יבשה וים

[ענתנוי]

יבשה וים

יש אנשים שחיים בעולם של חפצים ומילים.
יש אנשים שחיים בעולם של תנועות וצלילים.

כולנו, כל יצורי הים, חיים באגם.
יש כאלו שחיים קרוב לפני השטח - מחפשים פירורי מזון שמגיעים "משם".
יש כאלו שצוללים למעמקים, מחפשים את המזון הרוחני שלהם בתוך עצמם וטבעם.
יש כאלו שצפים ומלקטים, מפה ומשם.
ויש דגים חופשיים - שיודעים שבמים אין "גבוהים" ו"נמוכים".....

 

[arana1]

אני מחפש את הקשר בין חפץ ותנועה,בין צליל למילה

חי בכל העולמות ובאף אחד מהם
מייחל לדעת את ההבדל בין הטוב לבין הרע
ידיעה שתאפשר לי אהבה
אולי

לעיתים קרובות נדמה לי שאוטיזם מבלבל כל כך גם את אלה המחוננים בו וגם את סביבתם גם בגלל שהוא מבטא קשרים והקשרים שלגמרי חותרים תחת ההנחות המקובלות לגבי טבע הדברים
ובגלל זה זה גם כל כך נורא וגם די נורא יפה
ומאוד תלוי בקשר ובהקשר

הגבול בין יבשה וים הוא קצב הגלים, שתמיד חוזר על עצמו אבל תמיד בדיוק קצת אחרת

 

[ענתנוי]

כל הנחלים זורמים לים

וגם להיפך - כי "נחל" זו הדרך שמגשרת בין שני העולמות, ו"נחל" זה סיפור החיים שלנו שמעצב ומתעצב עם הסביבה.

יש נחלים שזורמים במתינות, ללא הפרעות מיוחדות, ויוצרים סיפורים "נורמליים". לאנשים שהחיים שלהם התנהלו על מי מנוחות קשה מאד להבין אחרים, או להשתחרר מהמחשבה שיש בזרימה הזו התפתחות, צמיחה או עליה בדרגה.
ויש נחלים סוערים, עם מפלים ואגמים, אזורי שטפונות, ערוצים תת-קרקעיים ומעיינות נובעים. לאנשים שחיים במסלולים סוערים ברור שהכל אפשרי, ואין מקום להשוואות, דירוגים ותיוגים של אחרים.
יש כאלו שבוחרים לחיות את אי-הוודאות הסוערת הזו ולהינות מכל מה שהחיים מציעים להם, ויש כאלו שמקנאים ב"נורמליים" ומנסים לצמצם את עוצמת הזרם, כדי להפחית את הטלטלות.
אבל לכל בחירה יש מחיר - ומי שמפחית את עוצמת זרם התודעה שלו, מפחית אולי את ההתנגשות עם הסביבה המאתגרת ומצמצם את עוצמת החבטות - אבל מוותר על שמחת החיים שלו, על הסיכוי לאהבה סוערת, לתגליות מרעישות, להגשמה עצמית ועוד....

 

[schlomitsmile]

נכון, לכל בחירה יש מחיר, וזה לגמרי לא פשוט...
עוצמת החבטות עלולה להיות לא רק כואבת, אלא גם מסוכנת.

 

[arana1]

מה שמעניין אותי זה הדיאלוג של הנחל עם האדמה

כי לדעתי סוג הזרימה של הנחל אומרת משהו על אופיו המיוחד אלא שכאדם שמאמין שדווקא נגיעה ביחוד מהותי מעלה את התחושה של המידה שבה כל יחוד הוא גם יחסי אני נוטה לתת לא מעט משקל להשפעת הקרקע על זרימת הנחל
חושב שאותו נחל שזורם בפיתולים גדולים ובסערה יזרום בצורה מאוד שלווה ברגע שהוא יגיע לקרקע שונה
למשל
אותו נחל ששוצף בהרים זורם בצורה הכי נינוחה כשהוא קרוב לים

אני מאמין שסביבה לא אמורה לאתגר יחודיות אלא דווקא לאפשר לה זרימה נינוחה ונעימה
ושהיחס הדו ערכי של החברה הנורמטיבית ליחודיות מצביע על בעייה מאוד עמוקה
של החברה
ולא של האדם המיוחד

 

[ענתנוי]

ואותי מעניינים הזרמים

הקצב, התדר, המוזיקה של החיים.
אני חושבת שהשלמתי את כל חובותי החברתיים והיום אני יכולה להינות בחברת החבר הותיק שלי, מאז ומעולם - הבדידות, ולהתמסר למה שבאמת מעניין אותי - קצב החיים.....

