שריטה מלנכולית
New member
יאו, אני חיילת.
אמאל'ה, כמה שהתגעגעתי הביתה, זה לא יאומן.. קשה להסביר מה עוברים בטירונות, ובצבא בכלל. זה לא נתפס. המשמעת, הגיבוש עם הבנות, הכל! אני בכלל לא מאמינה שאני בבית. בלי מדים. בלי נשק עליי. בלי להתקלח טופלס עם עוד 43 בנות. בלי לישון עם הגבלת שינה של שש שעות. בלי לעשות הקשב למפקד/ מ"מ/ מד"ר/ סמ"ח. לא לעשות מסדר בוקר. גאד, זה פשוט לא יאומן. אני לא מרגישה את הגוף שלי בכלל בגלל הנשק הזה. טוב שאני לא נראית כמו איזה ילדה מוכה עם כל הסימנים הכחולים
. חחח, אני כולי שוקיסטית
. לא מאמינה בכלל שאני חיילת, שאני כבר לא אזרחית ממש, שיש לי חוגר, וקיטבג, ומדים, ודיסקית ונשק. פאקינג נשק. שבוע הבא אני גם יוצאת איתו הביתה
. מה שכן - נפלתי כ"כ טוב!! כי כמה שהמפקדים קשוחים, רואים כמה הם דואגים לנו. וכמה שקשה לרוץ כל הזמן ולעמוד בזמנים המאוד מעטים שמקציבים לנו - מתרגלים. הבנות אצלי בטירונות כ"כ מדהימווות!! העזרה ההדדית, התמיכה, החיבוק, הגיבוש.. אין דרך בכלל להסביר את זה. ברור שלא עם כולן מסתדרים, אבל ההרגשה הכללית ממש טובה. בלילה הראשון אין אחת במחלקה שלנו שלא בכתה, והיום בבוקר כולנו יצאנו מבה"ד 7 עם חיוך ענקי על הפנים..
לא הייתי מחליפה אותן בעד שום הון שבעולם
. ו.. זהו. יום שני מטווחים. יום שלישי טקס השבעה. יום רביעי שאחרי זה אני כבר מסיימת את הטירונות ומתחילה את הקורס [אחרי חמשוש בבית
.] וראיתי שם חברה שלי, שהיא בסדיר כבר.. שתינו נהיה באותו ענף. והיה אסור לי לדבר איתה, כי אני טירונית, אז שתינו הלכנו לשירותים והתחבקנו..
טירונות קמ"ת 007, מחלקה 5 כבוד!! טל הטוראית
אמאל'ה, כמה שהתגעגעתי הביתה, זה לא יאומן.. קשה להסביר מה עוברים בטירונות, ובצבא בכלל. זה לא נתפס. המשמעת, הגיבוש עם הבנות, הכל! אני בכלל לא מאמינה שאני בבית. בלי מדים. בלי נשק עליי. בלי להתקלח טופלס עם עוד 43 בנות. בלי לישון עם הגבלת שינה של שש שעות. בלי לעשות הקשב למפקד/ מ"מ/ מד"ר/ סמ"ח. לא לעשות מסדר בוקר. גאד, זה פשוט לא יאומן. אני לא מרגישה את הגוף שלי בכלל בגלל הנשק הזה. טוב שאני לא נראית כמו איזה ילדה מוכה עם כל הסימנים הכחולים
