יהודי/גוי
שלום לכם יש לי שאלה ואמירה הייתי אתמול בהרצאה ושמעתי את הרב אומר שאם גוי נפצע בשבת וזקוק לעזרה רפואית אין להסיע אותו ואין להגיש לו עזרה כי זה חילול שבת. לעומת זאת עם יהודי נפצע בשבת וזקוק לעזרה רפואית יש להגיש לו את העזרה הנדרשת ואין זה נחשב כחילול שבת. יהודי קודם לגוי בעזרה רפואית בשבת. אותי זה זעזע - לפני שאדם נעשה יהודי הוא קודם כל בן אדם - אנושי. היכן האנושיות באה לידי ביטוי בדברי הרב? אשמח להארות תודה עזר כנגדו
שלום לכם יש לי שאלה ואמירה הייתי אתמול בהרצאה ושמעתי את הרב אומר שאם גוי נפצע בשבת וזקוק לעזרה רפואית אין להסיע אותו ואין להגיש לו עזרה כי זה חילול שבת. לעומת זאת עם יהודי נפצע בשבת וזקוק לעזרה רפואית יש להגיש לו את העזרה הנדרשת ואין זה נחשב כחילול שבת. יהודי קודם לגוי בעזרה רפואית בשבת. אותי זה זעזע - לפני שאדם נעשה יהודי הוא קודם כל בן אדם - אנושי. היכן האנושיות באה לידי ביטוי בדברי הרב? אשמח להארות תודה עזר כנגדו
רוצח ושמירת נפש פרק ד, יא): "אבל הגוים שאין בינינו ובינם מלחמה...אין מסבבין להם את המיתה ואסור להצילם אם נטו למות, כגון שראה אחד מהן שנפל לים אינו מעלהו, שנאמר לא תעמוד על דם רעך, ואין זה רעך" ומטעם אחר(הלכות עבודה זרה פרק י, א), "ואסור לרחם עליהם שנאמר ´ולא תחנם´ לפיכך אם ראה גוי עובד עבודה זרה אובד או טובע בנהר, לא יעלנו ראהו לקוח למות, לא יצילנו... מכאן אתה למד שאסור לרפאות עובדי עבודה זרה, אפילו בשכר ואם היה מתיירא מהן, או שהיה חושש משום איבה מרפא בשכר", כלומר, כאן כותב גם הרמב"ם שאם יש חשש של איבה - מותר. (שוב - דרכי שלום) ההיתר אולי המעניין והחשוב ביותר הוא של המאירי (כידוע מגדולי מפרשי התלמוד ואיש הלכה מובהק) המאירי כותב שהגמרות שנפסקו בעבר ובהם גם זו של הרמב"ם, נוגעות רק לעובדי עבודה זרה הקדומים ולא תופסות היום. ודין הגוים כיום לעניין הצלת חיים הוא כדין יהודים: "וכבר התבאר שדברים הללו נאמרו לאותם הזמנים שהיו אותם האומות מעובדי האלילים והיו מזוהמים במעשיהם ומכוערים במידותיהם כעניין האמור בקצת," כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם לא תעשו וכמעשה ארץ כנען וגו´" אבל שאר אומות שהם גדורים בדרכי הדתות ושהם נקיים מכעורים שבמידות הללו ואדרבה שמענישים עליהם אין ספק שאין לדברים הללו מקום להם כלל כמו שבארנו", "הא כל שהוא מעממין הגדורים בדרכי הדת ועובדי האלהות על אי זה צד אף על פי שאמונתם רחוקה מאמונתנו אינם בכלל זה אלא הרי הם כישראל גמור לדברים אלו..." (בית הבחירה, מסכת עבודה זרה כ"ב ע"א) ועוד כותב המאירי "ועיקר הדברים כמו שכתבנו , אלא שבזמנים אלו אין שום אדם נזהר בדברים אלו (מקח וממכר ומתנות וקניין עם הגויים וכו' ) כלל אף ביום אידם, לא