משחק מצוין שגלש להארכה, ברשותכם אסכם בנקודות כלליות מכיוון שצפיתי בו אתמול.
-כל עוד הארדן היה בקבוצה, הנטס חיו בשלום עם חולשה הגנתית מסוימת. הגישה הייתה די ברורה - חילוף אוטומטי שנועד לשבש את הפלואו ההתקפי בזמן שבצד השני פשוט נקלע יותר.
אתה רוצה להשיג יתרון מסוים על ההגנה? סבבה, תזנח את הפלייבוק ותרוויח אותו באחד-על-אחד. אנחנו שלמים עם העובדה שאצלנו משחקים שלושה מהסקוררים הגדולים אי פעם, ננצח את המערכה בסופו של דבר.
אז עם כל הכבוד לסת' קרי, ללא הארדן האסטרטגיה פגיעה בהרבה. הם חשופים בריבאונד לאחר חילוף, מה שהופך את הצורך בדראמונד לסוג של תלות לא בריאה. האחריות על דוראנט עצומה, נאלץ לחפות בצבע על המססנת בקו האחורי ועל הדרך לייצר לעצמו ולאחרים, בהעדר פליימייקר טבעי.
באותו טרייד אגב, הגיע מישהו בשם בן סימונס. אומרים שהוא שומר ומוסר טוב, הפרופיל שלו אמור לעזור לחפר על מספר חסרונות שלהם. לך תמצא דרך לשלב אותו בדקה התשעים.
-הפיזיות של הבאקס היא דורסנית. קיירי הגיב על כך במסיבת העיתונאים, לאחר שהולידיי פשוט בלע אותו בדקות ההכרעה. הוא ויאניס מרשים לעצמם להגדיל ראש מעמדת עזרה, כמעט בידיעה שהשני נמצא על המגרש לחפות בעת הצורך. יאניס ממש מתנפל על אנשים לפעמים, היכולת שלו לכסות את קו המסירה/חדירה (מחשש לצ'ייסדאון בלוק) בו זמנית היא לא פחות ממייאשת ליריבות, ממש נוגסת בשעון הזריקות.
-יאניס יצא ענק, ובעוד סימונס צופה מהצד ההבדל המנטלי בניהם צועק לשמיים. דקה לפני שקלע את השלשה הגדולה, הוא החטיא אחת חופשית לגמרי. לפני שתפר את שתי קליעות העונשין המכריעות, הוא כבר הספיק לזייף מספר דקות מהקו (לאחר פתיחה מושלמת). הוא פשוט לא מפחד להיכשל, כמו הפרסומת האייקונית ההיא של מייקל לנייקי. העובדה שהוא לא נרתע מביקור על הקו מאפשרת לו להיות סופר אגרסיבי, והוא רק השתפר בשמירה על הכדור/הימנעות מעבירות תוקף בזמן שהוא דוהר לכיוון הסל. בעבר שומרים כמו דוראנט היו מערימים עליו לעיתים, beat him to the spot. אתמול הוא ניער את כולם מעליו והשופטים נתנו לו קרדיט.
מדובר על שיא קמפיין ה-MVP שלו למעשה, והוא הגיע בתזמון מושלם. הופעות ענק בבית של אריות המזרח וניצחון כפול בדרך לצמרת הקונפרנס (0.5 מהפסגה בה שוכנת מיאמי). מהבחינה הזאת, ההרחקה של מידלטון רק חיזקה את הקייס שלו. אגב, החלטה שערורייתית, מילא פלייגרנט 1, לא היה שם שום דבר מלוכלך. מזל שלא היה מדובר במפגש פלייאוף.
-קיידי לעומת זאת, ביקר על הcharity stripe רק מספר שניות לסיום (וקבר 3 בקור רוח), באופן אירוני מעבירה שנעשתה מחוץ לקשת. הבאקס הוציאו לו צו הרחקה מהצבע, אמנם הוא לא בדיוק מהסס לעלות לפול אפ אבל אני לא בטוח שהייתה לו בחירה אתמול. הבאקס הרגישו בנוח לאפשר להם לעלות לג'אמפרים (ללא קשר לטווח), במטרה למנוע נקודות קלות. צריך לומר שהנטס הענישו, סיימו 18-37 מטווח שלשה, אבל כקבוצה הגיעו לקו פחות מיאניס לבדו (16-19).
מאז שקיירי לוקח חלק בהום גיימס, הוא יורד בתפוקה. אולי קשור לעייפות, אולי לכך שהופעה שלו היא כבר לא מעין אירוע נדיר שכולם מצפים לו. בכל אופן, היו צריכים לשמור על היתרון בסיום ולהשלים את המלאכה. עד שתהיה וודאות בגזרת סימונס קשה להעריך אם יבצעו שינויים אסטרטגיים.
