אווקי
ללא ספק הייתי נכנסת לחדר עם ג'. למה? כי היה לנו את הקשר הכי מדהים בעולם, מלא אהבה, תשוקה, תמיכה, הבנה והוא נגמר בדרך הכי מסריחה שקשר יכול להגמר ומאז אנחנו עדיין לא מדברות. היא מאוד חסרה לי בחיי יום יום שלי. אני לא חושבת שאני יכולה שוב להכנס איתה לקשר, כי מאוד קשה לי להיות תחת הקטגוריה של גאה. הייתי קודם כל אומרת לה שאני מצטערת. מצטערת על זה שאני ילדה קטנה שמשחקות משחקי כבוד, וככה פגעתי בה והתחמקתי מזה. אני אצטער על זה שלקח לי כל כך הרבה זמן להבין את זה וכל כך הרבה זמן למצוא את האומץ לדבר איתה, את האומץ להגיד שאני יודעת שטעיתי והכי התנהגתי כמו ילדה קטנה. הכי הייתי רוצה שהיא תגיד לי שהיא חיכתה לשיחה הזאתי כל כך הרבה זמן ושתקבל אותי בידים פתוחות. אבל אני יודעת שזה לא יקרה. כי היא כזאת. אף פעם לא הצלחתי לנחש מה יהיה הצעד הבא שלה או המילה הבאה שהיא תוציא מהפה. רק לדעת שאנחנו בסדר עכשיו, שאין מתח באוויר ואין שינאה. לדעת שכשאני רואה אותה פה ושם להגיד לה שלום יהיה דבר שיגרתי ולא מוזר. אוח, אני כל כך מתגעגעת אליה. כל פעם שאני נוסעת לאזור שלה אני אומרת לעצמי שאין, הפעם, אם אני רואה אותה, אני מדברת איתה, וזה אף פעם לא קרה. אף פעם לא יצאו לי המילים הפשוטות "מה קורה ג'?" בלאט. [קראת? חייכי.]