יהודי/גוי

יהודי/גוי

שלום לכם יש לי שאלה ואמירה הייתי אתמול בהרצאה ושמעתי את הרב אומר שאם גוי נפצע בשבת וזקוק לעזרה רפואית אין להסיע אותו ואין להגיש לו עזרה כי זה חילול שבת. לעומת זאת עם יהודי נפצע בשבת וזקוק לעזרה רפואית יש להגיש לו את העזרה הנדרשת ואין זה נחשב כחילול שבת. יהודי קודם לגוי בעזרה רפואית בשבת. אותי זה זעזע - לפני שאדם נעשה יהודי הוא קודם כל בן אדם - אנושי. היכן האנושיות באה לידי ביטוי בדברי הרב? אשמח להארות תודה עזר כנגדו
 

vodka6

New member
מצילים גוי בשבת

בימינו אין זה כך ורוב מוחלט של הפוסקים פסקו שיש להציל גוי בשבת, חלק מהפוסקים אף השתמשו בלשון "חייב (!) אדם להציל גוי בשבת". מבחינה היסטורית, כשנוצרה ההלכה הזו, היה זה ברור שאין זה מוסרי להציל את זה שאינו מוסרי, ע"י חילול שבת, כלומר שאז לא היו טובים בגויים, שלא לדבר על כך שהגויים לא היו מצילים את ישראל ואף פוגעים בהם, ולכן הקביעה הזו היתה תקפה אז. (ז"א גם עפ"י עיקרון המוסר המוחלט וגם עפ"י ההדדיות המוסרית) בימינו הגויים לא עומדים בהגדרה הזו ,הגויים היום מתוקנים בנימוסים, וחלק גדול מהם עצמם מצילים אותנו כאשר אנחנו במצוקה, לכן אומות עולם של אז אינם אומות עולם של היום והיום מצילים כל אדם. {וכל זה בנוסף לעובדה שאם ישראל לא יצילו גויים היום יש להם סכנה, וכבר רק מהטעם הזה מצילים (מדרכי שלום)} ואם תצטרך מקורות כתוב לי ואחפש לך מאוחר יותר
 
תודה רבה ועוד שאלה

קראתי מזמן שרב ידוע אמר שעם גבר ואישה נפצעים אנושות בהצלת חיים עדיף הגבר על האישה כי הוא לומד תורה. האמנם? תודה עזר כנגדו
 
כן, אני שמעתי על כך בהרצאה.

הרב אמר, שבגלל שגבר מחוייב בהרבה יותר מצוות, צריך להציל קודם את הגבר.
 

dafosh

New member
נכון

וגם יש לו את מצוות פריה ורביה שיכול להביא תמיד ילדים.. (בניגוד לאישה שיכולה להביא עד גיל מסויים,הגבר יכול להביא ילדים מכמה נשים ולא משנה באיזה גיל שיהיה..)לפחות אלו הסיבות שידועות לי
 

אופירA

New member
מנהל
יש להבין -

כי כאשר יודעים את תפקידו של כל יצור בבריאה, תכלית בריאתו ומטרת החיים בעוה"ז, בוחנים כל מעשה לאור הידיעות הללו ומבינים את ההיגיון שבפסיקות. על פניהן, הפסיקות נראות "לא מצטלמות טוב", ועלולות לגרום לזעזועים שונים בתחושות ובתובנות השונות, אבל כאשר קושרים אותן הן לכל פרטי פרטיהן (ולא למצג המנותק מהפרטים שהופיע בהרצאה בודדת או במאמר בודד) והן לעקרונות הבסיסים של תכלית החיים ותפקידו של כל בן אנוש בבריאה - מבינים היטב על מה הן מדברות, ולמה יהיו סיטואציות בהן הגבר יהיה קודם בתור לאשה, והיהודי - לגוי. לא למדתי את הפסיקות הללו, ואינני יודעת כלל את פרטיהן. אבל למדתי קצת תורה ויהדות, ואני יודעת מעט על האמת העמוקה שבה, ועל מה שהיא אומרת על רצון האלוקים. אני משוכנעת שאין הכוונה למצב בו הגוי המסכן גוסס אל מותו כשהוא מתפתל בייסורי זוועה, ואין איש נמצא בקרבתו להצילו, אלא יהודי האוכל בנחת צ'ונט שבתי ומסרב באדישות לנוע מכסאו כדי להציל את חייו של הגוסס המתענה. אלא מדובר כשיש גויים אחרים מסביב, ויש אפשרות להצילו, ואז היהודי מוזהר שלא לחלל את השבת כדי להציל את חיי הגוי. (אבל גם אם אין הדברים כך, ובכל מקרה יהיה אסור ליהודי להציל את חיי הגוי במחיר חילול השבת - אני משוכנעת שיש לכך הסבר ברור והגיוני - הסבר שאינו הופך ברגע אחד את התורה האלוקית המוסרית ביותר לחסרת אנושיות...)
 

dafosh

New member
אממ..

