יאיר לפיד:
שאיש לא יחשוב שהוא יכול לחטוף או לפגוע בילדינו ולצאת מזה חי. אנחנו נרדוף את מחבלי החמאס ומנהיגיהם בכל מקום שיתחבאו בו ונעניש אותם בשיא החומרה.
***
מתוך דברים שנשאתי הבוקר בפני ג'ק לו, מזכיר מחלקת האוצר של ארצות הברית:
אדוני המזכיר, ביקורך אצלנו מתקיים בימים קשים. שלושה מבנינו נחטפו על ידי מחבלים. אייל, גלעד ונפתלי. חטיפתם אינה בגלל מעשה שלהם, סיבותיה אינן פוליטיות והיא לא התרחשה עקב סיבוכים בתהליך השלום, אלא פשוט בגלל היותם יהודים צעירים. אל לנו להתעלם מהעובדות: חמאס הוא ארגון טרור אסלאמי שמטרתו המוצהרת לחטוף ילדים יהודים במקרה הזה, או להרוג ילדים יהודים במקרים אחרים, רק משום שהם יהודים. לא ניתן לסבול את זה. גם בעת הזו נלחמים חיילנו בארגון הטרור הזה, בסמטאות ובבתים, בגדה המערבית ובעזה. המסע עומד להיות ארוך וקשה, אבל אנחנו נצא ממנו וידינו על העליונה. לא ביקשנו את העימות הזה, אך מי שמתכוון לחטוף את ילדינו או לפגוע בהם, אל לו לשער שייצא מזה בחיים. נרדוף אותם ואת מנהיגיהם, נחשוף את מקום המסתור שלהם, היכן שלא יהיה, ונעניש בחומרה אותם ואת שולחיהם. נעשה כל מה שנדרש בכדי להשיב את הבנים הביתה.
ברור לי שפתיח זה עלול להיתפס כמשהו שחורג מהסיבה לשמה התכנסנו, אבל זה רק בגלל שהאינסטינקט האנושי הוא לחלק את העולם לנושאים: כלכלה, בטחון, שלום, זכויות אדם. אלא שהאמת היא כמובן שאלו נושאים שאסור ואין אפשרות להפריד אותם.
הכלכלה הישראלית מבוססת על חדשנות ועל כוח יצירתי. אנחנו אומת הסטרט-אפ. אבל מאיפה באה החדשנות? היא באה מתוך צורך קיומי. היא באה מתוך מבנה החברה שלנו.
היא באה לא למרות, אלא בגלל שאנחנו נמצאים במאבק קיומי מתמיד וכדי לשרוד אנחנו צריכים להיות טובים יותר.
היא באה לא למרות, אלא בגלל שאנחנו דמוקרטיה חיה ונושמת, וגם תחת נסיבות מורכבות של מלחמה מתמשכת, היא ממשיכה להאמין בזכויות אדם – להט"בים או סטרייטים, מוסלמים או יהודים, גברים או נשים – וזוכרת תמיד שיצירתיות היא פרח עדין שיכול לפרוח רק במקום שיש בו חופש.
מחקרים מראים שפריחה מתקיימת גם בתנאים של מחלוקות. ישראל היא ביתם של אנשים שהגיעו מלמעלה מ-100 מדינות שונות – כל אחד והמסורת עליה גדל, כל אחד ודרך החשיבה המיוחדת שלו.
היא באה מפני שעשינו בחירה לאיזה חלק ממשפחות העמים אנחנו רוצים להיות שייכים ובחרנו להיות חלק מהמשפחה שבה מאמינים בשיוויון הזדמנויות, בכך שהשאיפה לשלום היא הבסיס לחברה צודקת.
נהוג לדבר על הכלכלה הישראלית במונחים של נס. אני חושב אחרת. זה אינו נס. נסים הם משהו שקורה פעם אחת, לא תופעה שנמשכת במשך שנים.
כבר יותר מעשרים שנה שישראל היא אחת המדינות המובילות בעולם במספר הסטארט-אפים, בחדשנות מדעית, בטכנולוגיות ייחודיות.
