נושא מורכב.
המקור למה שאמרת הוא לא דווקא יהדות אלא יותר קבלה - שזו גישה ביהדות , אך לא בהכרח ה"יהדות".
בקבלה מובא שלגויים יש רק את חלק ה"נפש" מחמשת חלקי הנשמה , ואין להם את החלקים העליונים יותר.
 
ב"יהדות" , זה לא כל כך ברור -
בתנ"ך , למשל , המילה "נשמה" מקושרת יותר ל"נשימה" מאשר ל"נשמה" כפי שאנו מבינים את המושג.
"למשל : ויפח באפיו נשמת חיים , ויהי האדם לנפש חיה".
 
המושג הזה הוכנס ליהדות ככל הנראה בתקופת בית שני - ביחד עם מושגים דומים נוספים - עולם הבא , תחית המתים וכו'.
הרמב"ם , למשל , ב"מורה נבוכים" לא מזכיר הבדלים "רוחניים" בין יהודים לגויים , ולא כותב שיש איזשהו הבדל כזה.
עם זאת הוגים אחרים כמו ריה"ל טוענים שקיים הבדל ו"סגולה" מיוחדת אצל ישראל , (והמשמעות המעשית של ההבדל הזה הוא הפוטנציאל להגיע לנבואה).
 
לגבי מה שכתבת - אני אישית מסכים עם הרעיון , אך פחות מסכים עם ההצמדה למשפט הזה.
 
להבנתי האישית :
כולם יכולים להגיע לנבואה ולהשגה רוחנית - יהודים וגויים.
בודהה , למשל , היה נביא מבחינתי , גם אם לא היה יהודי.
כך שאני מאמין שמבחינת האדם הבודד אין הבדל בין יהודי לגוי.
(שלמעשה זה יוצא כמו שכתבת).
ועם זאת , הרעיון של התורה הוא להביא עם שלם להשגה רוחנית.
וכאן , באספקט של כלל העם , קיים להבנתי הבדל בין ישראל לבין הגויים.
עם ישראל , כקבוצה , שונה מהעמים האחרים ביעודו.