קודם כל בקשר לגוי אין לך חובה לעזור לו אם זה כרוך בחילול שבת אך כדי שלא יהיה חילול ד` תחפש גוי אחר שיוכל לעזור לאותו גוי,כגון,שיתקשר לאנבולנס וכד`. ובקשר ליהודי ולגוי..ד` אוהב יהודי הכי גרוע ופושע יותר מגוי טוב.. עמ``י הוא עם חשוב ואהוב אצל הקב``ה..!
 
דרך ארץ קדמה לתורה

אני חושבת שלפני שמחפשים תרוצים או סיבות יש להבין שאדם קודם כל צריך להיות אנושי כלפי סביבתו. ולא חשוב מי הנפגע אישה או גוי או יהודי .אדם הוא אדם. כל בני האדם נבראו בצלם אלוקים. עזר כנגדו
 

אופירA

New member
מנהל
יש להבין קודם כל

שאדם צריך לעשות חשבון לבוראו ולהבין מה בוראו רוצה ממנו. אדם יכול בקלות להבין שאין יותר אוהב ורחום מהבורא. לבורא יש יתרון עצום על הנטייה לאנושיות של האדם, בכך שהוא יודע גם דברים שהאדם אינו יודע, ולכן לא יכול להביאם בחשבון בבואו להיות אנושי עפ"י קריטריונים אנושיים. כך שלציית לבורא שברא את כל בני האדם לטובתם, הרבה יותר אנושי ומתחשב מאשר להחליט עבור הבורא מה יותר אנושי ומתחשב.
 
קשה לי להאמין

"שפיקוח נפש דוחה שבת" רק לגבי יהודי ולא לגבי גוי.. או שעזרה לגבר במצוקה קודם לעזרת אישה במצוקה. לא מקבלת את זה מצטערת אם כל אהבתי לתורה ,לקב"ה. אני מבינה תהליכים אחרת. ואהבת לרעך כמוך אני ה' זהו רצונו...לפי הבנתי הכל כלול במשפט הזה. עזר כנגדו
 

אופירA

New member
מנהל
וודאי שקשה להאמין

כאשר ניגשים לדברים עם קונוטציה מאוד מסוימת, שונה לחלוטין מהקונוטציה בה נידונים ונאמרים הדברים. וכך גם מגיעים למסקנות שאינן נכונות. עזרה לגבר במצוקה אינה קודמת לעזרה לאשה במצוקה כלל וכלל. אלא שבהצלת חיים של שני גוססים - גבר ואשה - הגבר קודם. זה 2 דברים מאוד אחרים. אם יודעים מה משמעות החיים והמוות של היהודי, מבינים את הדברים בהקשרם הנכון.
 

