קצין המשטרה מאת דויד אלמוזנינו
סיפר קצר לא על מרוקו הפעם, אך מזכיר מאוד את המצב כשמשעים משהוא מהעבודה , ואז כולם מתרחקים ממנו, מהפחד מההנהלה, אמנם כאן מדובר בקצין משטרה, אבל זה יכול להיות בכל מגזר ציבורי אחר. ooo השעה מאוחרת, הבר השכונתי התרוקן כמעט כליל מאדם, ליד דלפק-הבר, גבר מבקש עוד "בלאדי-מרי" מהברמנית הג'ינג'ית החטובה. באחת הפינות ליד שולחן אפלולי יושב גבר צעיר ושותה בירה זה כמה שעות, הוא מבלה את כל זמנו לבד. הברמנית הג'ינג'ית עומדת מאחורי הדלפק ומנגבת כוסות המשמיעים קולות צורמים, זמן רב לא הרגישה בו כלל, יש לה בדרך כלל תחושה בקשר לאנשים היושבים אצלה ושותים. אך הפעם לא הייתה לה שום תחושה בקשר לגבר הצעיר, נדמה לה שראתה אותו קודם, לדעתה אחד הקבועים בבר, מלאה שוב ושוב לפי בקשתו בצורה מכאנית כמעט את כוסו בבירה מהחבית, לא החליפה אייתו מילה כמנהגה עם אחרים. אף אחד לא זוכר את שמו, רק בעל הבית יודע מי הוא. מספרים שהוא קצין משטרה בחופשה כפויה מתפקידו. פעם היה בא לכאן עם הרבה חברים היה נהנה אייתם בבר וצוחק הרבה. עכשיו כולם הפנו לו את גבם, התעלמו ממנו ומגורלו. הוא מרגיש שעולמו חרב. חוץ חברים בודדים שהלכו אייתו לאורך כל הדרך, אף אחד לא פנה אליו, כואב לו שננטש ונבגד על ידם .קצינים שהיו חברים קרובים, שהיה מוכן ללכת למענם באש ובמים, מיהרו לגזור את דינו, לפגוע בשמו בכבודו ובמקור פרנסתו, שלא לדבר על משפחתו וילדיו הקטינים. הוא לוגם מכוס הבירה הכהה כפי שעשה מידי ערב בימים האחרונים. הוא נזכר,"פניתי לשוטרים ושאלתי אותם למה אתם לא מדברים איתי? למה נטשתם אותי? למה עזבתם אותי?". אומרים שהוא קצין משטרה מעולה שמדובר בשוטר מצטיין שמילא תפקידים ללא דופי, שקידומו היה מטאורי ושתיקו האישי תפח ממכתבי הערכה. הוא זכה להערכה רבה גם מצד הממונים עליו והכפופים לו. כולם חיזרו אחריו, טפחו לו על השכם, ביקשו את קרבתו. אך ברגע שהתחילו החשדות נגדו, חמקה לה התהילה. האנשים התרחקו ממנו כאילו מאש, אף אחד לא התקשר לשאול מה נשמע? ממש אף אחד לא קצינים לא שוטרים,לא צלצלו לשאול לשלומו ברגעים הכי קשים שהיו לו בחיים, בהם הרגיש כאילו הכל מתמוטט עליו. לא אמר לו מילה טובה ולא מצאו לנכון לתמוך בו ולעודד את רוחו . כואב לו על יחס המשטרה שבעטה אותו החוצה בטרם הוכחה חפותו, כואב את יחסם של מפקדיו. כואב את הסבל הנפשי ועגמת הנפש שבהם נאלצו לחיות הוא, אשתו וילדיו הקטנים,מה שהכי כואב וקשה בכל המצב זה להיות לבד ללא כל החברים שהיו לו מסביבו, הוא מרגיש כרגע אכזבה גדולה מהמערכת כולה, זה עצוב, עכשיו למד מי הם חבריו באמת ולא נשארו הרבה, בכל דקה שחלפה הוא איבד עוד חבר ועוד חבר. המשטרה זה גוף שיודע רק לקחת. הלכו כל שנות עבודה במשטרה לטמיון. מקרב את כוס הבירה לשפתיו ולוגם ממנה. "בכל תקופת החופשה הכפויה הייתי