נתקלתי במסמך מסוים במסגרת העבודה, ובו
הייתה התייחסות לישיבה מסוימת.
ההתייחסות הובעה בצורה הזו: "בישיבה דנא נאמר כך וכך".
פנייתי לפורום הייתה כדי לברר האם הניסוח הזה תקין, ואם לא, האם ישנה מילה אחרת (בארמית), חלף המילה 'דנא' ההופכת אותו לתקין.
לא כל כך הבנתי את תשובתך:
"אם כבר משתמשים בארמית כדאי להקפיד על תפקיד המילה ככינוי רומז לזכר".
הלא על כך בדיוק שאלתי:
"ידוע לי כי דנא/דנן הארמיות ניתנות לשימוש (במקום/במשלב המתאים) במקום 'זה' או 'הזה' בעברית" - משמע כאשר שם העצם הנרמז מינו זכר - "מה עושים כאשר רוצים להחליף את זו/זאת/הזאת?" - משמע כאשר שם העצם הנרמז מינו נקבה.
איני מבין גם את המשפט: "לא כל כך מוקבל להשתמש בכינוי הרומז הארמי לנקבה בטקסט עברי (מלבד בביטויים ספציפיים כמו "הא ודא", "דא עקא" וכד')".
א. האם יש כינוי רומז ארמי לנקבה - אם כך מהו? (הן זה היה לוז שאלתי, למעשה).
ב. הרי רימוז על שם עצם שמינו נקבה קיים גם קיים, בדיוק כפי שקיים לגבי זכר (ודוגמאות לכך: רימוז לבעיה/סוגיה/שאלה/מסיבה וכיוצא בהללו עד בלי די - שנזכרו קודם לכן, או במסמך אחר ורוצים לרמוז אליהן במסמך הנוכחי), ואם יש אכן מילת רימוז לנקבה בארמית למה ייגרע חלקה מזו הזכרית.
לעניין דידן (שלנו), לסוג הרימוז שאני מתכוון אליו - רימוז לישיבה מסוימת שאין קשר בינה לבינינו, אלא פשוט היא הוזכרה קודם ובמקום לתאר אותה בצורה מפורשת (מתי היא נערכה, היכן וכו') אנו אומרים 'הישיבה הזאת' (אך בארמית, כאמור) כדי שיבין הקורא לאיזו ישיבה אנו מתכוונים - וברור שאין במקרים מעין אלה מקום לרימוז מסוג דידן (שלנו).
) אחרת? או, אפשרות אחרת, שבמקרה דנן