יאללה, מעדכנת
לא מצליחה לפנות את עצמי מספיק להיות כאן כפי שהייתי רוצה. אמנם קוראת הכל, אבל מתקשה לגייס אנרגיה רגשית לענות לכולן, כפי שמגיע לכן. בועז אובחן לפני חודשיים כ-PDD ואנחנו מתמודדים עם זה, לוגיסטית, בירוקרטית, מעשית ובעיקר, בעיקר רגשית. יש לזה השלכות על הכל, כך שההתמודדות לא פשוטה, ולמרות שאנחנו בסדר, זה שואב. ויש כמובן את בועז, ואת עידית, שהם גם מקור הכוח שלי אבל גם מרכז הכאב והדאגה. שום דבר כבר לא מובן מאליו ושום דבר כבר לא ידוע מראש. כך שלצערי אני מוצאת את עצמי משוטטת בפורומים וקומונות אחרות, של עוד סוג של הורות אחרת. אמרתי לאימי לפני כמה ימים - זו לא תכנית ההורות שאליה נרשמתי, לא הורות אחר אובדן (ועם זה לומדים לחיות), לא עם הורות לילד עם צרכים מיוחדים. כל מה שסביב האובדן, והלחץ להכנס מיד להריון, ומהלך ההריון, והלידה/אין לידה שלו, והחודשים הראשונים - כל יום אני חושבת לעצמי אם היה משהו שהייתי צריכה לעשות או להמנע ממנו כדי לא להגיע לזה. ועידית, בבת עיניי, מתפתחת מקסים, בדיוק כמו בועז בגילה.... בקיצור, לא באתי כדי לקבל חיבוקים (טוב, קצת), אלא כדי להתנצל שאני לא כאן כמו שהייתי רוצה, כמו שהתחייבתי להיות וכמו שמגיע לכן שאהיה. מקווה לעבור שלב בקרוב ולחזור לפה עם כוחות מחודשים. בינתיים מנסה קצת, תסלחו לי שאני לא ממש מצליחה, נכון?
לא מצליחה לפנות את עצמי מספיק להיות כאן כפי שהייתי רוצה. אמנם קוראת הכל, אבל מתקשה לגייס אנרגיה רגשית לענות לכולן, כפי שמגיע לכן. בועז אובחן לפני חודשיים כ-PDD ואנחנו מתמודדים עם זה, לוגיסטית, בירוקרטית, מעשית ובעיקר, בעיקר רגשית. יש לזה השלכות על הכל, כך שההתמודדות לא פשוטה, ולמרות שאנחנו בסדר, זה שואב. ויש כמובן את בועז, ואת עידית, שהם גם מקור הכוח שלי אבל גם מרכז הכאב והדאגה. שום דבר כבר לא מובן מאליו ושום דבר כבר לא ידוע מראש. כך שלצערי אני מוצאת את עצמי משוטטת בפורומים וקומונות אחרות, של עוד סוג של הורות אחרת. אמרתי לאימי לפני כמה ימים - זו לא תכנית ההורות שאליה נרשמתי, לא הורות אחר אובדן (ועם זה לומדים לחיות), לא עם הורות לילד עם צרכים מיוחדים. כל מה שסביב האובדן, והלחץ להכנס מיד להריון, ומהלך ההריון, והלידה/אין לידה שלו, והחודשים הראשונים - כל יום אני חושבת לעצמי אם היה משהו שהייתי צריכה לעשות או להמנע ממנו כדי לא להגיע לזה. ועידית, בבת עיניי, מתפתחת מקסים, בדיוק כמו בועז בגילה.... בקיצור, לא באתי כדי לקבל חיבוקים (טוב, קצת), אלא כדי להתנצל שאני לא כאן כמו שהייתי רוצה, כמו שהתחייבתי להיות וכמו שמגיע לכן שאהיה. מקווה לעבור שלב בקרוב ולחזור לפה עם כוחות מחודשים. בינתיים מנסה קצת, תסלחו לי שאני לא ממש מצליחה, נכון?
