניים, וכמה מאות יהודים מלוב נשלחו לאושוויץ ונרצחו שם. אבל איך אפשר להשוות את זה לטרגדיה שהתרחשה באירופה?

 

[I Was Hoping]

תמוה גם בעיניי

אפשר לדעת על מה הסתמכת באמרה זו?

 

[עודד כה]

צ"ל פחות מאסיבית!!!

 

[I Was Hoping]

ועדיין? לא ענית על שאלתי.

 

[עודד כה]

תיקון והבהרה

השאלה שלי היא איפה ניתן למצוא מחקר שעוסק בשאלה מדוע שואת יהודי צפון אפריקה איתה פחות מאסיבית משואת חהודי אירופה. המילה פחות הושמטה בטעות בהודעה הקודמת

 

[שמר2]

זה יהיה מחקר תאורטי בלבד

לגבי יחסם לקהילות האלה, במידה ובכלל היתה להם הבחנה כזו (א היתה ביוון או איטליה לגבי ספרדים-אשכנזים) בפועל הצבא הגרמני היה לאורך חלק הזמן "אורח" של האיטלקים ובמקום פעלו מוסדות שלטון, כולל השליט המקומי הטוניסאי, שלא היו להוטים לשתף פעולה. חיל המשלוח הגרמני היה צבאי ולא כלל את עוצבות המבצע הרגילות שנעו עם הצבא בחזית המזרח. זירת המלחמה שם היתה משנית ביותר, והיתה על בסיס של יוקרה בעיקר (מלכתחילה ההתערבות היתה כדי למנוע את המפלה של בת הברית, איטליה, ולא שום אינטרס אסטרטגי). בקיצור, הגרמנים לא הגיעו לשלב האופרטיבי של ביצוע השמדה בפועל. אל תשכח גם שהתחבורה הימית בים אפריקה לאירופה, נשלטה ע"י הצי האויירי הבריטי, ואפילו את מרבית כוחות הציר בטוניס, לא הצליחו הגרמנים לפנות. בכל מקרה, קשה לי להאמין שהגרמנים היו חורגים ממנהגם בצפון אפריקה, לו היה להם "פנאי".

 

[בוציפלוס]

מוסולני

יש אם איני טועה ספר שעוסק במוסולני והיהודים ובכל אופן אתה יכול לחפש בגוגל סביב מוסלוני, איטליה, מלחמת העולם השניה וכו'. זאת משום שיש לזכור שצפון אפריקה היתה מסופחת לאיטליה ובמשך רוב הזמן לא ישירות לגרמניה. מוסולוני הגן על היהודים "שלו" עד לכיבוש איטליה. לכן גירוש יהודי איטליה וצפון אפריקה החל מאוחר יחסית (מוסוליני אם איני טועה נאלץ להתחיל בו בסופו שלטונו ועשה כן מעט ובצפון אפריקה אבל אני לא בטוח). כמו כן גם לאחר כיבוש איטליה האיטלקים עצמם שיתפו פעולה יותר בדיבור ולא כל כך במעשה (שביתות איטלקיות) ומכיוון שהנאצים עבדו בעניין זה בשיתוף פעולה מקומי הגירוש לא צלח בידם. חנה ארנדט כותבת על כך בספרה "איכמן בירושלים" שהוא ספר מעניין ומאיר עיניים אולם הוא לא מחקר היסטורי מדוקדק.

 

[Y. Welis]

וגם מכיוון שלא היו אייזנאנצגרופן עם

הכוחות של רומל בצפון אפריקה (יתכן שהוא לא חיבב אותם?), ולס.ס. ניתן פחות חופש פעולה בשטחי העורף.

 

[קוכולין]

רומל בהחלט לא חיבב את הרעיון

של פשעי מלחמה. היה לו קל להימנע מהם, כי היה מרוחק מזירות ההשמדה והרצח. אם היה משרת ברוסיה- קשה להאמין שהיה מסוגל להימנע מפשעי מלחמה, ואפילו סביר שהיה נסחף למערבולת של פשעים כמו רבים אחרים עם כוונות טובות יותר או פחות.

 

[שמר2]

אני לא מאמין שמישהו שאל את רומל

לגבי שיתוף עוצבות מבצע אלה או אחרות, ושיתוף כוחות SD. צריך לזכור שלמרות הפראות והדרך הלא אנושית, הוגנת ודיפלומטית שבה נקטה גרמניה הנאצית, בכל זאת הם ראו עצמם ככפופים לכמה חוקים כתובים ולא כתובים. צפון אפריקה לא היתה בעיני היטלר טריטוריה שנכבשה למטרת התפשטות, אלא יותר אזור שבו הוצב חיל משלוח במטרה לחלץ את האיטלקים מהבוץ, ולמנוע תבוסה שלהם. מבחינה רשמית, הגרמנים השתלטו על טוניס, לדוגמא, רק כמסר חדשים לפני תום המערכה שם (אביב 1943) כאשר לפני כן, הם היו שם ה"אורחים בלבד". בשלב הזה, מסיבות תעבורתיות ולוגיסטיות, לא ניתן היה להוציא אל הפועל משלוחים בהיקף נרחב. סביר מאוד להניח שכמו בהונגריה, רומניה ואיטליה, גם כאן היו נגרמנים מוציאים אל הפועל את תכניתם הרצחנית לאחר ההשתלטות הפיסית על המערכות הפוליטיות של המדינה. לא ידוע לי על איזו קבוצת יהודים שהם ראו כפחות מסוכנים.

 

[Y. Welis]

אם הן היו נשלחות, הן היו פועלות על

דעתו של המפקד הצבאי העליון בזירה, כפי שקרה גם ברוסיה: הן היו כפופות ל-SD ולמשרד הראשי של ה-ס.ס מבחינת הוראות הביצוע, אבל מבצעית בשטח, הן היו כפופות לצבא. כך למשל הוכח במשפטי נירנברג שהצבא עצר את פעילותן במקרים שהוא רצה בכך (מאחר והלוגיסטיקה שלהן היתה של הצבא, ניתן היה לרתק אותן למחנה). נאמר באותם משפטים שאילו מפקדי קבוצות הארמיה ברוסיה היו נחושים בדעתם, ניתן היה למנוע את רוב מעשי החיסול בשטח האחריות שלהם (אם כי גודלו השתנה עם התקדמות המערכה).