 

[arana1]

הקצב מבטא מפגש, התדר, הצליל...הוא ביטוי של מגע

ולכן אין שום משמעות לתפישה שמבודדת דברים מרקעם, מהמקום שבו הם מתרחשים

גם בדידות היא ביטוי של מפגש,יותר נכון העדרו, שהוא תוצאה של העדר תנאים ליצירת שפה

חוץ לא משמעותי זו הסיבה לבעיית השפה האוטיסטית
כי חוץ כזה לא מחולל צליל שישמש כתשתית לשפה
לא מאפשר קצב שלכן גם לא מאפשר לקצוב דברים כהלכה

אוטיסטים מחפשים מוזיקה כי הסביבה האנושית הנורמטיבית לא מספקת להם מוזיקה
ולכן גם מנסה לכפות עליהם לרקוד לפי קצב ששובר להם את הגב על מנת שישתלבו
אין ספק שבדידות עדיפה על מצב שבו החברה כופה עליך קצב שגוזל ממך את משמעות קיומך
צלילים שמשתיקים את מהותך
אבל משמעות החיים אינה בדידות
ומכאן,גם, הכאב האוטיסטי, ואולי אף בכלל

 

[ענתנוי]

חיבור והפרדה

המציאות היא שלמה, אבל אם אנחנו מחפשים תשובה מעשית אנחנו חייבים ללמוד איך לפרק אותה בלי לאבד את היכולת לחבר בחזרה.
אני מנסה להבין עכשיו את "חידת הלולאה" - לפענח את המצבים שנחשבים לחסרי סיכוי, כי המציאות עומדת להשתנות ובסופו של דבר כל המוסדות יפנו את מקומם ל"עצמאות נתמכת" ויש אנשים שזקוקים לשיקום - כי גם אם נחליף להם את הסביבה זה כבר לא יעזור....

אנשים שלכודים בלולאה הם הכי בודדים - כי אין להם שום יכולת של זרימה, שינוי, תנועה, או פריצת המחסומים ובלי היכולת לשנות את הסביבה הם לכודים - בכל סביבה.
אני נכנסת עכשיו למקום הזה, שכבר ביקרתי והיכרתי המון פעמים, כדי לגלות איך לתרגם את מסלול היציאה ולהעביר את הידע הזה ל"מתווכי תקשורת"....

 

[arana1]

חייבים לחסל את המתכנתים של תפו"ז

שוב ושוב ושוב תגובה שטרחתי עליה נעלמה באחת רק בגלל שתפו"ז מנסים לחסוך בכסף ומגייסים רק מתכנתים עם מנת משכל נמוכה במיוחד

כנראה שכדי לחסוך בתחזוק קשר חי לשרת ולבסיס הנתונים הם מעלים תיבת דיאלוג ששואלת אותך אם אתה רוצה להמשיך לכתוב
אלא שבגלל שהתיבה הזאת לוקחת את הפוקוס לעצמה וברירת המחדל שלה היא "לא" אז יוצא שבגלל שאתה לוחץ על מקש בזמן שהתיבה הזאת עולה אתה נזרק באמצע הכתיבה וכל תגובתך אובדת

מנסיוני הארוך באתר זה אין לי ספק שדרישות הקבלה לעבודה בתפו"ז כוללות טמטום מוחלט
לא יכול להיות שאתר כל כך מרכזי יפשל שוב ושוב ושוב ברמה שמביישת אפילו מתכנת חובב

 

[schlomitsmile]

יש פורום משוב של תפוז
http://www.tapuz.co.il/Forums2008/forumpage.aspx?forumid=168#176191236
&nbsp
כדאי לכתוב בו על תקלות, אחרי שנרגעים קצת מהתיסכול והעצבים

 

[arana1]

לא עזר בעבר ולא יעזור בעתיד

 

[arana1]

הלולאה היא חיבור והפרדה בעת ובעונה אחת

ובגלל שזו הדינמיקה האופיינית לאוטיזם אז הסביבה מזהה דווקא את מה שזז ומדבר אצל אוטיסט כאילו היה קפוא ושותק
מה שמתמיר את כל הביטוים והיכולות הכי מדהימות אצל אוטיסט למופעים מטורפים של מצוקה איומה
בדיוק משום שזה הופך את הההכי טוב להכי רע באחת
מייד

