לדעתי את משתמשת בקריטריונים פחות רלוונטים,
זה לא משנה כשבוחנים תוכן אם מישהי ותיקה, אהובה, כותבת בפורום, ירדו עליה במקום אחר שהיא רדיקלית וכד', משנה אם התוכן שלה בנקודה ספציפית פוגע או לא, ואם כן אז האם בזדון או בשוגג, והאם היא לוקחת אחריות.
אני רואה מובלעות שוביניסטיות לעיתים תכופות גם אצל מי שבדר"כ משתדלת, ובמקרה כזה - צריך להצביע בפניה ולבקש ממנה לקחת אחריות, לא להגיד 'היא ותיקה/אהובה אז הדבר האחרון שאפשר לומר עליה שזה שוביניסטי'.
אני חושבת שפעם אחר פעם אחר פעם תופסים את הפמיניזם כ'הכל או כלום', כך שאם אני בדר"כ פמיניסטית, אז לכאורה כל מה שיוצא לי מהפה גם פמיניסטי, בלי קשר להקשר ולתוכן, ואז יש כאלו שעסוקים מאד בלהעלב , לכעוס וכד' בנוגע לאיך הביעו ביקורת על התוכן שלהם, במקום בלבחון מחדש את התוכן שלהם.
מהתרשמותי כל ה'הרבה כותבות המודעות והפמיניסטיות שיוצאות בהרגשה דומה', זו אותה דינמיקה שתיארתי - במקום לבחון מחדש כיצד התוכן שלהן עשוי להתפרש כפוגע, או לעבוד על שיפור עצמי של שטחים מתים בראיה הן מעדיפות להסתמך על קריטריון לא רלוונטי (אני כותבת/מוערכת/ותיקה/מודעת) כדי לשמור את המובלעת שלהם ללא שינוי. כאילו שהעיקר הוא המאזן הכולל של אותה אישה - מה היא יותר פמיניסטית או לא, במקום מה מהות המסר שהיא העבירה בנקודה מסוימת. עם יותר אכפתיות ופחות אגו, יותר דגש על איך התוכן שלי מתקשר להכרה ורצון בשינוי ויחסי כוחות, ופחות דגש על "אוף זה מה זה לא פייר שמאשימים את הוד כבודי בדעה פוגעת אחרי שעשיתי ככה וככה וככה בתחום אחר", והרבות יוכלו להפוך למעטות שיוצאות עם הרגשה דומה, ואולי אפילו לצאת עם אותה תחושה שיש לי כשמישהי מצביעה בפני על נקודה עיוורת שלי של אי לקיחת יחסי כוחות והקשר בחשבון - הכרת תודה על ההזדמנות להשתפר.