יצרנו פה כלכלה חזקה, עם צמיחה מתמשכת, שמושכת אליה משקיעים וחברות-ענק מכל רחבי העולם. עשינו זאת בלי משאבי טבע – תגליות הגז בים התיכון הן מאוחרות – אלא רק בזכות היכולת שלנו להמציא את עצמנו מחדש בכל פעם.
היכולת הזו, האסטרטגיה הזו, לא עוסקת רק במה שיקרה מחר, אלא גם במה שיקרה מחרתיים. אנחנו בונים עכשיו תשתיות תקשורת אופטיות טובות יותר, אנחנו משקיעים יותר בחינוך מגן ועד השכלה גבוהה, אנחנו מהדקים את הקשר בין התעשייה וההשכלה, אנחנו נכנסים לתהליך שלם של דה-רגולציה וחותכים בביורוקרטיה. אנחנו נאפשר מעבר של הון מקרנות הפנסיה וחברות הביטוח שלנו להשקעה בתעשייה ומשקיעים רבות בתשתיות תחבורה ובשווקים חדשים.
כמו ארה"ב, ישראל מבינה שהצמיחה אינה רק מלמעלה למטה אלא גם מהמרכז החוצה. מעמד הביניים הוא המנוע של היצירתיות ויצירת מקומות עבודה. אנחנו חייבים להמשיך את מאמצינו להגן על מעמד הביניים ולבנות אותו כיוון שזהו מקור הכח האמיתי של הכלכלה שלנו.
כשאנחנו שואלים את עצמנו מהו הדבר האחד שמבדיל בין חברות אנושיות מצליחות לחברות שאינן מצליחות. התשובה היא: היכולת להשתנות.
לישראל – כמו לארצות הברית - יש את היכולת הזאת. יש לנו את היכולת להמציא את עצמנו בכל פעם מחדש. עשינו את זה ב-1948, כשקומץ פליטי שואה הפכו לאומה של לוחמים שהקימו מדינה; עשינו את זה בשנות החמישים ושוב פעם בשנות התשעים כשמיליוני עולים הציפו את ישראל ושינו את הדמוגרפיה שלה כמעט בבת אחת; עשינו את זה במעבר מאומת התלמוד לאומת הקיבוץ, מאומת הקיבוץ לאומת ההשכלה, ומאומת ההשכלה לאומת הסטרט-אפ.
ולא עשינו את זה לבד. כדי שתוכל להשתנות, אתה צריך מישהו שיאמין בך, ויהיה מוכן ללכת אתך את הדרך. אחד הנכסים הגדולים של ישראל, היא ידידותה של ארצות הברית. הידידות הזו היא כל כך נחרצת, כל כך מתמשכת, שלעתים אנחנו שואלים את עצמנו מה עשינו שזכינו בזה.
ואני יודע שלעתים אנחנו נראים כמי שאינם מעריכים מספיק את הידידות הזו, אבל תנו לי להבטיח לכם, אנחנו כן. יותר ממה שאתם יודעים. הידידות הזו אינה רק צורך כלכלי, או צורך צבאי, אלא צורך קיומי. היא אחד המפתחות-העיקריים להצלחה שלנו, ואחד המפתחות-העיקריים לבטחון שלנו.
אנחנו אחרי משבר כלכלי גלובלי. ומשברים הם משהו שאפשר לצאת ממנו כשאתה חזק יותר. כשאנחנו מסתכלים על הכלכלה האמריקאית, ועל ההנהגה הכלכלית האמריקאית, שאתה – אדוני המזכיר – חלק מכריע ממנה, אנחנו מאמינים במה שאנחנו רואים. למעשה, כמי שקורא את העיתונות האמריקאית, אולי אנחנו, מבחוץ, רואים בכם פוטנציאל וכוח שאתם לא תמיד רואים בעצמכם. ההערכה שלנו היא שארצות הברית עומדת לזנק. זה משמח אותי כידידכם, זה משמח אותי עוד יותר מפני שההיסטוריה אומרת שאנחנו נזנק אתכם.