משום כך גם התנודה הכל כך קיצונית בין הזדהות מוחלטת לזהות מופרדת, בין חוסר אונים ותלות טוטאלית להתעקשות על עצמאות הרמטית...
תנודה שגם מתבטאת דווקא בתגובה הנורמטיבית של אנשי המקצוע
שמכירים רק 2 מצבים
או "טיפול, שמשליט את עצמו על כל פרט הכי זעיר בקיום האוטיסטי או הזנחה גמורה
יש אמצע
והאמצע נמצא בדיוק במקומות שהסביבה המקצועית מזהה כזניחים, כקטנים, כלא רלוונטים ואף מפריעים
שהמקומות האלה הם הביטויים הכי מובהקים של אוטיסטים לפרוץ את חומת הפרדוקס שהתגובתיות הנורמטיבית כולאת אותם בו

 

[ענתנוי]

מהנפש לגוף

הגישה הרפואית המערבית מתייחסת לכל תופעה כחד-צדדית: מהגוף לנפש.
ושוכחת שלכל מטבע יש שני צדדים וכמו שיש בעיות שמתחילות בגוף ומשפיעות על התודעה יש גם תופעות הפוכות - שמתחילות במילים, בידיעה במחשבה והופכות לבעיות רפואיות, פיזולוגיות וגופניות לחלוטין.

"לולאה" מתחילה באמת בפרדוקס של חיבור והפרדה שנוצר בפער בין אלו שיש להם יותר מדי סינפסות לאלו שלא מסוגלים להבין הקשרים,
אבל הלולאה יכולה להפוך עם השנים ל"לולאה נורירולוגית" שגורמת לסבל נוראי ומהווה את המניע העיקרי לאישפוז של אוטיסטים במוסדות שונים.

 

[שייך למיעוט]

יש את האחד על כל נגזרותיו - החיים

כל עוד יש הפרדה בתוך האחד, אין אחד, יש אשלייה.
של שליטה, של כוח, של חינוך, בריאות ....
דיבורי מדיטציה ופילוסופיה ....
אז איך יבינו הורים שע"פ הכוונת אנשי מקצוע חרב עליהם עולמם ?
לאט לאט ?
זה לא מספיק בשביל הילד .....
עשו מעשה וקחו אחריות על החיים שלכם ושל הסובבים אתכם.
תחושת הבטן שלנו עדיפה על פני הוראות מומחים יודע דבר, אם רק נהיה מוכנים להקשיב
לעצמנו

 

[שייך למיעוט]

הסביבה מאתגרת יחוד - אם שרד יפרח

אם לא - יצוץ יחוד אחר
ככה זה הטבע
לגבי אנשים כמובן שהסביבה צריכה לתמוך בכל פרט
בינתים זה חזון אחרית הימים שמתקדם בצעדי צב
אבל מתקדם

 

[arana1]

אם היחוד עונה על שאלת הסביבה בצורה מהותית הוא יפרח

וינחיל את תשובתו לדור הבא
וכה הלאה
זו לפחות הגירסה של דארווין לדרך שבה הדברים מתנהלים
אבל גם לגירסתו מדובר בעניין של דורות על גבי דורות וברור שגם מי שמוצא ונמצא כעונה על טבע הסביבה בצורה טובה יצטרך לשרוד גם את האינסטינקט המאוד חזק של העדר להכחיד שונות

כי קבוצה "טבעית" מבוססת על זיהוי שונות עם אוייב
האחר הוא אוייב שמאיים על זהותנו ושלומנו וכברת הארץ שלנו
כשמתגלה "אחר" בתוך המשפחה נדלק מייד מאבק בין אינסטינקטים קדומים שמצווים על האדם להילחם באחר ובאחרות ובשונות לבין אהבה למישהו שהוא גם קרוב אליך גנטית ונפשית
ברוב המקרים האינסטינקטים הפרימיטיבים מנצחים, ובגדול
כי אהבה זו המצאה מודרנית, חדשנית, שלב אבולוציוני שהמין האנושי עוד לא חווה ואינו מכיר אלא מתקיים בו רק כפוטנציאל
אז מה שקורה כאן זה מירוץ נגד הזמן
ככל שהשונה ,האחר, המוזר... יצליח להוכיח שלמרות שונותו ואולי אפילו בגללה הוא מסוגל לספק פתרונות טובים להישרדות הכלל אז המשפחה,קבוצה, חברה תשהה יותר או לפחות בהתאם את אלימותה כלפיו
מה שיאפשר ליחודיות לפרוח יותר ועל ידי כך להצדיק את קיומה למרות שונותה
וכך עם הזמן השינוי משתרש בחברה והופך לנורמטיבי

ברוב המקרים המוטציה נכשלת, מבודדת וחסרת תמיכה היא דועכת לבדה, אבל די בכמה מקרים בודדים על מנת לשכלל אותה במידה שתספק לה גם יכולות הגנה יותר טובים מהחברה העויינת לה וגם תאפשר לה לספק יותר תשובות ופתרונות שיפתו את סביבתה להרשות לה להתקיים למרות שונותה

