הוא עצמו נהרג בקרבות
וגם עודד את מארגני המרד, ולמעשה נתן להם תמיכה מוראלית/דתית. ולגופם של דברים הנה מה שכותב יעקב מארוקו ז"ל מניצולי גטו ווארשה בספרו "זעקת מעונה" על המרד ותוצאותיו ההרסניות: אז הפכה ווארשה - זו העיר רבתי-עם, למאכולת אש. ודווקא עיר זו, בה גר הקיבוץ היהודי הגדול באירופה, בן חצי מיליון אנשיו, היא היא שנדונה לשריפה. שורפי העיר הגרמנים ידעו היטב שרכוש אדיר עשוי לרדת לטמיון, והרי לא זו הייתה דרכם! הלא נודעו המה בלהיטותם לאגור כל פריט שאפשר היה להעשיר ממנו. (וחפצי הבלואים של המומתים, שמלאו קרונות למאות, יעידו.) ואיך אפשרי להבין שעל השחתת אזורים שלמים בווארשה, לא קם איש מהם למחות?! אלא שהתשובה, לדאבון לב כולנו, נעוצה באותו בנין הנערים שהיה סתירה... אלה הם הנערים ששיחקו עם מעט אקדחיהם וחפצו להראות כגיבורים, נגד כל הגיון ויושר שכלי. הם הם שהביאו את האסון הנוראי על עשרות אלפי בני עמנו.