אני מודה לך על הביקור הזה, אני מודה לך על ידידותך, אני מודה לך על כל מה שעשית ואתה עושה למען שתי מדינותינו.
https://www.facebook.com/YairLapid
שאיש לא יחשוב שהוא יכול לחטוף או לפגוע בילדינו ולצאת מזה חי. אנחנו נרדוף את מחבלי החמאס ומנהיגיהם בכל מקום שיתחבאו בו ונעניש אותם בשיא החומרה.
***
מתוך דברים שנשאתי הבוקר בפני ג'ק לו, מזכיר מחלקת האוצר של ארצות הברית:
אדוני המזכיר, ביקורך אצלנו מתקיים בימים קשים. שלושה מבנינו נחטפו על ידי מחבלים. אייל, גלעד ונפתלי. חטיפתם אינה בגלל מעשה שלהם, סיבותיה אינן פוליטיות והיא לא התרחשה עקב סיבוכים בתהליך השלום, אלא פשוט בגלל היותם יהודים צעירים. אל לנו להתעלם מהעובדות: חמאס הוא ארגון טרור אסלאמי שמטרתו המוצהרת לחטוף ילדים יהודים במקרה הזה, או להרוג ילדים יהודים במקרים אחרים, רק משום שהם יהודים. לא ניתן לסבול את זה. גם בעת הזו נלחמים חיילנו בארגון הטרור הזה, בסמטאות ובבתים, בגדה המערבית ובעזה. המסע עומד להיות ארוך וקשה, אבל אנחנו נצא ממנו וידינו על העליונה. לא ביקשנו את העימות הזה, אך מי שמתכוון לחטוף את ילדינו או לפגוע בהם, אל לו לשער שייצא מזה בחיים. נרדוף אותם ואת מנהיגיהם, נחשוף את מקום המסתור שלהם, היכן שלא יהיה, ונעניש בחומרה אותם ואת שולחיהם. נעשה כל מה שנדרש בכדי להשיב את הבנים הביתה.
ברור לי שפתיח זה עלול להיתפס כמשהו שחורג מהסיבה לשמה התכנסנו, אבל זה רק בגלל שהאינסטינקט האנושי הוא לחלק את העולם לנושאים: כלכלה, בטחון, שלום, זכויות אדם. אלא שהאמת היא כמובן שאלו נושאים שאסור ואין אפשרות להפריד אותם.
הכלכלה הישראלית מבוססת על חדשנות ועל כוח יצירתי. אנחנו אומת הסטרט-אפ. אבל מאיפה באה החדשנות? היא באה מתוך צורך קיומי. היא באה מתוך מבנה החברה שלנו.
היא באה לא למרות, אלא בגלל שאנחנו נמצאים במאבק קיומי מתמיד וכדי לשרוד אנחנו צריכים להיות טובים יותר.
היא באה לא למרות, אלא בגלל שאנחנו דמוקרטיה חיה ונושמת, וגם תחת נסיבות מורכבות של מלחמה מתמשכת, היא ממשיכה להאמין בזכויות אדם – להט"בים או סטרייטים, מוסלמים או יהודים, גברים או נשים – וזוכרת תמיד שיצירתיות היא פרח עדין שיכול לפרוח רק במקום שיש בו חופש.
מחקרים מראים שפריחה מתקיימת גם בתנאים של מחלוקות. ישראל היא ביתם של אנשים שהגיעו מלמעלה מ-100 מדינות שונות – כל אחד והמסורת עליה גדל, כל אחד ודרך החשיבה המיוחדת שלו.
היא באה מפני שעשינו בחירה לאיזה חלק ממשפחות העמים אנחנו רוצים להיות שייכים ובחרנו להיות חלק מהמשפחה שבה מאמינים בשיוויון הזדמנויות, בכך שהשאיפה לשלום היא הבסיס לחברה צודקת.
נהוג לדבר על הכלכלה הישראלית במונחים של נס. אני חושב אחרת. זה אינו נס. נסים הם משהו שקורה פעם אחת, לא תופעה שנמשכת במשך שנים.
כבר יותר מעשרים שנה שישראל היא אחת המדינות המובילות בעולם במספר הסטארט-אפים, בחדשנות מדעית, בטכנולוגיות ייחודיות.
