התחלתי, עכשיו תורכם....
כילד אהבתי את זה מאד. הקדם של הארווזיון היה יותר חגיגה , אני הכי זוכר את קדם ארוזיון 92, אני ואחותי ראינו אותו בוידאו שוב ושוב...
ב98 - היה מבחינתי השיא. הארוזיון היה לפני הבגרות בחבור , ואני נשארתי ער עד 1 בבקר , כדי לראות מה יקרה בגורל השיר ששלחנו , ואני זוכר את ההתרגשות האדירה .
הגעתי לכתה מחויך כולי, ונדהמתי שמסביבי לא ידעו איך לעכל את זכייתה של דנה, שהתיחסו אליה באפן כה שלילי !
אצלי זה יצר משבר ,שהלך והחריף עם הזמן.
הבנתי שה"גאווה" מתקשה מאד לצעד יד ביד עם היהדות, שקשה מאד להכניס שנוים לחברה שמרנית
השירים הכי אהובים, בעיני, הם "חי" ו"הורה" משהו בישראל של פעם (שנות השמונים?) הקסים אותי בפשטות ובקצביות , ומצד שני- שירים שקטים וחביבים כמו "אמן".
אחרי 98 הארוזיון אבד מעט מקסמו בעיני.
לא ברור לי אם זה בגלל איכות השירים, או בגלל שאני התבגרתי והשניתי, או בגלל שהארוזיון הפך להיות "מתוחכם" עם תלבושות מוזרות ושירי טכנו שפחות מדברים אלי. או בגלל שהזוכים כבר הפכו להיות מדינות ברית המועצות לשעבר שמקמבנות אחת את השניה.