איני מכנה אנשים בורים
ההגדרה הנאה ביותר לבור היא "מי שאינו יודע מה שאני למדתי לפני 5 דקות". כולנו לומדים בכל יום דברים חדשים. קצת כללי משחק בתלמוד. הגמרא לא יכולה לחלוק על המשנה, המשנה מביאה את המסורת הקדומה שהועברה מדור לדור ולכן הגמרא שהיא דיונים מאוחרים יותר אינה יכולה לחלוק עליה. הגמרא מפרשת את המשנה. הגמרא יכולה לשאול שאלות על המשנה, לשאול "מאיפה זה ידוע? ולחפש מקורות" או "אבל שם כתוב אחרת" אבל אינה יכולה לחלוק על הגמרא. אם במשנה כתוב שיום הכיפורים = צום, הגמרא לא יכולה לומר "בעצם כל עינוי זה בסדר אבל בואו ונחליט שיהיה דוקא צום". רבי ישמעאל חי אחרי החורבן, בזמנו צום יום הכיפורים היה עובדה גמורה, ההסבר שלו, כמו דיונים רבים בגמרא הוא הסבר בדיעבד שמסביר איך אפשר ללמוד, לפי הכללים שהתורה נדרשת מהם, שעינוי הנפש הוא באמת צום. גם לפני ההסבר של ר' ישמעאל צמו ואין כאן תקנת חכמים. די ברור מהתנ"ך גם בלי ההסבר של ר' ישמעאל שעינוי הנפש משמעו צום וחכמי המשנה והגמרא לא נדרשו לקבוע את הצום. ההבנה שעינוי נפש = צום מופיעה עוד בספר ישעיהו שברור לכולם שקדם בהרבה להסברו של ר' ישמעאל. ישעיהו פרק נח, שים לב לתקבולות לָמָּה צַּמְנוּ וְלֹא רָאִיתָ, עִנִּינוּ נַפְשֵׁנוּ וְלֹא תֵדָע הֲכָזֶה, יִהְיֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ--יוֹם עַנּוֹת אָדָם נַפְשׁוֹ ובהקשר: א קְרָא בְגָרוֹן אַל-תַּחְשֹׂךְ, כַּשּׁוֹפָר הָרֵם קוֹלֶךָ; וְהַגֵּד לְעַמִּי פִּשְׁעָם, וּלְבֵית יַעֲקֹב חַטֹּאתָם. ב וְאוֹתִי, יוֹם יוֹם יִדְרֹשׁוּן, וְדַעַת דְּרָכַי, יֶחְפָּצוּן; כְּגוֹי אֲשֶׁר-צְדָקָה עָשָׂה, וּמִשְׁפַּט אֱלֹהָיו לֹא עָזָב, יִשְׁאָלוּנִי מִשְׁפְּטֵי-צֶדֶק, קִרְבַת אֱלֹהִים יֶחְפָּצוּן. ג לָמָּה צַּמְנוּ וְלֹא רָאִיתָ, עִנִּינוּ נַפְשֵׁנוּ וְלֹא תֵדָע; הֵן בְּיוֹם צֹמְכֶם תִּמְצְאוּ-חֵפֶץ, וְכָל-עַצְּבֵיכֶם תִּנְגֹּשׂוּ. ד הֵן לְרִיב וּמַצָּה תָּצוּמוּ, וּלְהַכּוֹת בְּאֶגְרֹף רֶשַׁע; לֹא-תָצוּמוּ כַיּוֹם, לְהַשְׁמִיעַ בַּמָּרוֹם קוֹלְכֶם. ה הֲכָזֶה, יִהְיֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ--יוֹם עַנּוֹת אָדָם נַפְשׁוֹ; הֲלָכֹף כְּאַגְמֹן רֹאשׁוֹ, וְשַׂק וָאֵפֶר יַצִּיעַ--הֲלָזֶה תִּקְרָא-צוֹם, וְיוֹם רָצוֹן לַיהוָה. ו הֲלוֹא זֶה, צוֹם אֶבְחָרֵהוּ--פַּתֵּחַ חַרְצֻבּוֹת רֶשַׁע, הַתֵּר אֲגֻדּוֹת מוֹטָה; וְשַׁלַּח רְצוּצִים חָפְשִׁים, וְכָל-מוֹטָה תְּנַתֵּקוּ.