vodka6

New member
הפסיקה בפועל היום - כן מצילים גוי בשבת

הפעם אופירA את טועה ומטעה ובלית ברירה אביא כאן את המקורות לפסיקה, או לפחות חלקם כי המקורות הם רבים, פסיקה ומקורות : נתחיל בימים עברו, שבניגוד להיום , רוב הגויים לא רצו בטובתם של ישראל, ולא היו אנשי מוסר, כבר אז: -תלמוד ירושלמי מסכת דמאי פרק ד דף כד טור א, ה"ב: "תני עיר שיש בה גוים וישראל הגביים גובין משל ישראל ומשל גויים ומפרנסין עניי ישראל ועניי גוים ומבקרין חולי ישראל וחולי גוים וקוברין מתי ישראל ומתי גוים ומנחמין אבילי ישראל ואבילי גוים ומכניסין כלי גוים וכלי ישראל מפני דרכי שלום גירדאי שאלון לרבי אימי יום משתה של גוים מהו סבר מישרי לון מן הכא מפני דרכי שלום אמר לון רבי בא והתני רבי חייא יום משתה של גוים אסור א"ר אימי אילולי רבי בא היה לנו להתיר עבודה זרה שלהן וברוך שריחקנו מהם" זאת אומרת כבר אז היה נימוק אחד בסיסי שתקף גם היום כנימוק בסיסי "מצילים מפני דרכי שלום", ולא רק שהצילו מפני דרכי שלום, אלא שעפ"י התלמוד הירושלמי כאן אף גובים מהגויים ומישראל אותו סכום לקופה, ומפרנסים אותם שווה בשווה, מבקרים את חולי הגויים שווה בשווה כמו את חולי היהודים וכן הלאה והלאה, כאמור זו דוגמא שנכתבה בהתאם לאותה תקופה ובהתאם למצב ומיקום היהודים באותו הזמן. (דרכי שלום הוא מושג עמוק הרבה יותר ממה שהצגתי כאן וכדאי ללמוד אותו במסגרת אחרת) -מסכת יומא דף מא,א פרק ח הלכה ה משנה : "מי שנפלה עליו מפולת. ספק הוא שם, ספק אינו שם, ספק הוא חי ספק מת, ספק ישראל ספק נוכרי מפקחין עליו" {ועוד בעניין דרכי שלום, שו"ת יביע אומר חלק ח - או"ח סימן לח: שאלה: נשאלתי מרופאים יראי ה' שעובדים בבתי חולים ציבוריים גם בשבת, האם מותר להם לטפל בחולים נכרים שיש בהם סכנה, המאושפזים בבתי החולים, גם במלאכות דאורייתא. תשובה:לפי הרב עובדיה יוסף מותר לרופאי ישראל לחלל שבת כדי להציל חיי גוי וכן גם בהזדמנות זו כותב עובדיה יוסף שיש גם רשות לטפל בחוליים חופשיים כלומר חילוניים אשר מחללים שבת בציבור גם אם זה כרוך בחילול השבת.(נימוקיו-נאמר שיש לטפל בחולה נוכרי בשבת כדי שהנוכרים מצדם יטפלו בישראלים וזה משום שבתקופה המודרנית , התקשורת עוברת במהירות וידיעה זו יכולה לעבור בתוך זמן קצר לצד השני של העולם ולגרום לאנטישמיות רבה- מותר לרופא מישראל לטפל בחולים נוכרים אפילו עם הוא עובר בשביל זה על השבת.-הצלת גוי בשבת תמנע עונש מטעם השלטונות אשר יראו בעין לא יפה מות גוי בעבור אי חילול שבת) וגם החת"ס והדברי חיים הורו לחלל שבת על גוי מחשש לשנאת ישראל, ועליהם מסתמך היום הרב אריאל בפסיקתו. וכותב גם הרב שמואל אליהו ש"מפני דרכי שלום" מחללים שבת על גוי. } המקור העיקרי לאיסור המקורי הוא דברי הרמב"ם:(רוצח ושמירת נפש פרק ד, יא): "אבל הגוים שאין בינינו ובינם מלחמה...אין מסבבין להם את המיתה ואסור להצילם אם נטו למות, כגון שראה אחד מהן שנפל לים אינו מעלהו, שנאמר לא תעמוד על דם רעך, ואין זה רעך" ומטעם אחר(הלכות עבודה זרה פרק י, א), "ואסור לרחם עליהם שנאמר ´ולא תחנם´ לפיכך אם ראה גוי עובד עבודה זרה אובד או טובע בנהר, לא יעלנו ראהו לקוח למות, לא יצילנו... מכאן אתה למד שאסור לרפאות עובדי עבודה זרה, אפילו בשכר ואם היה מתיירא מהן, או שהיה חושש משום איבה מרפא בשכר", כלומר, כאן כותב גם הרמב"ם שאם יש חשש של איבה - מותר. (שוב - דרכי שלום) ההיתר אולי המעניין והחשוב ביותר הוא של המאירי (כידוע מגדולי מפרשי התלמוד ואיש הלכה מובהק) המאירי כותב שהגמרות שנפסקו בעבר ובהם גם זו של הרמב"ם, נוגעות רק לעובדי עבודה זרה הקדומים ולא תופסות היום. ודין הגוים כיום