הי תופס וכל השאר
אני דווקא ביקרתי כאן בכל יום בשבוע האחרון ולא ממש ראיתי שייכות. הכל היה, חוץ מקצת אוסטרליה - ארה"ב. נכון שטיילתי בפולין אבל את רשמי דוקא תיעדתי בפורום "שואה דור שני". למי שמעוניין לקרוא, מצורף הקטע למטה. יומולדת כבר היה מזמן ממש, מאז עברו הרבה מים בתמזה. פיטנס היקר? לשלוח לך דרך הפורום את ריחות הסתו של לונדון? מזג האוויר נפלא. שמש מלטפת בקרנים ארוכות של סוף קיץ והחורף מבושש לבוא. מה עשית בלונדון ומתי גרת כאן? כבר עבר כמעט חודש מאז שחזרתי מפולין שם חגגנו כל המשפחה המורחבת יומולדת 70 לאבי. עד עתה קשה לי לדבר על החוויה הנפלאה והמיוחדת שחווינו, יחד וכל אחד לחוד. בתחילה כשספרתי שניסע בקיץ לפולין עם המשפחה לחופש, כל מכרי הרימו גבה ושאלו: לפולין, למחנות ההשמדה, לחגוג יומולדת? לא. רציתי להכיר לילדי את שורשיהם האמיתיים והתרבותיים. בילינו בורשה ונסענו ברכבת לדרום לזקופנה, עיירה שוויצרית לכל דבר. אבל מתחת רחשו הדברים אחרת. ומבלי שהחלפנו מילים, הורי אחותי ואני, אמרנו אחד לשני שככה זה היה צריך להיות אם לא הייתה המלחמה הגדולה והשואה. היינו נוסעים כל המשפחה המורחבת לנופש בזקופנה! ובאמת שילבנו דברים כמו, הרובע היהודי בקרקוב, והליכה ברגל בורשה בכל "ציוני הדרך" המשפחתיים, כמו: כאן גרה סבתא של סבתא שלכם (לילדינו) וכמובן אומשלג פלאץ והבונקר של מרדכי אנילביץ´. אחותי עזבה יום קודם. ואז נסענו רק הורי, אני ובעלי עם שלושת בנותי לטרבלינקה. רציתי להראות להן גם איך הכל נגמר (אחותי לא רצתה לקחת חלק בסיום הזה). הכי מדהים היה שמצאנו עצמנו משוחחים עם מבקרים אחרים במקום, כולם נוצרים. אמי דיברה עם קצין פולני שעבר שם על אופניים עם ביתו ושאל אותה עם יהודי הסביבה (בה גדל) באמת הצילו יהודים משם. אמי פתחה במסע הסברה שהגיע גם לקונפליקט שלנו עם הפלשתינים על זכותנו למדינה יהודית. אבי ואני דיברנו (כן, הכל על האבנים שם...) עם משלחת אמריקאית של נוצרים אוהבי ישראל שגם להם לא היה שמץ מהמתרחש (באמת) במזה"ת. בנותי סיפרו לצעירים במשלחת איך זה להיות בנות של ישראלית בבריטניה היום עם הקצנה מוסלמית ואנטישמיות גוברת. וכך עמדנו שעתיים בחום של 30 מעלות על אדמת טרבלינקה וסינגרנו (עדיין!!!!) על זכותינו הקיומית! מדהים. ואני עדיין המומה מהחוויה 4 שבועות אחרי!