בבית", הוא אומר לעצמו. פתאום יש לו המון זמן "בית", כשהיה בתפקיד כמעט לא היה בבית, לא גידל ילדים. כשהיה בבית בחופשות קצרות, טרטר הטלפון ללא הפסק ובלילות הצפצופים של הביפר העירו את הילדים הקטנים. אצלו בבית העבודה הייתה תמיד במקום הראשון. ברכב המשטרתי שלו היה חפ"ק שלם, ממנו נשמעו רק צפצופים מכשירי הקשר והפלאפונים, לא ידוע אך הצליח בכל הבלגן לתת תשובות והוראות לכל דורש.הוא בן אדם שמגן במסירות, תוך כדי סיכון חיים, על תושבי המדינה. המשטרה צריכה לעזור לו לפחות בדבר אחד להגיד לאשתו 'מצטערים על העוול שנגרם לך והסבל הנפשי שעברת את והילדים". הברמנית החטובה מוזגת עוד משקאות, מחליפה כמה משפטים עם הגבר היושב מולה בבר וצוחקת את הצחוק המקצועי שלה, שנשמע לו ממקום מושבו מאוד מזויף. כל המצב הזה ממש משגע אותו, זה כמו חלום רע שלא נגמר,הוא אומר לעצמו "אלה שלושה חודשים הכי קשים שהיו לי בחיים". מי שלא עבר את זה לא יודע מה זה, כנראה שיש מישהו שרוצה להקריב אותו למען המערכת. והוא לא יודע למה? למה כולם הפנו לו את גבם , התעלמו ממנו ומגורלו. בעל הבית מניח את הכיסאות על השולחנות, מעמעם את האורות, הברמנית הג'ינג'ית מעבר לדלפק מנקה ומסדרת את הכוסות על המדפים, סופרת את הכסף בזריזות וסוגרת את הקופה. בעל הבית מכין את הבר למחר, אך הוא מאוד מנומס, לא מפריע לקליינט הקבוע, לשוטר, יש לו הרבה כבוד אליו. הוא יושב וחושב, אולי צריך להגיד תודה מיוחדת למדינת ישראל: הגוף לו נתן עד כה שנים רבות מחייו בגד בו. אף אחד לא מתייחס כולם מפנים עורף כאילו היה מצורע. לא היה בבית, לא גידל ילדים. ככה נוהגים באיש אחרי כל השנים שנתן למדינה? והכי קשה כבר כולם שופטים אותו מדברים מאחרי גבו. אולי היה צריך להודות לשוטרים הבודדים שהתייחסו אליו יפה? לחוקרים שימשיכו לעשות מלאכתם נאמנה, כוס הבירה שבידו התרוקנה. הוא שכח איך להביע את רגשותיו? לעזאזל ! הוא לא מצליח לדבר, לספר לכולם,היכן נעלם הביטחון העצמי שלו, הוא שקע בשקט בלתי נסבל. הוא רצה דחוף, לספר למשהו להגיד מה כואב, הוא רוצה לצעוק על הסבל שלו, של אישתו וילדיו, הוא מאוד רוצה שמישהו יתקשר לאשתו, אנשים שהיו מפקדים שלו, שיסבירו לה שהייתה טעות , רק שיגידו לה: 'גברת טעינו', ויבקשו סליחה על עגמת הנפש שנגרמה לה ולילדים. 000 הברמנית הג'ינג'ית מתפנה סוף סוף ובוחנת אותו, את הקליינט האחרון שלה בחוש השישי המפותח שלה, היא רואה שהוא מתאכזר אל עצמו. 'אם לא היה שותה רק בירה מהחבית הייתה מוזגת לו את שיקוי האהבה שהיא יודעת להכין היטב כדי שיאהב קצת את עצמו וסביבתו'. הוא קם מכיסאו בכבדות, גורר את רגליו. 'אולי פעם אחרת', היא אומרת לעצמה. הוא יוצא אל הלילה הקר, פוסע בשתיקה לכוון ביתו, עולה לאט, לאט במדרגות ומגיע לדירתו החשוכה, אשתו והילדים כבר ישנים, "שולף"... מפתח ופותח את הדלת.