לעניין הצלת חיים הוא כדין יהודים: "וכבר התבאר שדברים הללו נאמרו לאותם הזמנים שהיו אותם האומות מעובדי האלילים והיו מזוהמים במעשיהם ומכוערים במידותיהם כעניין האמור בקצת," כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם לא תעשו וכמעשה ארץ כנען וגו´" אבל שאר אומות שהם גדורים בדרכי הדתות ושהם נקיים מכעורים שבמידות הללו ואדרבה שמענישים עליהם אין ספק שאין לדברים הללו מקום להם כלל כמו שבארנו", "הא כל שהוא מעממין הגדורים בדרכי הדת ועובדי האלהות על אי זה צד אף על פי שאמונתם רחוקה מאמונתנו אינם בכלל זה אלא הרי הם כישראל גמור לדברים אלו..." (בית הבחירה, מסכת עבודה זרה כ"ב ע"א) ועוד כותב המאירי "ועיקר הדברים כמו שכתבנו , אלא שבזמנים אלו אין שום אדם נזהר בדברים אלו (מקח וממכר ומתנות וקניין עם הגויים וכו' ) כלל אף ביום אידם, לא גאון ולא רב ולא חכם ולא תלמיד ולא חסיד ולא מתחסד, וקצת מפרשים כתבו זה הטעם מפני שעכשיו אין מקריבין לפני עבודה זרה ואין כאן מכשול... עיקר הדברים נראה לי שדברים אלו כולם לא נאמרו אלא על עובדי האלילים וצורותיהם וצלמיהם , אבל בזמנים הללו מותר לגמרי " (בית הבחירה, מסכת עבודה זרה ב' ע"ב) המאירי אגב, כתב זאת כבר במאה ה13. ואפילו קצת לפניו רבנו תם (כידוע מגדולי בעלי התוספות וגם הנכד של רש"י) במאה ה12,כותב שהנוצרים שאין דינם כעובדי עבודה זרה "ובזמן הזה כולן נשבעים בקדשים שלהם ואין תופסין בהם אלהות, ואף-על-פי שמה שמזכירין עמהם שם שמים כוונתם לדבר אחר, מכל מקום אין זה שם עכו"ם, גם דעתם לעושה שמים וארץ, ואף-על-פי שמשתפים שם שמים ודבר אחר, לא אשכחן דאסור לגרום לאחרים לשתף, ולפני עיור ליכא, דבני-נח לא הוזהרו על כך" (תוספות סנהדרין, סג, ד"ה אסור) {וכך בעניין הגויים של ימינו ובסוגיה אחרת כותב הרב קוק :''העיקר הוא כדעת המאירי, שכל העמים שהם גדורים בנימוסים הגונים בין אדם לחברו, הם כבר נחשבים לגרים תושבים בכל חיובי האדם'' (הראי"ה קוק - אגרת פ"ט, תרס"ד), ובאותו עניין ביחס לגויים בימינו, פוסק הרמ''א להקל "בעשיית שותפות עם האומות בזמן הזה, משום שאין האומות בזמן הזה נשבעים בעבודה זרה ואף-על-גב דמזכירין העבודה זרה, כוונתם לעושה שמים וארץ''(רמ"א, או"ח, סימן קנו), ויש דוגמאות נוספות בדבריהם אך אין לי זמן לחפש} אם נחזור שניה לרמב"ם, הנה דעת הרמב"ם על המוסלמים:"אלו הישמעאלים אינם עובדי עבודה זרה כלל, וכבר נכרתה מפיהם ומליבם, והם מייחדים לאל יתברך ייחוד כראוי, ייחוד שאין בו דופי (מונותיאיזם צרוף) ולא מפני שהם משקרים עלינו ומכזבים ואומרים, שאנו אומרים שיש לאל יתעלה בן, נכזב כך אנחנו עליהם ונאמר שהם עובדי עבודה זרה. התורה העידה עליהם, אשר פיהם דבר שוא וימינם ימין שקר .והיא העידה עלינו שארית ישראל לא יעשו עוולה ולא ידברו כזב ולא ימצא בפיהם לשון תרמית. ואף שמתחילה היתה בבית-תפילתם עבודה זרה, עכשיו כולם לבם לשמים, וטעותם וטיפשותם בדברים אחרים הן שאי אפשר לאומרן בכתב, מפני פושעי ורשעי ישראל (המלשינים), אבל בייחוד השם יתעלה אין להם טעות כלל"(תשובות הרמב"ם סימן שסט). ההלכה כמובן לא מתכוונת רק לעובדי ע"ז, יש דוגמא באותה גמרא על יהודי שגידל בהמה דקה והוא שם חשוב כרשע "אין מעלים אותו מן הבור" ז"א הצלתו של אותו אדם, תהווה קלקול העולם. אבל מעשית לימינו, פוסקי ההלכה לאור כל המקורות שהבאתי לעיל ועוד רבים אחרים קבעו שהצלת גויים בימינו אינה מהווה קלקול העולם אלא תיקונו. לסיכומו של עניין פסיקת ההלכה היום - מצילים גוי בשבת, משני הטעמים העיקריים :דרכי שלום, והעובדה שאומות העולם של היום "מגודרים בנימוסים ונקיים מכעורים שבמידות וכו'".
 
למעלה