יגעת ומצאת תאמין

[Carmen Sandiego]

קודם כל אני צריך להבהיר את עצמי

הגבתי לגאם 19 (ככה הניק שלו?) בישירות, כי אני כמעט בטוח שהוא הגיב לי, לפחות בחלק מהתגובה ("להסתכל אחורה"). סליחה אם הכל היה מוחצן, ישיר ואישי למראית עין. עכשיו אליך מאוהב - יש כאלה שמלטפים ויש כאלה שלא. אין לי שום כוונה להוציא אותו מהארון אגב.

 

[מאוהב באורי]

יופי!

רוצה שילטפו!! מותר לי? עכשיו תגיד לי בטח - אתה יכול לרצות!! (בנימה הומוריסטית כמובן). מישהו כבר הזכיר פה בעבר, שהומואים רגישים. אז נא להתחשב!! (בי לפחות

)

 

[צביקון]

יקירי, אם ה-19 מסמן את גילך, אז...

אני מקווה שברבות השנים תבין את מה שאני הבנתי. אני אמנם רק בן 23, אבל אפילו אני כבר תפשתי שאם חברים שלי פוחדים לחבק אותי, כי "אני בטוח חם עליהם" (ותתפלא אולי, אבל זו דאגה אמיתית, שקרתה גם לי) אזי הם כנראה לא ממש חברים, אני אהיה יותר בוטה - הם ממש לא חברים. במהלך ימי חלדנו אנחנו מתבגרים, מתגבשים ומוצאים את עצמנו - לא משנה מה תמצא - תאהב את עצמך. בראש ובראשונה את עצמך. בטוחני שהאנשים שאוהבים אותך בגלל מי שאתה, יאהבו אותך גם כהומו (והאמן לי, גם אני הופתעתי לטובה מחברי אמת...). באשר למשפחה - אני שוב מבין אותך. אני עוד לא יצאתי מהארון בפני הוריי (למרות שאני מניח שהם יודעים), ואני מעדיף שלא לעשות זאת לעולם. אך מי יודע מה יילד יום? אולי בבוא היום אני אאלץ לעשות זאת. אולי הם ינדו אותי, ואולי לא. אגב, זה שאני מניח שהוריי יודעים, לא מקל על הקושי שבדבר. אני רק מקווה בשביל כולנו, שנחיה ונאהב את עצמנו. בארון או מחוצה לו.

 

[יודיX3]

אני בהחלט מאמין בקשר בין הנפש לגוף

ומאמין שמחלות רבות נגרמות לאנשים בשל הדחקות נפשיות וסטרס מתמשך. כשהייתי בארון התנהגתי כ2 ישויות- ד"ר ג'קל ומיסטר הייד. החיים הכפולים הללו הוציאו כל טיפת אנרגיה מנפשי. במבט לאחור החיים בארון זה כמו להיות זומבי- מת חי.