יד ושם

[חיוך של נצחון]

יד ושם

היום ביקרתי במקום ה... מיוחד(?) הזה הרגשתי כ"כ שמח, עצוב, בטוח, מפוחד, גאה, מושפל..... מודה ל.. וכועס על... תחושה מעורבת מאוד. נכנסתי לבדי לחדר המראות, אם אתם מכירים... אנשים העדיפו שלא להיכנס לשם, ואחרי הביקור שם אני מבין למה. חדר מצמרר. היו חלקים בסיור שם שפשוט זלגה לה דמעה.. ואני לא מתבייש בזה בכלל. ממליץ לכל יהודי לבקר שם בתקופות שונות בחייו... אפילו אתם יכולים לקחת יוזמה ולנסות לארגן טיול כיתתי-שכבתי

וגם.. באוטובוס בדרך בתוך ירושלים ראיתי איש מוכר אמרתי לו "צביקה, מה שלומך???" בהתרגשות זה היה איש טוב בשם צביקה, היה מורה להיסטוריה שלי למשך שנה, לפני כ - 5-6 שנים. הוא מדריך שם היום... יום מיוחד.

 

[ronrong7]

תגובה

אני שמחה שאין לך בעיה להביע רגשות ושהמקום עניין אותך. אמא שלי רוצה שאני אלך ליד ושם אבל לא עכשיו כי אני רק בת 13... בעתיד אולי אני אלך.... בקיצור יפה שאתה זוכר את המורה להיסטוריה שלך וטוב שלפחות היום היה מיוחד.

 

[לילי27]

מזדהה.

הייתי שם פעם ראשונה לפני כמה ימים. כל הרגשות מתערבבים שם. יש שם דברים שגורמים לך לפחד שוב, יש כאלה שמכעיסים אותך, שאתה לא מצליח לתפוס, שגורמים לך עצב עמוק. נתקלתי שם בשתי תיירות אמיריקאיות (נראות ככה), שהתחילו לבכות. הסתכלתי עליהם ולא הבנתי למה אני לא בוכה, למה דוד שלי, דודה שלי ובת דודה שלי לא בוכים, כי הרי אנחנו יהודים, העם שלנו עבר את זה. אחר כך חשבתי על זה והבנתי שאני כל החיים שומעת על זה דברים, מאז שנולדתי. אני מודעת לזה המון זמן, שום דבר שאני אראה שם לא יפתיע אותי, ראיתי כבר את האכזריות שלהם ואני יודעת לאיזה שפל היא הגיעה. התיירות שהיו שם לא גדלו עם זה...הן לא ראו את המראות האלה כל כך הרבה פעמים. אז הן הזדעדעו, לא הבינו ולא תפסו. ביום השואה קורה הרבה שאני בוכה, ושם היה לי כ"כ כואב אבל לא בכיתי. אולי כי הייתי בחברת עוד אנשים שקרובים אליי. מזה חדרי המראות? לא שמעתי על זה אף פעם.

 

[חיוך של נצחון]

אכן

תמיד התרגשתי מהיום הזה ותמיד הוא עורר בי תחושות אבל......... כשאתה עומד במקום הזה, מול תמונות, שמות.. מול הסיפורים.. מול המראות... עומד עם מדי צבא ההגנה לישראל ונשק עליך זה מערבב יותר את כל הרגשות. היו קטעים שפשוט היה בלי לי להיכנס לתוך סרט מוקרן, או לתוך סיפור שמסופר ולתקוע לכל הגרמנים כדור בראש, להלחם, לנסות להגן ולהציל חיי יהודים. מה שאנחנו יכולים לעשות היום זה לזכור ולהשבע לעצמנו שלא ניתן לזה לקרות שום בשום אופן!!!

 

[לילי27]

אני בטוחה שזה שונה.

באמת לעמוד שם עם מדי צבא ונשק ביד זה תחושה אחרת. לא חוויתי אותה אבל אני מתארת לעצמי שזו תחושה חזקה מאוד. אגב, עם הצורך להיכנס לתוך התמונות ולהציל את חיי היהודים אני מזדהה. אני עד עכשיו לא תופסת איך העולם לא עשה כלום ושאמרתי את זה לדוד שלי הוא אמר: "זה עולם של אינטרסים. לא היה להם אינטרס לסכן את עצמם ולהוציא כ"כ הרבה כסף ורק שזה הגיע אליהם הם קמו ועשו משהו." אחר כך הוא גם אמר: "כמו שאנחנו יודעים שבאפריקה רוצחים עשרות ומאות אלפי אנשים ואנחנו לא עושים כלום, כי פשוט לאף אחד אין אינטרס". זה גרם לי לחשוב הרבה.