יצרנו פה כלכלה חזקה, עם צמיחה מתמשכת, שמושכת אליה משקיעים וחברות-ענק מכל רחבי העולם. עשינו זאת בלי משאבי טבע – תגליות הגז בים התיכון הן מאוחרות – אלא רק בזכות היכולת שלנו להמציא את עצמנו מחדש בכל פעם.
היכולת הזו, האסטרטגיה הזו, לא עוסקת רק במה שיקרה מחר, אלא גם במה שיקרה מחרתיים. אנחנו בונים עכשיו תשתיות תקשורת אופטיות טובות יותר, אנחנו משקיעים יותר בחינוך מגן ועד השכלה גבוהה, אנחנו מהדקים את הקשר בין התעשייה וההשכלה, אנחנו נכנסים לתהליך שלם של דה-רגולציה וחותכים בביורוקרטיה. אנחנו נאפשר מעבר של הון מקרנות הפנסיה וחברות הביטוח שלנו להשקעה בתעשייה ומשקיעים רבות בתשתיות תחבורה ובשווקים חדשים.
כמו ארה"ב, ישראל מבינה שהצמיחה אינה רק מלמעלה למטה אלא גם מהמרכז החוצה. מעמד הביניים הוא המנוע של היצירתיות ויצירת מקומות עבודה. אנחנו חייבים להמשיך את מאמצינו להגן על מעמד הביניים ולבנות אותו כיוון שזהו מקור הכח האמיתי של הכלכלה שלנו.
כשאנחנו שואלים את עצמנו מהו הדבר האחד שמבדיל בין חברות אנושיות מצליחות לחברות שאינן מצליחות. התשובה היא: היכולת להשתנות.
לישראל – כמו לארצות הברית - יש את היכולת הזאת. יש לנו את היכולת להמציא את עצמנו בכל פעם מחדש. עשינו את זה ב-1948, כשקומץ פליטי שואה הפכו לאומה של לוחמים שהקימו מדינה; עשינו את זה בשנות החמישים ושוב פעם בשנות התשעים כשמיליוני עולים הציפו את ישראל ושינו את הדמוגרפיה שלה כמעט בבת אחת; עשינו את זה במעבר מאומת התלמוד לאומת הקיבוץ, מאומת הקיבוץ לאומת ההשכלה, ומאומת ההשכלה לאומת הסטרט-אפ.
ולא עשינו את זה לבד. כדי שתוכל להשתנות, אתה צריך מישהו שיאמין בך, ויהיה מוכן ללכת אתך את הדרך. אחד הנכסים הגדולים של ישראל, היא ידידותה של ארצות הברית. הידידות הזו היא כל כך נחרצת, כל כך מתמשכת, שלעתים אנחנו שואלים את עצמנו מה עשינו שזכינו בזה.
ואני יודע שלעתים אנחנו נראים כמי שאינם מעריכים מספיק את הידידות הזו, אבל תנו לי להבטיח לכם, אנחנו כן. יותר ממה שאתם יודעים. הידידות הזו אינה רק צורך כלכלי, או צורך צבאי, אלא צורך קיומי. היא אחד המפתחות-העיקריים להצלחה שלנו, ואחד המפתחות-העיקריים לבטחון שלנו.
אנחנו אחרי משבר כלכלי גלובלי. ומשברים הם משהו שאפשר לצאת ממנו כשאתה חזק יותר. כשאנחנו מסתכלים על הכלכלה האמריקאית, ועל ההנהגה הכלכלית האמריקאית, שאתה – אדוני המזכיר – חלק מכריע ממנה, אנחנו מאמינים במה שאנחנו רואים. למעשה, כמי שקורא את העיתונות האמריקאית, אולי אנחנו, מבחוץ, רואים בכם פוטנציאל וכוח שאתם לא תמיד רואים בעצמכם. ההערכה שלנו היא שארצות הברית עומדת לזנק. זה משמח אותי כידידכם, זה משמח אותי עוד יותר מפני שההיסטוריה אומרת שאנחנו נזנק אתכם.
אני מודה לך על הביקור הזה, אני מודה לך על ידידותך, אני מודה לך על כל מה שעשית ואתה עושה למען שתי מדינותינו.
https://www.facebook.com/YairLapid