גאון ולא רב ולא חכם ולא תלמיד ולא חסיד ולא מתחסד, וקצת מפרשים כתבו זה הטעם מפני שעכשיו אין מקריבין לפני עבודה זרה ואין כאן מכשול... עיקר הדברים נראה לי שדברים אלו כולם לא נאמרו אלא על עובדי האלילים וצורותיהם וצלמיהם , אבל בזמנים הללו מותר לגמרי " (בית הבחירה, מסכת עבודה זרה ב' ע"ב) המאירי אגב, כתב זאת כבר במאה ה13. ואפילו קצת לפניו רבנו תם (כידוע מגדולי בעלי התוספות וגם הנכד של רש"י) במאה ה12,כותב שהנוצרים שאין דינם כעובדי עבודה זרה "ובזמן הזה כולן נשבעים בקדשים שלהם ואין תופסין בהם אלהות, ואף-על-פי שמה שמזכירין עמהם שם שמים כוונתם לדבר אחר, מכל מקום אין זה שם עכו"ם, גם דעתם לעושה שמים וארץ, ואף-על-פי שמשתפים שם שמים ודבר אחר, לא אשכחן דאסור לגרום לאחרים לשתף, ולפני עיור ליכא, דבני-נח לא הוזהרו על כך" (תוספות סנהדרין, סג, ד"ה אסור) {וכך בעניין הגויים של ימינו ובסוגיה אחרת כותב הרב קוק :''העיקר הוא כדעת המאירי, שכל העמים שהם גדורים בנימוסים הגונים בין אדם לחברו, הם כבר נחשבים לגרים תושבים בכל חיובי האדם'' (הראי"ה קוק - אגרת פ"ט, תרס"ד), ובאותו עניין ביחס לגויים בימינו, פוסק הרמ''א להקל "בעשיית שותפות עם האומות בזמן הזה, משום שאין האומות בזמן הזה נשבעים בעבודה זרה ואף-על-גב דמזכירין העבודה זרה, כוונתם לעושה שמים וארץ''(רמ"א, או"ח, סימן קנו), ויש דוגמאות נוספות בדבריהם אך אין לי זמן לחפש} אם נחזור שניה לרמב"ם, הנה דעת הרמב"ם על המוסלמים:"אלו הישמעאלים אינם עובדי עבודה זרה כלל, וכבר נכרתה מפיהם ומליבם, והם מייחדים לאל יתברך ייחוד כראוי, ייחוד שאין בו דופי (מונותיאיזם צרוף) ולא מפני שהם משקרים עלינו ומכזבים ואומרים, שאנו אומרים שיש לאל יתעלה בן, נכזב כך אנחנו עליהם ונאמר שהם עובדי עבודה זרה. התורה העידה עליהם, אשר פיהם דבר שוא וימינם ימין שקר .והיא העידה עלינו שארית ישראל לא יעשו עוולה ולא ידברו כזב ולא ימצא בפיהם לשון תרמית. ואף שמתחילה היתה בבית-תפילתם עבודה זרה, עכשיו כולם לבם לשמים, וטעותם וטיפשותם בדברים אחרים הן שאי אפשר לאומרן בכתב, מפני פושעי ורשעי ישראל (המלשינים), אבל בייחוד השם יתעלה אין להם טעות כלל"(תשובות הרמב"ם סימן שסט). ההלכה כמובן לא מתכוונת רק לעובדי ע"ז, יש דוגמא באותה גמרא על יהודי שגידל בהמה דקה והוא שם חשוב כרשע "אין מעלים אותו מן הבור" ז"א הצלתו של אותו אדם, תהווה קלקול העולם. אבל מעשית לימינו, פוסקי ההלכה לאור כל המקורות שהבאתי לעיל ועוד רבים אחרים קבעו שהצלת גויים בימינו אינה מהווה קלקול העולם אלא תיקונו. לסיכומו של עניין פסיקת ההלכה היום - מצילים גוי בשבת, משני הטעמים העיקריים :דרכי שלום, והעובדה שאומות העולם של היום "מגודרים בנימוסים ונקיים מכעורים שבמידות וכו'".