יתכן והיתרון ההישרדותי המאוד ניכר של המין האנושי על פני מינים אחרים נמצא גם ביכולתו ליצור קבוצות שנשענות על הכללות משוכללות יותר ויותר, לגבות את הנטיה הזאת דרך קידום ערכים כמו סובלנות ומוסר ואחריות ואהבה חסרת תנאי....
עובדה זו מעלה משמעותית את הסיכוי של אחרות ושונות להתקיים למרות הלחץ העידרי לאחידות תנועה וצורה ותפישה
מה שבתורו באמת מתבטא היסטורית כהרחבה מתמדת של גבולות הקבוצה האנושית שמתבטאת גם כהעמקה מתמדת של זכות הפרט לשונות ויחוד

אבל
גם מהמחקר שקישרתי אליו וגם מהגישות שעדיין מקובלות כאקדמיות וחינוכיות ומשפחתיות וחברתיות אפשר ללמוד שסיכוי היחיד לשרוד את העדריות הם עדיין מאוד קלושים ואם יש יחידים ששורדים זה בדרך כלל במחירים מאוד מאוד קשים או במחיר של היטמעות שבלווא מלתכחילה אינה יכולה להיחשב כהישרדות משמעותית בפרספקטיבה אבולוציונית ואנושית

זאת אומרת, שאפשר להצביע על מהלך שהוא גם חיובי
ובו בזמן להודות בפני עצמנו שהמהלך הזה רחוק מאוד מלצבור משקל ונפח משמעותי
מי ומה שעדיין מנצח בגדול זה העדריות, האינסטינטקים הפרימיטיבים שגורמים ל99 נקודה 9 מהאנשים להגיב בהיסטריה ואלימות מול כל סימן הכי קטן של שונות
העשירית אחוז ששורדת את האקלים העויין הזה משנה משהו, לפעמים היא משנה המון, אבל גם המספרים מדברים ולמספרים יש משמעות

בקיצור
אפשר לומר שהכיוון טוב
המיקום שלנו על הציר שהוא מתווה הרבה פחות

 

[שייך למיעוט]

לפני הרבה שנים ראיתי תוכנית שהסבירה כמה חשוב למבוגרים

לגדל בע"ח, כמו כלבים.
בדקו כל מיני אפשרויות, כולל מה עדיף, כלב מאולף או לא.
התברר שכל הקשישים שגידלו כלבים ופנו לאילוף בהמלצת ....
השתנו
מטיול שובב עם כלב צוהל
לטיול משמים עם כלב בהליכה צמודה אליהם, זנבו בין רגליו....
ואז הגיעו למסקנה שצריך להתאים את הכלב לאוכלוסיה ז"א לא כלבים גדולים חסונים
ואגרסיבים לאוכלוסיה זו, ואחרי ישום התאמת סוג הכלב לבעליו
כולם היו מרוצים יותר.
וזה יושם גם בצורה שוטפת.
מעניין שמה שטוב לאוכלוסיית הקשישים והכלבים הובן והתקבל.
אבל אותו דרך נתקלת בהתנגדות עזה ככל שנוגע לעולם האוטיסטי.
https://www.youtube.com/watch?v=Q9qAdKDd2kY
תודות לכוורת, ככה היא באמצע, "דגים עפים ציפורים שוחות"
בהשפעת האהבה, כל החיים אוטיסטים.
זה המצב הטבעי לחיים
לחיי שנו השישים, והודו ויפן שגילו לנו את זה
כמה טוב לחזור לשורשים
אפילו ביהדות החסידית והפשוטה מבינים אתזה טוב יותר מהתרות העכשווית

 

[arana1]

ביתי למשל מאוד אוהבת חיות, אבל בדיוק לכן אנחנו לא מבייתים

פוגשים כלבים וחתולים ברחוב, מלטפים ומסתכלים ומתחבקים ומתנשקים, וברור לי לחלוטין שהיא לא תאהב להחזיק חיה "שלה", כי רכושנות זה הכי מנוגד לאהבה

יש לנו שרקנים בבית ובאמת בהם היא הרבה פחות מתעניינת מכל מיני חתולים מסריחים שהיא פוגשת במקרה ברחוב

 

[שייך למיעוט]

אהבה פנים רבות לה

מתייחס לא לאהבת ילד, בני זוג, בע"ח
אהבה = אהבת החיים, חיי חופש

 

[arana1]

שכולן מבטאות דבר אחד