-כל עוד הארדן היה בקבוצה, הנטס חיו בשלום עם חולשה הגנתית מסוימת. הגישה הייתה די ברורה - חילוף אוטומטי שנועד לשבש את הפלואו ההתקפי בזמן שבצד השני פשוט נקלע יותר.
אתה רוצה להשיג יתרון מסוים על ההגנה? סבבה, תזנח את הפלייבוק ותרוויח אותו באחד-על-אחד. אנחנו שלמים עם העובדה שאצלנו משחקים שלושה מהסקוררים הגדולים אי פעם, ננצח את המערכה בסופו של דבר.
אז עם כל הכבוד לסת' קרי, ללא הארדן האסטרטגיה פגיעה בהרבה. הם חשופים בריבאונד לאחר חילוף, מה שהופך את הצורך בדראמונד לסוג של תלות לא בריאה. האחריות על דוראנט עצומה, נאלץ לחפות בצבע על המססנת בקו האחורי ועל הדרך לייצר לעצמו ולאחרים, בהעדר פליימייקר טבעי.
באותו טרייד אגב, הגיע מישהו בשם בן סימונס. אומרים שהוא שומר ומוסר טוב, הפרופיל שלו אמור לעזור לחפר על מספר חסרונות שלהם. לך תמצא דרך לשלב אותו בדקה התשעים.
-הפיזיות של הבאקס היא דורסנית. קיירי הגיב על כך במסיבת העיתונאים, לאחר שהולידיי פשוט בלע אותו בדקות ההכרעה. הוא ויאניס מרשים לעצמם להגדיל ראש מעמדת עזרה, כמעט בידיעה שהשני נמצא על המגרש לחפות בעת הצורך. יאניס ממש מתנפל על אנשים לפעמים, היכולת שלו לכסות את קו המסירה/חדירה (מחשש לצ'ייסדאון בלוק) בו זמנית היא לא פחות ממייאשת ליריבות, ממש נוגסת בשעון הזריקות.
-יאניס יצא ענק, ובעוד סימונס צופה מהצד ההבדל המנטלי בניהם צועק לשמיים. דקה לפני שקלע את השלשה הגדולה, הוא החטיא אחת חופשית לגמרי. לפני שתפר את שתי קליעות העונשין המכריעות, הוא כבר הספיק לזייף מספר דקות מהקו (לאחר פתיחה מושלמת). הוא פשוט לא מפחד להיכשל, כמו הפרסומת האייקונית ההיא של מייקל לנייקי. העובדה שהוא לא נרתע מביקור על הקו מאפשרת לו להיות סופר אגרסיבי, והוא רק השתפר בשמירה על הכדור/הימנעות מעבירות תוקף בזמן שהוא דוהר לכיוון הסל. בעבר שומרים כמו דוראנט היו מערימים עליו לעיתים, beat him to the spot. אתמול הוא ניער את כולם מעליו והשופטים נתנו לו קרדיט.
מדובר על שיא קמפיין ה-MVP שלו למעשה, והוא הגיע בתזמון מושלם. הופעות ענק בבית של אריות המזרח וניצחון כפול בדרך לצמרת הקונפרנס (0.5 מהפסגה בה שוכנת מיאמי). מהבחינה הזאת, ההרחקה של מידלטון רק חיזקה את הקייס שלו. אגב, החלטה שערורייתית, מילא פלייגרנט 1, לא היה שם שום דבר מלוכלך. מזל שלא היה מדובר במפגש פלייאוף.
-קיידי לעומת זאת, ביקר על הcharity stripe רק מספר שניות לסיום (וקבר 3 בקור רוח), באופן אירוני מעבירה שנעשתה מחוץ לקשת. הבאקס הוציאו לו צו הרחקה מהצבע, אמנם הוא לא בדיוק מהסס לעלות לפול אפ אבל אני לא בטוח שהייתה לו בחירה אתמול. הבאקס הרגישו בנוח לאפשר להם לעלות לג'אמפרים (ללא קשר לטווח), במטרה למנוע נקודות קלות. צריך לומר שהנטס הענישו, סיימו 18-37 מטווח שלשה, אבל כקבוצה הגיעו לקו פחות מיאניס לבדו (16-19).
מאז שקיירי לוקח חלק בהום גיימס, הוא יורד בתפוקה. אולי קשור לעייפות, אולי לכך שהופעה שלו היא כבר לא מעין אירוע נדיר שכולם מצפים לו. בכל אופן, היו צריכים לשמור על היתרון בסיום ולהשלים את המלאכה. עד שתהיה וודאות בגזרת סימונס קשה להעריך אם יבצעו שינויים אסטרטגיים.