ההגדרה הנאה ביותר לבור היא "מי שאינו יודע מה שאני למדתי לפני 5 דקות". כולנו לומדים בכל יום דברים חדשים. קצת כללי משחק בתלמוד. הגמרא לא יכולה לחלוק על המשנה, המשנה מביאה את המסורת הקדומה שהועברה מדור לדור ולכן הגמרא שהיא דיונים מאוחרים יותר אינה יכולה לחלוק עליה. הגמרא מפרשת את המשנה. הגמרא יכולה לשאול שאלות על המשנה, לשאול "מאיפה זה ידוע? ולחפש מקורות" או "אבל שם כתוב אחרת" אבל אינה יכולה לחלוק על הגמרא. אם במשנה כתוב שיום הכיפורים = צום, הגמרא לא יכולה לומר "בעצם כל עינוי זה בסדר אבל בואו ונחליט שיהיה דוקא צום". רבי ישמעאל חי אחרי החורבן, בזמנו צום יום הכיפורים היה עובדה גמורה, ההסבר שלו, כמו דיונים רבים בגמרא הוא הסבר בדיעבד שמסביר איך אפשר ללמוד, לפי הכללים שהתורה נדרשת מהם, שעינוי הנפש הוא באמת צום. גם לפני ההסבר של ר' ישמעאל צמו ואין כאן תקנת חכמים. די ברור מהתנ"ך גם בלי ההסבר של ר' ישמעאל שעינוי הנפש משמעו צום וחכמי המשנה והגמרא לא נדרשו לקבוע את הצום. ההבנה שעינוי נפש = צום מופיעה עוד בספר ישעיהו שברור לכולם שקדם בהרבה להסברו של ר' ישמעאל. ישעיהו פרק נח, שים לב לתקבולות לָמָּה צַּמְנוּ וְלֹא רָאִיתָ, עִנִּינוּ נַפְשֵׁנוּ וְלֹא תֵדָע הֲכָזֶה, יִהְיֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ--יוֹם עַנּוֹת אָדָם נַפְשׁוֹ ובהקשר: א קְרָא בְגָרוֹן אַל-תַּחְשֹׂךְ, כַּשּׁוֹפָר הָרֵם קוֹלֶךָ; וְהַגֵּד לְעַמִּי פִּשְׁעָם, וּלְבֵית יַעֲקֹב חַטֹּאתָם. ב וְאוֹתִי, יוֹם יוֹם יִדְרֹשׁוּן, וְדַעַת דְּרָכַי, יֶחְפָּצוּן; כְּגוֹי אֲשֶׁר-צְדָקָה עָשָׂה, וּמִשְׁפַּט אֱלֹהָיו לֹא עָזָב, יִשְׁאָלוּנִי מִשְׁפְּטֵי-צֶדֶק, קִרְבַת אֱלֹהִים יֶחְפָּצוּן. ג לָמָּה צַּמְנוּ וְלֹא רָאִיתָ, עִנִּינוּ נַפְשֵׁנוּ וְלֹא תֵדָע; הֵן בְּיוֹם צֹמְכֶם תִּמְצְאוּ-חֵפֶץ, וְכָל-עַצְּבֵיכֶם תִּנְגֹּשׂוּ. ד הֵן לְרִיב וּמַצָּה תָּצוּמוּ, וּלְהַכּוֹת בְּאֶגְרֹף רֶשַׁע; לֹא-תָצוּמוּ כַיּוֹם, לְהַשְׁמִיעַ בַּמָּרוֹם קוֹלְכֶם. ה הֲכָזֶה, יִהְיֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ--יוֹם עַנּוֹת אָדָם נַפְשׁוֹ; הֲלָכֹף כְּאַגְמֹן רֹאשׁוֹ, וְשַׂק וָאֵפֶר יַצִּיעַ--הֲלָזֶה תִּקְרָא-צוֹם, וְיוֹם רָצוֹן לַיהוָה. ו הֲלוֹא זֶה, צוֹם אֶבְחָרֵהוּ--פַּתֵּחַ חַרְצֻבּוֹת רֶשַׁע, הַתֵּר אֲגֻדּוֹת מוֹטָה; וְשַׁלַּח רְצוּצִים חָפְשִׁים, וְכָל-מוֹטָה תְּנַתֵּקוּ.